לסגנון הג'אז-רוק המודרני יש בית באנטרנט, ובית מושקע: עולם הג'אז-רוק. האתר המשובח הנ"ל נותן מענה לסגנון שלא מצליח למצוא בית בג'אז ולא כל כך רוצה להדחק לתוך הרוק. אחד הסגנונות המלהיבים ביותר שייצא לדרך החל מימי מיילס דייויס בסוף שנות השישים ותחילת השבעים, הפיוז'ן שפרח עם מספר להקות לא רעות.
באותו הזמן הביטוי "ג'אז-רוק" היה בעצם ללעג בפי ג'אזיסטים כנגד תופעת הפיוז'ן, ומאז השתנו הדברים וכיום מדובר כבר ללא ספק בסגנון ייחודי בפני עצמו, סגנון שכמו הסמות' ג'אז צמח מתוך הפיוז'ן של מיילס דייויס, רעיון ראשוני שפרץ למימדים גדולים יותר הן כסמות' והן כרוק-ג'אז, כאשר החלו אמנים להכיר בצורך של הסגנון להשתחרר קצת מהכבלים של שנות השבעים ולהתערבב בצורה חופשית לכיוון הרוק.
כעת הג'אז-רוק הוא סגנון בפני עצמו ומצליח לסחוף הן מעולם הג'אז והן מעולם הרוק מוזיקאים, הללו מעולם הג'אז שרוצים לנגן משהו שיתאים להמוני בני דורנו, והללו מכיוון הרוק שרוצים לשפר את הטכניקות שלהם ולנגן מוזיקה מתוחכמת יותר. בסיכום הכללי מתקבל הג'אז-רוק שהוא כיום אחד הסגנונות שממשיכים להתפתח, אולי לא ממש ג'אז אבל יש בו רעיונות מעולם הג'אז. הסגנון מצליח להבדיל את עצמו מהפרוג רוק בזכות השענות על טכניקה ולא על ליריקה, בזכות היכולת לבצע קטעים שעומדים בפני עצמם בניגוד לקטעים שהם חלק מאלבומים, ובזכות היכולת לתת הופעות חיות מרתקות לעומת הצורך בעבודת אולפן אנטנסיבי והפקה מרובה של אנשי הפרוג. הסגנון גם מבדיל עצמו מג'אז בזכות השענות על אלמנטים של רוק ונבדל מרוק בזכות הנסיון בשימוש בתחכום ובתאוריה. מדובר בהחלט בנישה מעניינת שמצליחה לדבר לבני דורנו שמחפשים משהו איכותי מחד, ומצד שני רוצים משהו חדשני ופורץ גבולות.
Progressive Rock never leaned on the lyrics. from the end of the sixties, Bands like King Crimson and ELP wrote lyrics that didn't mean anything (for example Tarkus) No offense mister but you're a bit full of shit.
מבקרי פרוג מציינים את הליריקה של ELP כחולייה החלשה שלהם. זאת אולי ההמחשה הטובה ביותר לכך שיש חשיבות לליריקה בפרוג, הנה להקת הפרוג מהגדולות ביותר וכולם מדברים על החולייה החלשה שלהם הליריקה. בג'אז-רוק לא תשמע מבקר מדבר על הליריקה במילים אחרות הליריקה היא בהחלט מדד ובהחלט דבר שלהקות פרוג יכולות להשען עליו. פיטר זינפילד מקרימזון בהחלט יכול להיות מרוצה מהליריקה שלו ומהתרומה שלה לצורה שבה מתקבלת הלהקה בקרב המומחים בתחום.
Lyrics in fusion are not like lyrics in rock. While in rock lyrics many times is the main thing (especially in all easy listening rock genres like folk-rock), in Jazz, fusion and prog it's used almost as another instrument. (except for brit-jazz)
King Crimson is an exception because Sinfield (not Zinfield) was Lyricist and not a musician, and as far as I know he is the only case of a lyricist that is not a musician in prog.
King Crimson's later material was always lyricly poor (for example: three of a perfect pair).
אני מדבר על מילות השירים המשמשות יותר במשמעות של המילים, השירה שהיא הכלי הנוסף, כלי מיתרי הגרון זה לא הזכרתי דווקא. אבל גם אם אני נודניק בקטע הזה עדיין אני חושב שזה די ברור שבפרוג מכמתים את איכות הליריקה כחלק בלתי נפרד מהמוזיקה. סינפילד לא היה ממש מובטל כשעזב את קרימזון, הוא היה מבוקש ע"י ELP בגלל שהם חשו בצורך בשיפור הליריקה שלהם! יש הרבה ליריקה עלובה ולא מושקעת בפרוג, נכון, אבל באלבומים מסויימים אתה רואה השקעה בליריקה וזה כולל גם את זאפה, ג'נסיס, פינק פלויד ואחרים. כמעט כל להקת פרוג מובילה התעסקה לפחות פעם אחת בליריקה בצורה רצינית. בג'אז זה לא קיים. היחס לליריקה שונה בין ג'אז לפרוג. אולי "השענות" היתה מילה טיפה חריפה מידי לטעמך, בעיני היא די ממצה את השאיפות והאתגרים שהציבו הלהקות לעצמן, גם אם לעיתים פחות התמקדו בזה, ובעיקר הקהל והמבקרים ששאפו שהליריקה תהיה נבדלת מהליריקה של הרוק הפשוט, הם רצו משהו לא יומיומי וככה זה היה. גם הליריקה ה"עלובה" היתה במידה רבה נבדלת מרוק רגיל.