אחד הדברים שאני לא אוהב זה שאמנים, ובעיקר מדובר באמנות הבמה, ובעיקר במוזיקאים, מגיעים בהופעה בלתי הולמת. זה די מזכיר לי שיחה שהיתה לי בעבר בנושא. דיברתי עם מישהו ולא משנה מי זה היה לצורך העניין, אודות מוזיקאים. הסברתי לאותו אדם שיש שני צדדים למטבע, צד אחד זה הצד המקצועי והצד השני זה הצד של הסיאוב. למשל נחשוב על עורכי דין. אדם נהיה עורך דין, אבל לפני כן, אם לא התמזל מזלו באופן יוצא דופן הוא עתיד להיות תקופה מסויימת של סטאז' שבה יעבוד תמורת שכר נמוך מאוד אם בכלל. דוגמא נוספת היא במגזר הסיעודי. סטאז' בעבודות שכאלו פעמים רבות הוא ללא שכר כלל. ויש עוד דברים רבים דומים.
וכאן יש את מודל הסיאוב מול מקצוענות. בכל מקצוע ובכל זמן נתון, יש סיאוב שמקורו ברצון של בעלי ותק בתחום לדבוק בעמדות שלהם. כאשר מגיע מישהו חדש, הוא לא יזכה לרמות התנאים והשכר של הותיקים בתחום. לא רק זאת, פעמים רבות הוא ישמש כצמית לעת מצוא בתחום. זהו מאפיין טיבעי של החברה האנושית ברוב התחומים שבהם רמת הסיאוב התחברה עם המקצוענות. במקומות כאלו יש מספר דרגות: הראשונה שאדם הוא חדש בתחום, ואז הוא צפוי לשכר מגוחך. הוא בעצם כמו סטודנט (וראינו את דורסנות המרצים כלפי הסטודנטים בשביתה האחרונה לשם הדוגמא: המרצים שבתו בכל הנוגע לסטודנטים ואפילו לא התחשבו במעט בהם, אבל עדויות אומרות שבכל הקשור למחקר הם לא שבתו!).זהו מודל פשוט ונפוץ שבו הסטודנטים או החדשים משלמים מחיר לפני שיגיעו לשלב השני, שבו יש להם נסיון מסויים והם נחשבים למקצוענים בתחום. השלב השלישי והגבוה ביותר, מגיע כאשר הם משתלבים במערכת הסיאוב שעומדת מאחורי הקלעים של התחום הנדון. אילו היו מרחמים המרצים על הסטודנטים הם היו מפסידים במאבק בדיוק כמו שאם עו"ד ותיקים ירחמו על הסטז'רים הם יפסידו.
ההסבר הזה שנתתי לאותו אדם היה בנוגע לשאלה פשוטה, מדוע מסכימים מוזיקאים מסויימים לעבוד בחינם או ברמות תגמול נמוכות מהמקובל? הסיבה לכך היא בדיוק הסיבה של מודל הסיאוב-מקצוענות שמוביל ליצירת מודל סטאז'ים נילווה. האיש שאל אותי מדוע בתחומים אחרים אנשי מקצוע לא מוכנים לגבות מחיר נמוך או לעבוד בחינם, ואילו במוזיקה כן. התשובה שלי היתה כמובן, שבכל תחומים שבנויים על מודל הסיאוב-סטאז', אנשים עובדים תמורת מחיר נמוך יחסית לשוק ואף בחינם. אבל הבעייה שלי לא היתה בכך. כשאני מגיע למסעדה, אני מצפה מאנשי הסגל של המסעדה למינימום של דברים: לבוש הולם, היגיינה מסויימת, חומר גלם טרי. משום מה, כשמדובר במוזיקאים יש חוסר רצינות. לבוש לעיתים לא הולם. חומר הגלם שלהם ממוחזר ומשוחזר לעיתים. ולעיתים מופגן חוסר חשק ורצינות כלפי המופע שבו הם עוסקים!
