אם יש פלא שנתקלתי בו לאחרונה זה בטח הניו אורלינס פאנקשן באנד. אין לי מושג איך זה קרה, אפילו לא ניחוש, מי היה מאמין שיקום הרכב כזה בישראל? היו בארץ הרכבים שניגנו בסגנון של ניו-אורלינס אבל ההרכב הזה הרשים אותי יותר מכל האחרים. יכול להיות שבנו כיכר באחת הערים שנקראת "כיכר קונגו" ולא הודיעו לאף אחד?
סגנון הג'אז של ניו אורלינס החל כפולקלור מקומי עם יומרות להיות אמנות גבוהה, יומרות שהתממשו בזכות השילוב בין מוסיקאים עם ידע תיאורטי/פורמלי יחד עם נגנים שהצטיינו בפולקלור המקומי וביחד נוצר בעצם הג'אז. לפולקלור יש תכונה, בדרך כלל בשביל לבצע אותו היטב צריך ללמוד אותו בשטח, כלומר, אמנות פולקלור היא אמנות שבה כל אמן לומד מאמן ששייך לפולקלור. רק על ידי מפגש עם מישהו ששייך לפולקלור ולימוד ממנו, ניתן ללמוד את הפולקלור, וגם אז זה לא בטוח.
בניגוד למשל לאמנויות שנרכשות באקדמיה, אמנות פולקלור לא בהכרח לימודי אקדמיה או לימודים אחרים יסייעו לביצועה, מה שכן יסייע זה לימוד בשטח ממישהו ששייך לפולקלור, כמו שמישהו נושא לפיד ומעביר את הלפיד למישהו אחר. לכן התמזל מזלו של הג'אז הישראלי פעמיים, לא רק החבורה המרתקת הזו של "ניו אורלינס פאנקשן", נגנים צעירים שהכינו שיעורי בית היטב, אלא בנוסף, ז'אק סאני, אשר נושא את לפיד ניו אורלינס היה אורח במופע שלהם, ונתן את הערך המוסף הזה של לפיד הפולקלור.
לפני מספר ימים יצא לי לראות סרטון ביוטיוב של ההרכב:
[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=LtveKQnfrNs[/youtube]
הייתי די סקפטי לפני המופע, למרות שהסרטון היה מהנה, חששתי שהם לא מלוטשים מספיק בסרטון, שאני מגיע לראות אותם מוקדם מידי. שחסר להם יותר סמכותיות לפרקים בחלק מהכלים, בייחוד בקטע של התחלת סולואים. התרשמתי מזה שיש נגן באנג'ו כזה צעיר שיודע לנגן כמו שצריך את הסגנון, וכמובן משיתוף הפעולה, הקטע של ההאזנה הדדית, והדינמיקה. מה יותר יפה במוסיקה ממוסיקאים שיודעים להקשיב זה לזה? וזו פונקציה שבימינו מתגלית כחשובה כל כך, שהרי את זה מחשבים לא יכולים לעשות, זה בעצם הדבר היחיד שבסופו של דבר יבדיל בין מחשב לאדם.
הרי המחשבים כל הזמן משתפרים, אבל יתרונו של האדם הוא ביכולת שלו לעבוד בדינמיקה קבוצתית. אם מישהו מחבר שני קטעי מוסיקה ומשלב אותם באמצעות מחשב, הרי הקטעים נסגרו מראש, כל אחד בנפרד, וזה שונה ממצב שבו נניח שני מוסיקאים יוצאים לדרך הרפתקנית שבה הנגינה שלהם תלויה בין השאר במה שהחבר לנגינה עושה בכל רגע נתון.
אז אמרתי לעצמי אחרי הצפייה בסרטון שהם טובים, אבל אולי לא מספיק מלוטשים. בפועל, מהשנייה הראשונה של המופע, ראיתי כי טעיתי. הם מוכנים ועוד איך. מלוטשים והכל. דבר אחד ששווה הכל, החברה האלה יודעים לעשות סווינגינג, וזה הכי חשוב. ואני לא מדבר על הסווינגינג של שנות השלושים, שהוא שונה, אלא על הדבר הזה של ניו אורלינס.
יצא לי לראות את ז'אק סאני עם הרכבים שונים, ותמיד חשבתי לעצמי שהצליל הניו-אורלינסי תלוי בו. האחרים יש פער ממנו. ההרכב הזה, וזו אולי ההפתעה, מנגנים כשווים עם שווה את הצליל. וזה בלי לפגוע בהרכבים אחרים של ניו אורלינס שראיתי בארץ שיש בהם מוסיקאים מוכשרים לא פחות, אלא שכשמדובר בניו אורלינס הקבוצה הזאת ייחודית, ככל הנראה הם גדלו יחד לתוך הסגנון והכינו היטב את שיעורי הבית, כך ששיתוף הפעולה ביניהם הוא קלף מנצח. ניו-אורלינס שאני אוהב זה ניו אורלינס שבה הסכום הכללי גדול מסכום האיברים הנפרדים, ואת זה יש להם.
