אילן סאלם, קמלוט, 5 לפברואר 2008

לפני שהחלה הופעת חלילן הג'אז הישראלי אילן סאלם סקרתי את הקמלוט שלראשונה אני שם. הקמלוט בנוי ממבוא שכולל את הבאר ולאחר מכן יש את השולחנות, ואז הבמה. זהו מבנה די טיפוסי שאינו שנה בעיקרון ממקומות אחרים כמו למשל השבלול. החיסרון העיקרי הוא שהמקום נראה ריק ומאבד את החום אם אין אנשים על הבאר, גם עם השולחנות רובם ככולם תפוסים. וזה היה פחות או יותר המצב. השולחנות היו מלאים, הבאר היה ריק. הקמלוט הוא מקום מעולה להופעות ג'אז, הסאונד היה טוב מאוד למרות שישבתי במבוא שמעתי היטב וחשתי היטב את ההופעה.

היה מאוד מהנה לראות את הבאסיסט יוהנס וידנמולר, את האהבה שלו למוזיקה וההתחברות שלו לחומר. וידנמולר חי את כל מה שקשור בדינמיקה ובקצב, ההשראה שלו טובה בכל רגע נתון ולכן גם המהלכים שלו כל הזמן טובים. לפני שאני חוזר לבאסיסט, אני חייב לומר משהו על קני וורנר ושיתוף הפעולה שלו עם סאלם. סאלם, ולמעשה לא רק סאלם אלא מרבית הג'אזיסטים בארץ מהדור שלו, סבלו במשך שנים בג'אז הישראלי מכך שהם לא יכלו ליצור מספיק מוזיקה בעצמם, הם לא יכלו לשחק את התפקיד של יוצר עד הסוף, להביא לידי ביטוי את כל הפאנים של יצירה וכתיבה, חלוקת התפקידים, בחירת הנגנים, או לחילופין כתיבה עבור נגנים ספציפיים וכדומה. להמשיך לקרוא אילן סאלם, קמלוט, 5 לפברואר 2008

מוזיקה ושפה משותפת

מוזיקה היא ביטוי חברתי ושפה משותפת חברתית. באופן טיבעי, מי שנניח יקשיב למוצארט, מייד יבחין במתיקות של המוזיקה. בדיוק כמו שכל אדם שיאכל סוכר יחוש במתיקות. המוזיקה היא כלי שמאפשר טעמים, צבעים וכל מה שאנחנו חשים בחושים באופן טיבעי, המוזיקה מאפשרת זאת ויתר על כן, המוזיקה גורמת לתגובות פיזיות בגוף המאזין בדומה לתגובות שגירויים אחרים נותנים. למשל, כיווץ הגבינים במוזיקה קרה ומתוקה. מי שיאזין למוזיקה בעלת מאפיינים שכאלו יחוש מייד בהתכווצות של הגבינים שלו. למעשה, ככל שהגבינים שלו יתכווצו ביתר-שאת, כך מי שמכור למוזיקה מהסוג הזה, יאהב אותה יותר. היא תמוסס לו את הלב והוא יתמכר לרגשנות ולרומנטיקה שיש במוזיקה. יתר על כן, הגישה למוזיקה יכולה להיות בדיוק כזאת, בלי קשר למאפיינים המוזיקליים, אלא ביחס להשפעות הפיזיולוגיות.

אבל מוזיקה היא גם תלויית-תרבות במידה מסויימת, על-אף שהיא אוניברסלית. למשל, במוזיקה האירופאית היחס לביט הוא אונרי בלבד, כלומר מאזין ימחא כף בארבעת הביטים. במוזיקה האפריקאית ישנו מימד נוסף, מחיאת הכף היא באוף-ביט, ורקיעת הרגל היא בביט. כלומר, יש לנו כאן שילוב של 2 מימדים שונים ביחס לקצב, ומכאן אפשר להבין מייד מדוע יש יתרון עצום למוזיקה אפריקאית ונגזרותיה כגון ג'אז ביחס לסינקופות. כשיש לך במקביל 2 מימדים שונים שמתייחסים לקצב, וכשהם משתלבים ביחד נוצרים הרבה יותר דברים מעניינים ועמוקים. הסווינג הוא בדיוק החיבור והתקשורת הזאת של המוזיקאים, השילוב של שני המימדים הוא הדינמיקה הייחודית שנוצרת, בעוד הדינמיקה החד מימדית של המוזיקה האירופאית מגבילה את יכולות האמנים לשתף פעולה, התוספת של המימד הנוסף והדינמיקה, מאפשרים הרבה יותר אפשרויות. ואסור לשכוח שבתרבות האמריקאית, האפריקאים-אמריקאים יצרו לכסיקון רחב מאוד על הבסיס הזה ומאוד ייחודי, שאיפשר להם הרבה אפשרויות דינמיות לשיתוף פעולה ואלתור. להמשיך לקרוא מוזיקה ושפה משותפת