ב-Y-NET יש כתבה מעניינת אודות מצב תעשיית המוזיקה. הכתבה דורשת מעט סדר בדברים ולו בשל העובדה שמוזיקה ממשיכה למכור, הן הופעות חיות, הן אנטרנט, ואפילו דיסקים. ראשית חשוב להבין מה זה "תעשיית המוזיקה". "תעשיית המוזיקה" זה דבר מאוד דינמי, היום apple היא טייקון בתחום, לפני שנים הם לא היו קיימים. אבל בדר"כ כשמתכוונים תעשיית המוזיקה מתכוונים לחברות ההקלטות המסורתיות, בעיקר החברות הגדולות שהולכות ומתכווצות. הכתבה ב-Y-NET היא כתבת תגובה לדבריו של גיא חג'ג' בכתבה תחת הכותרת "קנו מוזיקה, אבל בזול".
חג'ג' בעצם מצביע בכתבה שלו על פתרונות לטענות מסורתיות שנשמעו מאז עידן שיתוף הקבצים ע"י המשתפים: שהמחירים של חברות התקליטים יקרים ושהם "שחטו" את הצרכנים במשך שנים, באופן כללי הוא מציע אחריות מסויימת שמוטלת על הצרכן לשלם בעבור צריכת התרבות שהוא צורך. אם ניקח את זה שלב קדימה, ננסה לחשוב על אתר שבו יהיו כל סוגי המוזיקה להורדה באופן חופשי וחינמי. ברגע שנוריד, האתר יציע לנו את האופציה לשלם סכום מסויים כרצוננו עבור הסחורה. נניח שניתן יהיה גם להאזין לסחורה במשך זמן מה לפני שמחליטים על סכום התשלום או לשלם בכל שלב אחר.
הבעייתיות היא שהרעיון אינו עונה על נושא היצע וביקוש ששולט על כל השווקים כיום, זה רעיון שמתאים לקבוצה סגורה בעלת ערכים קפיטליסטים כמו למשל הבונים החופשיים או משהו כזה, אבל לעולם כולו, די ברור שיהיה קשה לשכנע למשל מי שמצוי המצוקה כלכלית אפילו יחסית לשלם, או אפילו מישהו במצב בינוני אבל שקשה לו לגמור את החודש (רוב האוכלוסיה בעולם) לשלם. יהיו כאלו שישלמו אבל סביר מאוד שיהיו כאלו שלא ישלמו. הרעיון של חג'ג' שהוא על אותו בסיס שהקצנתי בדוגמא הוא מצויין, אבל סתירתו את עקרון ההיצע והביקוש סביר להניח שתכשיל אותו.
הטענה הנגדית של גל מור היא בראשונה, שהטענה כי שיתוף קבצים פוגע במוזיקאים גורמת לאי נקיטת כל פעולה מצד תעשיית המוזיקה. לטענתו של מור המסתמך על נתונים וסקרים מסויימים (ראה בכתבה) יותר ויותר צעירים בארה"ב וקנדה קונים מוזיקה חוקית במקום להוריד שירים חינם. בעצם אפשר לראות רמיזה לאותו הכיוון כמו חג'ג', לצעירים האמריקאים והקנדים יש 2 אפשרויות, לבחור בהורדה חינמית או בהורדה חוקית ובתשלום ולעומת 17 אחוז בסקר קודם כרגע כבר 24 שוקלים לשלם בעבור ההורדות. בעצם השיקול הזה שה 24 אחוז עושים הוא דומה לשיקול שחג'ג' מציע מבחינת העקרון, העקרון שהאחריות בסופו של דבר כן מוטלת על המאזין לתגמל מרצונו החופשי את ספקי הסחורה אותה הוא צורך.
