חוסר זהות אבודה: תגובה לניב הדס

הסאגה מסביב ל88FM נמשכת,מבין הכתבות הרבות, רובן בעד המאבק נגד חיסול התוכן ב-88FM, מצאתי לנכון להגיב לזו הכתבה המתנגדת למאבק, זו של עורך וואלה, ניב הדס. בקצרה על הרקע עד כה, לפני חודשיים החל מאבק נגד ביטול הבלוז ב-88FM. יובל גנור, המנהל החדש של התחנה החליט לבטל את תוכניות הבלוז. מאז החלפתי מכתבים שבעתיד אפרסם אותם ברבים עם גנור, ובהם גנור הציג מספר עמדות. תחילה, טען שיש בלוז בתחנה, וזו היתה הטענה הבסיסית שלו, לאחר מכן הוסיף לטענה הזאת טענה שבלוז אינו צריך לקבל תוכנית קבועה ב-88FM.

ובכל מקרה מטענותיו שהוכחו כלא נכונות,  והתפתלויותיו ומשיכת הזמן אני מסיק, שהוא מתכונן לעמוד על שלו. אני חושב שיש כאן מחטף ציבורי, מחטף של תחנת רדיו ציבורית, השייכת לכלל, תחנה שמשדרת בלוז, ג'אז ואלטרנטיבי, והפיכתה לתחנה של מוזיקה שמשדרת דאנס שנות השמונים. הפיכתה מתחנה המיועדת לציבור של שוחרי מוזיקה, לתחנה המיועדת לציבור אחר במדינת ישראל.

יש כאן הטלת ביצים בקן של מישהו אחר, יש כאן השתלטות עויינת, יש כאן דברים שנעשים בהחבא, בשעת מלחמה, ללא הסבר מפורט לציבור, וחשוב בכל מקרה, גם אם בסופו של דבר תבוטל רוע הגזירה, וגם אם לאו, חשוב להשמיע את הקול ולהניח את האצבע על האמת.

וכעת ניגש לכתבה בוואלה, התומכת בשינוי שציינתי. כותב ניב הדס:

מאזיני 88FM הרועמים על השינויים בתחנה חייבים להבין שכל רדיו עכשווי, חייב קו מוזיקלי אחיד ומגובש.

קו אחיד ומגובש זה עניין שנתון לפרשנות. בכל תחנת רדיו כולל 88FM יש קו אחיד ומגובש. הקו של 88FM כלל בתקופה הקלאסית של התחנה סגנונות כבלוז, ג'אז, ורוק, כעיקריים, ויש לתחנה צליל אחיד ומגובש שמזוהה מייד כשמדליקים את התחנה. מצד שני, התחנה שמרה על ראש פתוח, וכך איפשרו גם למוזיקת הדאנס של שנות השמונים להכנס לתחנה. אז אם רוצים לחזור לקו המגובש והאחיד של התחנה, צריך פשוט מאוד, להוריד את התכנים של עופר נחשון ויובל גנור, והקו יחזור להיות אחיד ומגובש.

יש דברים שנשגבים מן הבינה, גם אם היא ממש מתאמצת: למה תכניות טלוויזיה ממשיכות להזמין את פואד לאולפן; מי הסטייליסט של מועמר קדאפי ואיך אפשר ליצור איתו קשר; ולבסוף, איך תחנת רדיו פרווה כמו 88FM הצליחה לגבש לעצמה קהל מאזינים קנאי ופנאטי, שמאיים להבעיר את המדינה ברגע שמאיימים לגעת לו ברדיו. כיצד תחנה אקראית, שמבוססת על גחמה אישית של עורכים מוזיקליים, מצליחה להשיג אחדות בקרב הקהל שלה, בכל הנוגע לאותו קו מוזיקלי בלתי אחיד?