ישנם הרבה אלמנטים קטנים שמענגים את האוזן חובבת ניו אורלינס, וההרכב ניו אורלינס פאנקשן נותן מהדברים הללו, וזה דבר חשוב מאוד, זה שהם עושים טוב לא רק את הדברים הגדולים אלא גם את הדברים הקטנים.
במקום התפתח אזור ריקודים מעניין, שבו היו מספר זוגות שניצלו את המוסיקה והמקום הטוב שיש בתמונע לריקוד, בשביל לעשות ריקוד לא רע בכלל. גורם לחשוב שאולי אפשר יהיה לשחזר את הלינדי הופ בישראל? מי יודע. אם החבורה הזאת תדע לשווק עצמם לקהלים בכיוון הזה, הרי לרקוד למוסיקה ככה, חיה, מאולתרת, בהופעה חיה, זה הדבר האמיתי. מי שיודע לרקוד לינדי הופ או ריקודי סווינג כלשהם, לא נראה לי שיש לו מקום טוב יותר לממש זאת מאשר בהופעה של ההרכב הזה.
להרכב הצטרפה זמרת משובחת יש לומר, שגם היא באופן מפתיע מכירה היטב את הרפרטואר הזה. ושרה יפה מאוד. עוד הפתעה היא שההרכב עשה מגוון של דברים מתוך הרפרטואר של שנות העשרים, כלומר הפגין טווח הכרה גדול בתחום, גם הרכבים ותיקים בעולם ומפורסמים בסגנון יכולים לומר שהמופע הציג חומר מגוון. כן, אני חושב שיש להרכב הזה פוטנציאל עולמי בתחום, כמובן מאחר ואין מסורת בארץ וקשה להרכב ישראלי שמנגן בסגנון ניו אורלינס ליצור לעצמו מוניטין עולמי, אבל אם הם יבחנו אך ורק על פי היכולת, יש להם בהחלט מקום.
הצגת השירים הציגה נופך היסטורי והומור, אבל הנופך ההיסטורי לא הפך את זה לשיעור היסטוריה אלא היווה הצגה והכנה נחמדים לקטעים. כלומר, יצא לי לראות פעמים רבות שמציגים קטעים היסטוריים, בדרך כלל יש ארשת רצינות יתרה במופעים מסוג זה, אבל ההרכב ניו אורלינס פאנקשן מציגים את זה חלק, לא באופן חמור סבר, אלא באופן זורם, שמתאים מאוד לאופי של הוסיקה והתרבות של ניו אורלינס.
צריך לבחון את ההרכב הזה לאורך זמן, לראות את טווח הרפרטואר שלהם על כמה מופעים, האם הם עושים דברים נוספים או שוקעים לאותם קטעים שוב ושוב, האם הם ממשיכים להעמיק או לא, האם הם משפרים דברים כל הזמן, עדיין, המופע הזה היה אחד הטובים שראיתי אי פעם בתחום ולא בתחום. ההרכב היה מצויין גם ברגעים שסאני לא היה על הבמה, ועם ז'אק סאני מדובר בהרכב שיכול לעשות הכל, ברמה עולמית, לפחות זאת דעתי כחובב נלהב של הסגנון שמאזין לו מזה מספר שנים ומכיר לא מעט הרכבים בתחום. דעה של חובב אבל דעה של מישהו שאוהב את הסגנון ויצאתי מרוצה, הרגשתי כמו מישהו שהלך לקנות רכב חדש ונחמד אבל בינוני עד טוב, משהו כמו טויוטה או סובארו פשוטה אבל טובה, אך כשהרים את הניילון אריזה של הרכב בשביל לראות מה קיבל, מצא שם מרצדס בנץ מפוארת.
ציון: 10/10
יש לך טעם טוב, הניו אורלינס היו מעולים! ואגב, סצינת הלינדי הופ כבר חזרה לפני שנתיים לארץ ורק הולכת וגדלה, לצערנו לא כולם יכלו לבוא אתמול…
גם אני נכחתי בהופעה של הלהקה בקיסריה : עונג צרוף.!!!
רמו
שלום,
להלן תגובתי להופעה המדוברת ששלחתי ל
DIXIELAND JAZZ MAILING LIST
Last night my friends and I attended yet another New Orleans Function
concert in Tel-Aviv, probably the best ever, as the band featured
Jacques Sany, our best traditional jazz musician. True, had they had
a piano they probably would have sounded even better (they did when we
heard them the previous time), but even so the show was great.
Cheers
לצערי לא זכיתי לנכוח בהופעה המדוברת, אך הייתי במספר הופעות קודמות של קובץ המוסיקאים המוכשרים והמלהיבים הללו. זמרי חתונות למיניהם הממלאים את קיסריה יכולים לקבל שיעור מאלף בכריזמה מחשמלת, הגשת שירים מחוייכת ובכלל – עשיית שמח בלבבות האנשים.
מומלץ בחום להיכנס לרשימת התפוצה של הלהקה על מנת להתעדכן על המופע הבא וללכת – חוויה מוסיקלית כיפית ומיוחדת!!!