בעיני כל הנושא הזה לא יכול להיות יותר מפתרון זמני, מסיבה פשוטה שכבר הזכרתי, השווקים העולמיים בנויים על היצע וביקוש. רק בשוק קטן וסגור שבו כולם נאמנים לאיזושהי אג'נדה ייתכן ויפעלו הצרכנים של אותו שוק לא ע"פ היצע וביקוש, אולם בדר"כ הם יעשו כן מתוך הכרה שישתלם להם כלכלית לבסוף. דבר כזה קורה למשל בבורסה, כאשר לעיתים אנשים קונים ומוכרים לא ע"פ היצע וביקוש, לפעמים מנסים להציל מנייה מסויימת בניגוד לחוקי השוק, וכיו"ב פעולות שכאלו שלכאורה מנוגדות להגיון, אבל שמבצעי הפעולות מאמינים כי לבסוף ישתלם להם כלכלית. הצעה נוספת של מור היא לקחת דוגמא מאוניברסיטאות שמשלמות עבור מנויים לסטודנטים בשביל לא להשתתף בהורדות הפירטיות כמוסד. הרעיון שעוד מוסדות כמו משרד החינוך יאמצו רעיון זה (מי יממן?) מועלה.
לפני עידן שיתוף הקבצים היתה "תעשיית המוזיקה" עסק קפיטליסטי לחלוטין, הבנוי על כל האלמנטים של שוק קפיטליסטי: תמחור, שווק, פרסום,מדדי איכות וכדומה. עם כניסת האנטרנט ושיתוף הקבצים, השוק המסורתי המשיך להיות בשלו ונהג כבימים ימימה, אבל למולו התייצב שוק חדש, אנרכיסטי שבו כל מוצר מגיע לכולם לא משנה מי עמל להכנתו. ההצעה של מור היא להפוך את האנרכיזם, שממילא מלא ברעיונות קומוניסטיים (לרבות רעיון השיתוף החינמי) למבנה קומוניסטי: איגודים גדולים (לבסוף ממשלות, אם אנחנו חושבים על הרחבת הרעיון) יממנו את התעשייה באמצעות מיסים שככל הנראה יגבו מהצרכנים שהם מיצגים. ולחיזוק הרעיון מור מציע לחנך את הצרכנים, פשוט במקום רק לצרוך גם לשלם בעבור המוצר מבלי שיש משהו פיזי שמחייב לשלם, אלא מכורח שחונכו לכך.
נראה כי שוק המוזיקה הפך להיות זירת הקרב הגדולה ביותר של הרעיונות והאידיאולוגיות של המאה ה-21, המלחמה הקרה נראית כמו משחק ילדים והמתח בשיאו, איזה מבנה אידיאולוגי ינצח? את התשובה סביר להניח נגלה בשנים הקרובות, נכון לעכשיו נראה כי האנארכיזם מצליח לכל היותר להקטין את ריווחי השוק הקפיטליסטי אבל לא משתלט עליו, הקומוניזם מציע את עצמו באופק ומתחיל להכנס למקומות מסויימים, והקפיטליזם נאבק כחיה פצועה באמצות כניסה לאנטרנט, מעוזם הקשוח של האנארכיסטים עם אתרי הורדה קפיטליסטיים בתשלום. אני מעודד את הקפיטליסטים מסיבה אחת, אם האנרכיסטים או הקומוניסטים ישתלטו, אפשר להוריד את המסך על תרבות המוזיקה המערבית.
מר לוויתן שלום!
יופי של פוסט!
קראתי כמובן את שתי הכתבות שאתה מתייחס אליהן, והאבחנה שלך על כך ששוק המוזיקה (מונח קפיטליסטי בפני עצמו?!) הפך לזירת קרב לרעיונות ואידאולוגיות, היא ראויה ומעניינת.
השאלה הראשונה שיש לי היא: למה אתה מסיק שהורדה בתשלום אינה שוק של היצע וביקוש?
כמו בכל שוק, הקונים מצביעים ברגליים (כאן – בקליקים) ומודיעים לאתר/חברות התקליטים את מי הם רוצים לשמוע ואת מי לא. זה שהמחיר קבוע לא משנה בכלל לדעתי, ודווקא היותו נמוך למדי הופך את ההיצע לרחב יותר אבל לא פוגם בשיטה. (גילוי נאות – אין לי רקע בכלכלה/מנהל עסקים ואני מתבססת כאן על הבנתי הפשוטה את המושג "היצע/ביקוש).
שאלתי השניה (אפשר לקרוא לזה פרובוקציה אבל רק אם תרצה):
מה יקרה אם נוריד את המסך על התרבות המערבית?
אז מה?