אם ההערה הקודמת של ניב הדס עוד היתה הגיונית, הרי שהערה זאת היא מזלזלת ופוגענית. 88FM תחנת פרווה? תחנה אקראית, המבוססת על גחמה אישית של עורכים מוזיקליים? הרי זה לא נכון! 88FM היא התחנה שהכי פחות מכל התחנות האחרות יש בה התערבות של עורכים מוזיקליים בתכנים! דברים אלו נאמרו על ידי מספר שדרים ותיקים בתחנה, בועדות של הכנסת , ובכל מקום אחר. השדר המוביל בתחנה, בועז כהן, הדגיש לאחרונה בפורום המעריצים של התחנה, כי אין פלייליסט ולא היה ולתיקוותו גם לא יהיה. אז איפה כאן הגחמה האישית?

אותה תפזורת לא עקבית של מוזיקה שלא אחידה ברמתה או בסגנונה, הפכה לאנטיתזה של המילה "פלייליסט" ואולי שם טמונה הנאמנות העיוורת של הקהל היומרני של 88. אותה מילה הפכה בעקבות גלגלצ לגסה יותר ממה שהיא מייצגת – זהות מגובשת ואמירה ברורה. אבל גם המתנגדים אליה, שלוקים בחוסר הבנה משווע בכל הנוגע לרדיו עכשווי, חייבים להפנים שכל תחנת רדיו, איכותית ככל שתהיה או שתתיימר להיות, צריכה פלייליסט.

ברוב המדינות המתקדמות והנאורות דווקא אתה טועה. המודל של הרשת המצליחה כדוגמא, BBC בבריטניה, יש תחנות רבות ללא פלייליסט. יש תחנות המדרשות ג'אז, בלוז, רוק, קלאסי, צריך להסתכל על רשות השידור כמיקשה אחת כמו ה BBC. ה BBC מבינים שצריך לענות על כשלים שקיימים ברשתות שידור אחרות, ולכן הם מציעים לציבור שלהם מגוון רחב של איכות, ולכן הם מצליחים. בארה"ב הפלייליסט אינו חוקי למהדרין. בשנות השישים התאבד דיסק ג'וקי בשם אלאן פריד לאחר שהתברר שקיבל טובות הנאה בפרשת ה- Payola, שהיתה בסך הכל מה שאתה מכנה פלייליסט. פלייליסטים קיימים במעט מאוד תחנות רדי.

ובכל אופן, מהו הפלייליסט? הפלייליסט זה כמו לומר שיש מיינסטרים, וכל מי שמחוץ למיינסטרים, כל מיש סוטה מהדרך הראשית, הוא לא ראוי. למשל, מי שהומוסקסואל, אז הוא לא ראוי כי יש מיינסטרים. ומי שהוא דתי הוא לא ראוי. ומי שערבי לא ראוי. ומי שמזרחי לא ראוי. ומי שאשכנזי לא ראוי. ומי ששחור לא ראוי. ומי שלבן או ירוק גם הוא לא ראוי. זה העקרון של פלייליסט כשמממשים את זה לחיי היום יום. זה אנטי ליברליזם, זה שמרנות קיצונית מהסוג הגרוע ביותר. זה חשוך בתפיסה וכנראה שעדיין ישנם כאלו השואפים לכך, אך זה חוזר אליהם הביתה.

במשך כל שנות קיומה נכשלה 88FM – שהתחילה בתור תחנה עם זיקה לג'אז וכלכלה ונטשה את הקו הזה כעבור זמן לא רב – בעיצוב סדר יום מוזיקלי הגיוני ונשארה סופרמרקט אקראי ונטול קונטקסט של סגנונות שהקשר היחיד ביניהם, הוא שהם לכאורה אינם זוכים לחשיפה הרדיופונית לה הם ראויים. ג'אז, בלוז, אלקטרוניקה מיושנת עם פוזה של צייטגייסט, דיאט-אלטרנטיבה, לרוב נוסטלגית, ורוק מתקדם באווירת סנדלים עם גרביים. את כולם יכולתם למצוא בסל הקניות המבולגן של התחנה, בין דיווחי תנועה לפרסומות. זה נכון שאפשר היה לשמוע שם מוזיקה טובה (אצל בועז כהן וגל אפלרויט, למשל), אבל אג'נדה סדורה, שדוחפת ומקדמת את המוזיקה בה התחנה מאמינה – כישות אחת – מעולם לא היתה שם. אין כאן זלזול בעשייה של השדרנים והעורכים המוזיקליים, כי אם של הגוף המבולבל, המבולגן והלא רלבנטי הזה.

