הרוק הקלאסי הוא קלאסיקה עבור חובבי הפופ מזה שנים. לפני הפיכת הירוקים לדבר החשוב היחיד במוזיקה הפופולארית, הם היו אמנם דבר חשוב אבל היה חשוב גם שלמוזיקה יהיו איכויות נוספות. הרוק הקלאסי האמיתי חוסל מוקדם מאוד, בכתבה הבאה התייחסו גם לרוק שבא אחרי הקלאסי מה שנותן לו עוד כמה שנים טובות, אבל כשמדברים על הרוק הקלאסי אפשר אולי להסתפק בשנים 1966-1972, אלו היו השנים העיקריות שבהם אפשר לדבר על רוק קלאסי. לאחר מכן היו להקות שעשו רוק קלאסי אבל הן היו במיעוט, הזרם המרכזי כבר היה בכיוון אחר לגמרי. לפני 1966 הרוק היה נאיבי מידי, היו אלו הלהקות הראשונות שהרוק שלהם היה רך והנגנים העיקריים לא הגיעו עדיין לשיאם, הם עדיין לא הבינו את הבלוז.
ההגדרות הבסיסיות כבר היו, אבל רק ב 1966 הבשיל הסגנון והשיא נמשך עד בערך 1972, אולי 1973, כאשר היה ברור שהשיא כבר מאחור וצריך לנסות כיוונים חדשים. למרות שהרוק הקלאסי נמשך רק שנים ספורות, עדיין נמשכה מוזיקה טובה לצאת מהרוק עד שלהי שנות השבעים. ומכאן אני משאיר לכם לקרוא את הכתבה על 10 השירים שבעצם חיסלו את המאפיינים האיכותיים של הרוק ושלחו אותו למחוזות שבהם הדבר היחיד החשוב הוא הכסף. מוזיקה מיידית שעושה כסף רב אבל אחרי זמן קצר אין לה משמעות היסטורית רבה או תרומה משמעותית להיסטוריה של המוזיקה. למרות זאת מוזיקת הפופ היא חשובה אמנם אבל ככלל יותר מאשר הפרטים שבה: היא מראה לאיזה כיוונים העדר פונה, כמובן שמדובר הרבה פעמים במקומות שבהם יש הרבה עשב שקל לעכל אותו ובכמויות גדולות, גם אם הוא לא מזין במיוחד ואין בו את המרכיבים התזונתיים האיכותיים הנדרשים…