האם תרבות נצרכת הוא ערך עליון שאתה אינך מוכן לוותר עליו? או שזה פשוט נורא מפחיד
(כי אין לנו מושג איך זה ייראה/ירגיש/ילך).. יכול להיות שזה דווקא יהיה כיף.
🙂
בתור מישהי שנותנת באתר שלה את כל שיריה להורדה בחינם,
ובתור מישהי שאחוז האנשים ששמעו עליה בארץ אינו עולה על 1,
ולכן יכולה (במונחים קפיטליסטיים) "להרשות את זה לעצמה",
ובתור מישהי ש"צריכת" המוזיקה שלה (איזה ביטוי נורא) נעשית בזמן האחרון כמעט אך ורק על ידי מייספייס ו"העונג"(גם בחינם וגם הרבה יותר מעניין),
אני רוצה להעיד על כך ששיטת השיתופיות ברשת עובדת.
בשבילי לפחות.
בנתיים.
😉
בכל אופן, בתור מישהי שמקווה לא לרעוב ללחם בעתידה כמוזיקאית
(כרגע ואולי גם בעתיד אני לא מסתמכת על המוזיקה שלי בשביל לשרוד כלכלית
ויש בכך שחרור אומנותי גדול),
אני יכולה לתמוך באתרי הורדה קפיטליסטיים, כמעין "הרע במיעוטו", אך זאת רק מתוך הכרה במציאות הכואבת (והקפיטליסטית) בה אנו חיים. אני חושבת שככל שאנחנו, כחברה וכפרטים בתוכה, נרחיק את המוזיקה שאנחנו שומעים (ולא צורכים) ויוצרים (ולא מייצרים) מ"תרבות הצריכה" (שהקשר שלה לתרבות הוא המצאה של בעלי האינטרסים וההון) כך ירווח לנו ולתרבותינו.
עד כאן להפעם, אשמח להמשיך את הדיון ואבוא לבקר שוב בהקדם!
היי שירה,
רעיון התגמול מרצון נוגד את עקרון ההיצע והביקוש. נניח שיש מוצר כלשהו, שיר כלשהו שאני יכול להשיג אותו בכמה צורות, חלק בתשלום וחלק ללא תשלום. לאחר שיקולי כדאיות החלטתי ללכת על ההורדה החינמית של המוצר. כעת, עד כה פעלתי ע"פ העקרון, אבל עכשיו על פי ההצעות שהציעו אני אמור מרצוני החופשי לתגמל (בהנחה שאני יודע את מי אני אמור לתגמל במצב כזה) וכאן יש משהו מנוגד לעקרון ההיצע והביקוש: בשעה שביצעתי את העסקה שלי קרי ההורדה, בעצם כבר שילמתי לספק הסחורה את התשלום (במקרה הזה חינם). עצם זה שאני צריך לשלם למישהו אחר מרצוני הוא הבעייתי מבחינת היצע וביקוש. תארי לעצמך מצב שאת רוצה לקנות חולצה מהודרת, במקום אחד את מוצאת שזה בעלות של 800 ש"ח ובמקום השני 400 ש"ח. לפי הרעיון שהציעו, במידה ותקני ב 400 ש"ח, תוכלי מרצונך החופשי לתגמל את החנות שמוכרת ב 800 ש"ח במחיר מסויים כרצונך.
הורדת המסך על התרבות המערבית בעיני היא בעייה של מדינות מערביות ולצורך העניין ישראל גם היא מדינה שצורכת תרבות מערבית. התרבות המערבית יש לה את היתרון שתרבויות אחרות יכולות לקנן בה באין מפריע. התרבות המערבית כיום שמונהגת ע"י אמריקה היא סבלנית וסובלנית, זה לא אותה תרבות גזענית שהיתה באירופה לפני מלחמת העולם השנייה.
רוב המתנגדים לתרבות המערבית הם ארגונים קיצוניים ודי לא שפויים: בין לאדנים אחמדינגאדים חמאסניקים ארגוני ניאו-נאציזם ושאר משיחיסטים. אני לא משוכנע שביום שהתרבות שלהם תחלחל ותשלוט נוכל בכלל לכתוב באנטרנט.
