פיולה זה מונח המתייחס לדי.ג'יי. שמקבל שלמונים בשביל לשים בתוכנית הרדיו שלו אמנים מסויימים. אלאן פריד, די ג'יי אמריקני נתפס בשנת 1960 בעוון דבר שכזה. הוא היה די ג'יי מצליח שסייע להפצת הרוקנרול, אך בשלב מסויים חברות תקליטים שילמו לו עבור זמן האוויר שהוא הקדיש להן. הוא לא היה היחיד וסביר מאוד להניח שלא הראשון, אבל הפך לסמל העניין ושילם ביוקר, הקריירה שלו התרסקה, הוא פוטר מכל המקומות שהעסיקו אותו, שקע בדיכאון אלכוהולי ולבסוף הדי ג'יי היהודי מת, 5 שנים מאוחר יותר.
לעומת זאת דיק קלארק שגם הוא נחשד בחשדות דומים, ממש באותה תקופה, הקריירה שלו לא נפגעה פגיעה אנושה שכזו. הוא שיתף פעולה חלקית עם הרשויות, הכחיש מספר האשמות והודה באחרות ולבסוף יצא מזה בזול. המגזין בילבורד טען כי הפיולה הוא דבר עתיק שהתקיים עוד מימי ראשית הרדיו ולמעשה אפילו לפני זה במדיות אחרות.
המקרה מדגיש את הקשר הישיר בין מוזיקה לבין המדיות השונות שמסייעות לפרסומה. זה די ברור שחייב להיות קשר בין הצד שמייצר את המוזיקה לבין הצד שמתווך בינה לבין הציבור הרחב. אבל כסף זה קו אדום. במקרים רבים נחשדו הללו שעסקו במדיות השונות בקשרים עם לייבלים ואמנים. בישראל אין ממש חוק כזה שמונע קשר שכזה, שנאכף אי-פעם, ובנוסף מבחינה אתית זה לא מפריע לרוב העוסקים.
באמריקה זהו נושא רגיש מאוד. אפילו חשדות לחברות בין אמן למבקר נתפסות כבעייתיות במקרים מסויימים. בשנת 2003, המגזין האמריקאי הפופולארי ביותר לג'אז, ג'אז-טיימס, הדיח את אחד מבכירי המבקרים שלו, סטנלי קראוץ', לטענת העורך עכב קשרים שלו עם מוזיקאים מסויימים. הדבר די תמוה, משום שזמן קצר לפני כן קראוץ' פרסם כתבה הטוענת כי מוזיקאים לבנים נדחפים קדימה יותר מהכישורים שלהם בתחום הג'אז, כתבה שהרגיזה מאוד את העוסקים בתחום.
האם מדובר בניצול ציני של ג'אז-טיימס את נושא הפיולה הרגיש באמריקה כל כך? מדוע במשך שנה לא הדיחו את השחור קראוץ', ורק לאחר פרסום הכתבה הפרובוקטיבית החליטו לפתע שחברותו עם מוזיקאים מסויימים פוגעת במקצועיות שלו?
נושאים אתים שכאלו ממשיכים לעלות מידי פעם אבל לא נפתרים.