הקונגרס האמריקאי הכריז על 2003 כשנת הבלוז. כך בין פברואר 2003 לפברואר 2004, הושקעו משאבים במה שנקרא "שנת הבלוז". וו.סי האנדי נולד ב 1873. הוא גדל בסביבה העירונית של ממפיס, ורכש השכלה מוזיקלית קלאסית. להאנדי היתה להקה שניגנה כל מיני סגנונות כבר בשנת 1892, להקה שהופיעה במקומות שונים ברחבי אמריקה, והביאה את הבשורה שלה למוזיקה שלה בשורה שהתבססה על המוזיקה הקלאסית.
הלהקה ערכה סבב הופעות בדרום בסביבות שנת 1902 או 1903. במהלך הסבב הזה, הגיעו גם לאיזור הדלתא של מדינת מיסיסיפי, שם גילה מחדש האנדי את המוזיקה של הילדות שלו, את הבלוז. האנדי קבע את ביתו באיזור העיירה קלארקסדייל שבדלתא בשביל ללמוד את המוזיקה הזו ולחקור אותה. בשנת 1909, אחת הדמויות הכי צבעוניות של ממפיס, מקום מגוריו האמיתי של האנדי, מר קרומפ, נאבק בבחירות המקומיות במטרה להבחר למשרת ראש העיר. לצורך הקמפיין שלו, שכר קרומפ את להקתו של האנדי, וביקש מהם לנגן את המוזיקה הישנה, את הבלוז.
אלא שלמרבה האירוניה, אחת ההבטחות של מר קרומפ לבוחר היתה לנקות את Beale Street , הרחוב הראשי. כמובן שהמוזיקאים לא אהבו את זה, ה"נקיון" משמעותו היתה בין השאר לנקות אותם מהרחוב! נגני הברלהאוז הרוויחו היטב מכל העסק. הרחוב שימש קרקע פורייה למוזיקאים שהופיעו בקרנות הרחוב ובמועדונים מר קרומפ הבטיח לבוחרים שהוא יפסיק את זה.
W.C. Handy
התוצאה היתה שהאנדי הלחין שיר בסגנון בלוזי, ומוזיקאים מקומיים כתבו מילים שאמורות היו לתמוך במר קרומפ בבחירתו, אבל מאחר והם לא ממש רצו בו, המילים שהם כתבו לא היו מחמיאות, ובמילים אחרות מילות הג'ינגל היו בתרגום הסלנג לעברית "מר קרומפ לא מרשה פה בתי-הארחה, לא אכפת לנו מה מר קרומפ לא מרשה אנחנו עומדים לעשות ברלהאוז, מר קרומפ יכול להתנדף" ועוד כל מיני משפטים לא ממש מחמיאים. אבל למר קרומפ זה לא שינה, הוא רצה את הלהקה של האנדי שתסתובב עם הרבה רעש ותנגן את המוזיקה הדרומית הישנה ולא ממש שינה לו מה הליריקה אומרת, העיקר הרעיון הכללי של המוזיקה, לדידו זה הספיק. וכך אכן היה.
הג'ינגל ומילותיו השליליות נוגנו אך ללא הועיל, מר קרומפ נבחר ברוב קולות מכריע.למרבה המזל, מר קרומפ היה פוליטיקאי, והללו כידוע לא ממהרים לממש את הבטחותיהם לבוחר. כך, מר קרומפ היה לחביב המוזיקאים ומספר שירים של אמנים מממפיס כללו אותו בליריקה מאוחר יותר היו יותר מתונים. האירוע סייע להאנדי לצבור פופולאריות. הלהקה שלו הפכה להיות אטרקציה, למרות שלשני המועמדים האחרים היו להקות יותר נחשבות בקמפיין, היה זה קרומפ שזכה ועבור האנדי כמובן שזה היה ניצחון מוזיקלי. בשנת 1912 התפרסם ממפיס בלוז, אחד משירי הבלוז הראשונים שנכתבו להם תווים ופורסמו, שהיה מבוסס על אותו ג'ינגל עבור מר קרומפ.
האנדי המשיך לפרסם תווים לשירי בלוז שהפכו במהרה לסטנדרטים, ובנוסף סייע לנגני ג'אז, ג'לי רול מורטון היה פסנתרן בלהקתו, למרות שמורטון לא אהב את האנדי וגם לא העריך אותו מוזיקלית יותר מידי, האנדי גם סייע לקלארנס וויליאמס לעשות פרסומי ג'אז משלו. בשנת 1920 הגיע מלחין צעיר המושפע מהאנדי, פרי בראדפורד, לקח איתו זמרת בשם מאמי סמית', ויחד הקליטו את הבלוז הראשון שהוקלט עבור קהל אפריקאי-אמריקאי, קרייזי בלוז, שהפך ללהיט מספיק גדול בשביל לפתוח שוק חדש של מוזיקה שמיועדת לקהל שחור, ולסייע תוך כדי כך לאמני הג'אז השחורים הראשונים להקליט כמו גם לתחילתו של הבלוז העירוני המוקלט. וזה מחזיר אותנו לשנת 1902/3.
באותו הזמן האנדי ביצע מהפך מוזיקלי, הוא החליט לחזור לשורשים. די מוזר אבל האירוע שהשפיע עליו לעשות כך, היה עת היה בתחנת רכבת וראה מוזיקאי עם גיטרה מנגן באמצעות סכין. סלייד גיטריסט זה ניגן לדעת האנדי את המוזיקה המוזרה ביותר שאי פעם שמע. ההשפעה על האנדי היתה מיידית וגרמה לו להשאר בדלתא ולהקים להקה חדשה ולחקור באמצעות ההתנסות האישית את המוזיקה. מאורע לכאורה שולי זה בהסטוריה, אותו נגן שניגן והאנדי שצפה בו, נקבע ע"י הקונגרס האמריקאי כבסיס ל"שנת הבלוז", בדיוק 100 שנים לאחר אותו מאורע שאירע ככל הנראה ב-1903. באתר של "שנת הבלוז" יש יתרון אחד גדול, תוכניות הרדיו. מומלץ.