אם ב"לקנן באין מפריע" אתה מתכוון להשטחת גוני ורבדי התרבות האחרת לאט לאט עד שיהפכו אנשיה לצרכני אותה תרבות "כמו שלנו" –
אז אוקיי.
התרבות האמריקאית אולי נראית מאד פלורליסטית וליברלית כרגע, אבל תוך כדי קיומה של "תרבות שוליים" (שלעולם תישאר בשוליים, ולכך תדאג השיטה), האמריקאים טורחים לשווק באגרסיביות את דרך החיים שלהם עד שבסוף כולם ממילא ירצו לעשות/להיות/ להתנהג/-וחשוב מכל- לקנות בדיוק את אותו דבר. כך לא יהיה צורך יותר בתרבות שוליים, וזו תיזנח מאליה.
זה מתבטא פחות בצד המוזיקלי כרגע (שאני מבינה שבו אתה מתמקד כאן בבלוג) אבל אם נביט על כך באופן יותר כללי (שאליו אני מתכוונת כרגע) נוכל לראות זאת בברור.. האג'נדה החברתית תרבותית של בני הנוער בארץ ובאמריקה היא כמעט זהה, ולמרות שהיינו רוצים לחשוב על עצמנו כמערביים מאד, זה לא דבר מובן מאליו. זה אומנם נחמד שאנחנו יכולים לשתות את אותו "טעם החיים" (איזו חוצפה לקרוא למשקה חצי רעיל בשם הזה!?) ולאכול את אותו זבל ש"איימ לאבין איט" בכל מקום בעולם, אבל יש בזה משהו חולני ומאד לא סובלני. כן, נכון שבניגוד לקיצונים (לא חשוב מאיזו עדה) יש משהו קוסם בנונשלנטיות שבה מציעה אמריקה את "כולם שווים", אבל ממבט (מרחוק) בחברה האמריקאית, שאינה טלית שכולה תכלת, ובמבט בדרך שבה היא דורסת את התרבויות האחרות על מנת לבנות עוד הילטון "שוויוני", אחד מיני מאות אלפים, אני כבר מעדיפה משיחיסטים. לפחות יש להם משהו מרענן ובעל השראה להציע.
מה הכוונה בהשטחת גוני ורבדי התרבות האחרת לאט לאט?
באופן כללי, האמריקאים מבטיחים שיוויון בכללי המשחק, לא בתוצאות המשחק. אמריקה הביאה מכוניות מטוסים חשמל מחשבים אנטרנט ועוד. מה הציעו לאנושות בזמן הזה אנשי ציר הרשע איראן, צפון קוריאה סוריה וכדומה? למרבה המזל ג'ורג' וו. בוש הוכיח עצמו כאיש מבריק למול עולם פוליטי ציני מאוד שהציגו יריביו.
לשירה – הרעננות שאת מתייחסת אליה, וייתכן וזה יישמע לך דמגוגי, היא בסך הכל רעיונות עתיקים של חברות שביקשו להישאר בכל הרבדים האפשריים בימי הביניים.
בפקיסטן למשל, אחד העונשים הפופולאריים לנשים, הוא אונס קבוצתי שפוסקים בתי הדין השבטיים. בסעודיה לאשה אסור להסתובב מחוץ לבית ללא ליווי של גבר מהמשפחה. כמובן שהיא אינה יכולה לנהוג במכונית וכו'.
אבל בוודאי תאמרי שזה בגלל האסלאם הקיצוני. מה באשר למדינות כונצואלה. לזכותו של צ'אבז ייאמר כי הלאים את משאבי האנרגיה שלו ומנע ניצול מצדן של חברות מסחריות. אולם מה עשה בכסף הזה? האם שיפר את חייהם של תושבי ונצואלה? 50% מהם מוגדרים עניים, והוגו שולח כסף לכל העולם למטרות פוליטיות. בניגוד לאמריקנים, הוא אינו מפנה משאבים להתפתחות חברתית – מדע, תרבות, חינוך ועוד. ונצואלה בתקופתו שקעה באינפלציה דוהרת, הבורסה קורסת והאליטה הישנה במדינה התחלפה באליטה חדשה – החברים של צ'אבז.