התחנה לא נכשלה אלא הצליחה. התחנה היחידה עם מאזן חיובי ברשות השידור, הוצאות של 4 מליון ש"ח לשנה, הכנסות של 8 מליון ש"ח לשנה. הקו של 88FM הוכיח את עצמו. דווקא הקו שכביכול דוחף לישות אחת, למרות שזוהי הגדרה המבוססת על כרעי תרנגולות, אבל ניחא, דווקא תחנה שמימשה זאת הגיעה להפסדים עצומים, ננטשה על ידי המאזינים, ובסוף בשביל לא לסגור אותה כליל הפכו אותה לתחנה בעברית. לתחנה הזאת קוראים רשת ג'.

נכון להיום, הנכס האמיתי היחיד של 88 הוא עופר נחשון, וגם הוא מסורס למדי, בדיוק כמו בכל התקופה שחלפה מאז שירדה "קופסת הלהיטים" ורשת ג' הפכה לתחנה המשדרת מוזיקה ישראלית בלבד. תשמעו את שמחת החיים שעולה מהרדיו בכל שבת בצהריים, כשהוא מעלה באוב את המצעד השנתי של רשת ג', ותראו איזו אבידה זו היתה לרדיו הישראלי וכמה טוב שעכשיו – בואו נקווה – הוא יחזור למצות את הפוטנציאל העצום שלו, בזמן שאינו עסוק במוזיקה המשמימה אותה הוא מתווך בקריינות רצף עקרה. כמה טוב גם שיש מי שהחליט להוריד את "לילה של אלבומים" המיותרת בסופי השבוע, לטובת מסיבות שירימו את האווירה.

עכשיו לא ברור לי. קודם השתמשת במילת המפתח "עכשווית". תחנה "עכשווית". מוזיקה "עכשווית". והנה במקום מוזיקה עכשווית אתה מעלה על נס את הנוסטלגיה של שנות השמונים. אם אתה אומר שהמוזיקה שעופר נחשון משדר היא משמימה, אני לא הולך להתווכח איתך על זה! לגבי מסיבות ש"ירימו את האווירה", לאן בדיוק האווירה צריכה להתרומם? הרי מדובר על שקיעה, ולא התרוממות! לפסול מוזיקה איכותית כבלוז, ג'אז, ואחרות, ובמקום זה לבקש מוזיקה שאתה עצמך מכנה כמשמימה, הרי זה הפוך מהתרוממות רוח ונפש! אולי המוזיקה של נחשון גורמת לך להתרומם, אבל במובן האובייקטיבי, ואגב, אני לא פוסל את המוזיקה הזאת על הסף, לא מפריע לי שישדרו גם את זה מידי פעם, אני ליברלי, אבל, במובן האובייקטיבי, סגנונות הבלוז, הג'אז, והרוק הקלאסי והאלטרנטיבי הם סגנונות יותר מאתגרים להאזנה, המוזיקה בהם יותר איכותית על פי כל מומחה, ועל כן התרוממות הרוח מהם היא ברמות גבוהות יותר במובן האובייקטיבי.

בסופו של דבר, על ידי הפיכתה לתחנה קצת יותר שמחה – ושמחה היא ללא ספק קו מוזיקלי מגובש – עשויה 88FM להחזיר לרשות השידור את המנדט שאיבדה עם המרתה של רשת ג' מתחנת להיטים לגטו ישראלי. השינויים – שלרוב לא כוללים ביטול תכניות, כי אם העברתן למשבצת נכונה יותר – יהיו מינוריים, אבל משמעותיים. לוח השידורים העייף, יקבל הרמה מבורכת ואותם מאזינים אדוקים יאלצו להתמודד עם השינוי וכנראה שאף להודות שהוא לא כזה נורא.