Keb Mo הוא בלוזיסט צעיר שקנה מקום בשורה הראשונה של הבלוזיסטים המודרניים של ימינו. הוא מארח 4 תוכניות על הבלוז, שנערכו במסגרת The Year of the Blues של שנת 2003. כל אחת בת כשעה. אפשר להאזין לתוכניות בקישור הבא. התוכנית הראשונה שנקראת The Birth of the Blues מתחילה בהתייחסות לרגשות, במשך הדקות הראשונות מובאות ציטטות מאנשי בלוז שונים שבאות להסתכל על הבלוז מנקודת מבט רגשנית, ולציין שהבלוז הוא לא מוזיקה עצובה דווקא אלא שמחה, לפחות לעיתים. אפשר לציין לטובה את ההדגשה שהבלוז הביא להרבה סגנונות אחרים.
השלב הבא מתחיל בהתיחסות למבנה AAB של הבלוז בליריקה, ועובר להדגמה של בלוז בידי קב מו עצמו על גיטרה. לאחר מכן כשהוא מביא הדגמות של רוק שמראות מהקשר לבלוז. אנשי רוק מתראיינים ומספרים על הקשר החזק שלהם לבלוז. משמיעים את Manish Boy של Muddy Waters. קרלוס סנטאנה אומר שמי שהולך ישר לג'אז בלי בלוז בעצם יש לו בעייה עם הטעם שלו. הבלוז נמצא בכל מוזיקה כי הוא הגורם האנושי, מסביר סנטנה.
Jack White מה White Stripes אומר שמי שאוהב מוזיקה ויחפור עוד ועוד לעומק הבלוז אין לו מושג עד כמה הוא יכול להנות שם. כל הכבישים מובילים לשם, וייט אומר שבשלושים שנים האחרונות כל המוזיקאים מנסים ליצור את השיר המושלם מבחינה טכנולוגית ולא ריגשית. זמר הראפ Mos Def מדבר על John Lee Hooker ואיך שנדהם כששמע אותו פעם ראשונה ואיך זה היה עבורו נקודת מפנה. הבלוז פשוט, אומר מוס דף, אבל הוא לא כזה פשוט בעת ובעונה אחת. זה לא קשה לבצע ולא קל. התחושה שלו כששמע את הוקר היתה של רגעים קסומים.
השלב הבא בתוכנית הוא בנסיון למצוא משורשי הבלוז באפריקה. Taj Mahal מכניס קצת מהתאוריות שלו לגבי הבלוז עם דגש על הקצת, ומסביר איך בלוז איטי למרות האיטיות שלו גורם לאנשים עליצות ומרקיד אותם כמו גם מנסה לקשר את הבלוז לכל מיני מקומות באפריקה. די העברתי קדימה את הקטע של טאג' מאהאל למרות שהוא ניגן דברים יפים שם כליווי להסברים המעלפים שלו. 39 דקות בתוך התוכנית מו מזכיר לראשונה את העבדות, ממנה צמח הלכה למעשה הבלוז.
Robert Santelli שנכנס כאן לתמונה ודי למען האמת הלאה, בספר שלו The Big Book of Blues שבו עשה תרומה משמעותית הוא היה הרבה יותר חד וענייני, פה הוא מספק רומנטיזציה של הבלוז שדי אפשר לדלג על החלק הזה לטעמי. גם החלקים הבאים לא הצליחו להוציא אותי מהשלווה עם התיאורים הדרמטיים.
Robert Plant מלד זפלין מדבר על ה"בלו נוטס" והחיוניות שלהם במוזיקה כמו גם העברת הרגשות במוזיקה ורוברט ג"ונסון. ההסבר הבא של Marcia Ball, פסנתרנית מודרנית של בלוז מספרת על הקשר בין הבלו נוטס לבין הסולמות המינורי והמאז'ורי היה מעניין למדי. B.B. King מבצע עם Tracy Chapman שיר שלו, לא לפני שהוא מסביר שבשבילו כל פעם שהוא מבצע שיר, אפילו בפעם האלף, בשבילו זה כאילו הוא מבצע אותו בפעם הראשונה.
השלב הבא Shanti, Prison Songs, Work Songs, Field Hollers הקשר בין בלוז לבין שירי העבדים מעניין למדי. ד"ר Guthrie Ramsey מספר על נושא ההקלטות וכמה המחסור בהקלטות מוקדמות מקשה על הבנת הבלוז שהיה קיים לפני ההקלטות. Corey Harris מדבר קצת על תופים למרות שהוא עצמו דווקא גיטריסט בעיקר. לסיכום הקטע מגיע טאג' מאהאל מסביר על ההבדל בין הבלוז המוקדם שלא היה בו למעשה מבנה מדוייק של 12 תיבות לעומת המבנה המודרני המסודר של הבלוז ומנגן גרסה מודרנית לבלוז ישן.
בסיכום הכללי התוכנית לא ביקשה להציג משנה מסודרת אלא מספר כיוונים ורעיונות, שזה דבר מצויין. התוכנית פחות הצליחה לתת למאזין את ההסבר הישיר ונטול הפנטזיות למה הבלוז איכותי כל כך ומשמעותי למוזיקה ולא על החשיבות שבכניסה שלו וההשפעה שלו על עולם המוזיקה הרומנטית שחלש על עולם התרבות של המאה ה-19 תחילת המאה העשרים. כך או כך יש נקודות מעניינות לא מעטות בתוכנית שמקבלת אצלי בסולם של 1 עד 7 את הציון 5.