בחברה המערבית יש המון חוליים ובעיות, ניצול ופגיעה בזכויות. אך חשוב להסתכל על הכל באופן יחסי – ביחס לשאר מדינות העולם. במדינות המערב אנשים, גם עניים, חיים יותר שנים, חשופים לשימוש בתשתיות יותר מודרניות, בעלי גישה לחינוך מתקדם ולשאר שירותים חברתיים.
שלל של חירויות פוליטיות ואזרחיות שאנו לוקחים כמובן מאליו, לא ניתנים לאזרחי מדינות רבות בעולם השלישי. אם אי פעם, תחליטי שמאסת בחיים בישראל, ואינני מכיר אותך אישית כמובן, רוב הסיכויים שתבחרי לעבור ולגור בצפון אמריקה או באירופה, ולא במדינת עולם שלישי. יש לכך סיבות…
אהוד שלום, אישרתי את התגובה שלך בגלל שאתה מפגין ידע רחב למרות שהבלוג הזה רחוק מלרצות להתעסק בפוליטיקה. אני אישית מבין שפוליטיקה זה איזשהו הכרח אבל די סולד מלעסוק בהכרח הזה מבחינתי זה איזשהו פתרון של הרע במיעוטו והדבר היחיד שמעניין אותי זה הקשר בין פוליטיקה לתרבות.
והנה הקשר, במבחן התרבותי משטרים שונאי מערב מעקרים את התרבות ואין להם עידוד ליצירתיות, המערב כן מעודד אנשים ליצור ליזום ולחשוב. לדוגמא הבין לאדנים, הם הרסו פסלים בני אלפי שנים באפגניסטן וזה בעצם אומר הכל מבחינתי, לזה אין דרך חזרה וזה מעיד על שיטות הרס התרבות של שונאי המערב.
סליחה על העיכוב בתגובות חברים – עברתי דירה בשעה טובה וידי עמוסות מפריקת ספרים ודיסקים.
לוויתן ואהוד- אני מסכימה שהתרבות המערבית והחברה המערבית טובות בהרבה מאלטרנטיבות שמונעות מהאזרחים חופש וזכויות, אבל אני חושבת שלא צריך להיתמם ולעצום עיניים למראה אותו חופש מערבי מפורסם ששולל בעצם אלטרנטיבות תרבותיות מטעמי גלובליזציה ו"אחדות", ולכך אני מתכוונת ב"השטחת גוני ורבדי התרבות" – כמו שאמרתי, במסווה של פתיחות וליברליזם, הקפיטליזם רומס הרבה חלקות טובות של תרבות שונה ומיוחדת, בגלל סיבות שונות, כולל זו שאתם מדברים עליה: "האיסלאם הקיצוני" והשלוחות התרבותיות שלו נחשבות נחותות ולכן אין בכלל דיון על הרלוונטיות שלהן, והן ימצאו עצמן נהרסות אט אט. אל תבינו אותי לא נכון – אני לא מצטערת על שקיעתם של מנהגים כמו מילת נשים (כאשה אני אכן חושבת שזה מנהג ברברי ונורא אבל למה הוא שונה כל כך ממילת גברים?) – אלא על תרבויות שאין לנו בכלל מושג עליהן, וגם לא יהיה לנו, כיוון שהן נמצאות רחוק כל כך מהפריים טיים שלנו.
מיסטר לוויתן – אני ממש לא מסכימה איתך על שוויון ב"כללי המשחק" אבל אולי נעזוב את זה.
בקשר למערב וההקשר היצירתי – זה אולי גם דמגוגי אבל להזכירך, גם לפני הבין לאדנים היתה מדינה מערבית שנחשבה ל"תרבותית" ביותר אולי בתקופה ההיא, והיא ניסתה וכמעט הצליחה להשמיד עם שלם על יצירותיו ויצירתיותו. בא להראות שאלימות היא נגזרת אנושית כמו יצירה. כמובן שהארצות המערביות לא נמצאות עכשיו במאבק טריטוריאלי או קיומי ולכן לא יוצא להן לעשות כאלה דברים בזמן האחרון.