דברים אלו לעיתים מורידים את קרנם של המוזיקאים. כמובן שלא בהכרח רמת המוזיקה של אמנים תהיה ברמה של הלבוש למשל, בדיוק כמו שביגוד מרושל ומסריח של טבח לא בהכרח אומר שהאוכל לא יהיה טעים, אבל יש כאן בעייה בכל זאת. בעבודות אולפן אמנים יכולים להופיע עם תחתונים. זה לא משנה כי אף אחד לא מסתכל על זה. אבל במופע חי הביגוד הוא חלק הלתי נפרד מההצגה. האמנים מספרים סיפור מסויים במוזיקה, והביגוד הוא חלק מזה. כשאמן מגיע לנגן ג'אז עם טריקו וג'ינס הוא מספר סיפור מסויים ומשעמם. כשאמני רוק מביאים את ההופעה הזרוקה שלהם זה חלק מהסיפור שלהם. כשאמני בלוז הופיעו בבגדים מרופטים, זה גם היה חלק מהסיפור שלהם.
בשלבים מסויימים נדרשו אמנים להמשיך ולדבוק בלבוש לא הולם ונמנע מהם שיניים תותבות, למרות שמבחינה פיננסית הם כבר היו שרויים בעולם אחר מהעולם הנוסטלגי של הבלוז הישן, וכבר היתה יכולת להלביש אותם כראוי ולספק להם סט שיניים מלא. אלא שזה פגע למפיקים בסיפור שהם רצו לספר. חליפה מהודרת ומכובדת תמיד עובדת במוזיקה. היא מספרת סיפור של מוזיקאי רציני שבא לעבוד.
לוייתן יקר אני מבינה לליבך כאשר רצונך הוא הופעה הולמת של אדם המכבד את עצמו ואת הקהל שלו וכמובן את עבודתו , אך האם הלבוש הוא זה שיגרום כאן לרצינות ולהערכה של האומן ?הלא זה "אותה גברת בשינוי אדרת"…בייחוד בעולם "אופנתי" ושיטחי זה שכל זמר וזמרת עם קצת חוש אופנה או בעצם ספונסר טוב יכול "לדפוק הופעה" בלבוש ולא באמת לתת הופעה מוסיקלית איכותית ..יחס רציני מידי ללבוש גורם לצעירים וצעירות לחקות אחר אותו אומן שהם מעריצים ועלי לעדכן אותך שבימים אלו הלבוש של זמרות יכול להסתכם גם במפית שהזמרת בחרה ללבוש בתור שמלה.. האם לבוש מינימליסטי זה שכביכול מוגדר כאופנתי באמת מכבד את הקהל ויותר מזה את הזמרת???
כיום המסר היחיד שלבוש הזמרים מעבירים לקהל הוא מ-ו-ת-ג-י-ם!!! לכן, אני מעדיפה את הלבוש הלא הולם כך אתרכז יותר בלחן ובמילים של השיר ולא האם לזמר יש מכנסיים שהם הצעקה האחרונה…
תודה לך על הבלוג המעניין המשך בדרכך…
חסויה, הלבוש הוא חלק מהמופע, הבעייה שלי היא לא אם זה אופנתי או לא, אלא עם מוזיקאים שמגיעים להופעה בפסטיבל שמתיימר להיות רציני ולובשים את הביגוד הכי חסר השראה שיכול להיות! מצידי שיגיע אדם עם תרבוש על הראש מניפה ביד, חולצה פרחונית ומכנסי שורטס במידה וזה חלק מהמיצג האמנותי שהוא מציג וככה באמת אומני ג'אז חופשי עושים לעיתים, תלבושות ססגוניות וכדומה. ההמלצה שלי היא כברירת מחדל שילבשו חליפות אלגנטיות ומהודרות כברירת מחדל אלא אם כן יש להם משהו ססגוני או אחר להציע בלבוש, אבל כשמגיעים עם גופייה כמו הגיטריסט באורצסטרה של וינה בפסטיבל אילת, או הלבוש של מרבית הישראלים עם טריקו וג'ינס במרבית המופעים, זה נראה רע, ואגב, בדר"כ מתברר שהלבושים בטעם רע גם מנגנים בטעם לא שונה… למרות שיש כאלו מידי פעם שהטעם שלהם במוזיקה עולה על הטעם שלהם בלבוש ובכלל בהצגה שהם מציגים לקהל פרונטלית!