אסכם ואומר שאני מודעת ליתרונות העצומים שבמגורים בארץ מערבית, אבל אני רוצה להתריע על מנגנון עצימת עיניים מכוון שמשרת את השלטון המערבי במתכונתו הנוכחית, והוא מנגנון אלים ומדכא יצירתיות כמעט כמו ניפוץ פסלים. בין השאר ניתן לראות את עבודת המנגנון כשמביטים מקרוב בקפיטליזם, ב"תרבות" הצריכה, בפרסומות, בתהליכי הגלובליזציה.
אזרחי העולם אומנם שווים אך אינם אותו דבר. כשמנסים להפוך אותנו למכונת צריכה אחידה במנהגיה, בצרכיה, הורסים בעצם חלק מהתרבות האנושית. תחשבו כמה נורא היה אם כל המוזיקה בעולם היתה נשמעת אותו דבר?! לשם אנחנו צועדים (או יותר נכון – לשם מצעידים אותנו) אם לא נשים לב.
המערב לא טוען שהשלוחות התרבותיות של האיסלאם נחותות, האיסלאם פשוט מצוי במדרון תרבותי מזה זמן רב מתוך בחירה. גם בעולם המוסלמי הם מודעים לכך שהשיא התרבותי שלהם היה מזמן ולמעשה הם מתפנקים על נוסטלגיית הימים שבהם היה להם עושר תרבותי כבר כמה מאות שנים. במידה מסויימת ברית המילה לא נראה לי כלי שמשמש לדיכוי הגבר, אלא ניתוח קוסמטי בעל תועלת די מוכחת מבחינה בריאותית. מבחינה תרבותית אני לא חושב שיש מניעה של המערב יוזמות תרבותיות אלא להיפך, יש היום הרבה יותר אקזוטיקה, הרבה יותר מידי, לעומת העבר. העניין הוא שמי שרוצה להתפנק ולחכות שמישהו יפיץ עבורו את מה שיש לו להציע טועה. המערב מעודד יוזמה ויש הצלחות מוכחות רבות בנושא של רעיונות תרבותיים שזכו לתהודה רבה למרות שאינן טבעיות למערב. למשל, רעיונות רוחניים מהמזרח הרחוק הם פופולריים וניתנים לבחירה אישית במערב. רעיונות מהקבלה היהודית, אולי לא במובן המקורי שלהם, אפשר לראות את מדונה לומדת קבלה. במוזיקה עוד במאה העשרים ראינו מוזיקת עולם רבה, יותר מכל שלב אחר בהסטוריה מקבלת תהודה רבה! בין אם זה כליזמרים, מוזיקה צוענית, מוזיקה הודית, אפריקאית, יפנית או שבדית, כל הרעיונות הללו מקבלים תהודה במערב. אם יש תקופה בהיסטוריה שאפשר לומר שהיא מולטי-תרבותית זה ימינו, מספיק לראות מה קורה באנטרנט בשביל להבין. במערב יש בעיות כמו כל דבר אחר, אבל מה שמרבית מתנגדי המערב מציעים זה בדיוק ההיפך ממה שאת חושקת בו, הם מציעים לא יצירתיות אלא הרס, לא עבודה קשה של אמנים שמסתתים פסל גדול אלא העבודה הקלה של המטוסים שמחסלים מבנה ארכיטקטיוני מעניין במחי יד בלי אפילו עצירה למחשבה על ההרג הנלווה לכך. הם לא מציעים פתיחות או מולתי-תרבותיות אלא במקום להציע את הפאן היצירתי שלהם, הם מציעים ע"י הרס השיוויון וההגינות של המערב הם סבורים שהתרבות שלהם תתחזק באופן פרטני על חשבון האחרים. חלק ניכר מהמדוכאים רוצים להיות שכאלו וכך ימשיכו לרצות, כל עוד לא יקבלו אותם כבני האלוהים הבלעדיים ויסגדו להם הם ימשיכו להרוס ולהחריב בלי שום רצון ליצר משהו שתורם לתרבות האנושית הקולקטיבית.
הלו מיסטר:)
סה"כ בתור מצודדת במולטי-תרבותיות (ובחופש הבחירה על מנת לבחור בין האפשרויות) אני מסכימה איתך, רק חבל שהטון שלך כל כך אפוקליפטי 🙂
אבל היי – אולי אתה רואה משהו שאני לא רואה P;