בועז כהן כתב בבלוגו רעש, לרגל 15 שנים למותו של קורט קוביין. כתבה מומלצת ומאלפת למדי שכייף לקרוא אותה אפילו כמה פעמים. הדבר העלה בי זכרונות מהיום שזה קרה. באותו הזמן למדתי במכינה, זאת היתה תקופה שלא היה אינטרנט, ובעצם כל החדשות היו בעיתון, או ברדיו. ובעצם, הרי עיתון תמי מביא את החדשות של יום האתמול, אז מי שבאמת רצה להיות מעודכן יכל רק באמצעות רדיו.
זה היה הבוקר שלמחרת כשנודע על מותו של קוביין, ונסענו באוטובוס למכינה. בין השאר היו באוטובוס קבוצה קטנה של פריקים של רוק כבד, כאלו שאני מתאר לעצמי שבחדר שלהם יש בגדי עור ושלשלאות, והעור שלהם עמוס קעקועים, גדולים ומפחידים שההימור שלי הוא שכיום הם נוסעים על הארלי דייוידסון. אז כשהם שמעו על מותו של קוביין, הם היו די בהלם, כי כאמור, לפני עידן האינטרנט אנשים היו מחכים לחדשות בשביל לדעת מה קורה.
אגב זה די מוזר, אבל הקטע הזה שכולם שומעים ביחד חדשות בפעם הראשונה נעלם מאז האנטרנט, אחד הדברים המעניינים שקרו. אבל לעניין קוביין, לאחר שהרדיו בישר שקוביין שם קץ לחייו, החבורה הזאת היתה מדוכדכת למדי. היה שקט בחלק שלהם של האוטובוס. ואז הם החלו לומר דברים בסגנון "וואוו, עכשיו קוביין בגן עדן, יושב עם הגיטרה, מנגן עם ג'ניס ג'ופלין, וג'ימי הנדריקס ו…<וכאן נכנסה רשימה ארוכה של שמות, מה שנקרא ניימדרופינג בלעז, כשכללי המשחק הם פשוטים, ככל שמעלים שמות של קדושי רוק נדירים יותר כן ייטב >".
באותו הזמן הנדריקס היה בשבילי סוג של אליל שכזה, חשבתי שהוא משהו חד פעמי, בלתי מושג, ועל כן זה קומם אותי שבכלל משווים אותו למישהו אחר. אז אמרתי "הנדריקס לא יושב עם אף אחד. הנדריקס המלך". וזה היה מין ספויילר מטופש כזה, ומזל שאף אחד שם לא קפץ עלי לנוכח עלבון גדולי הרוק!
כן, זה היה הזוי במבט לאחור, אבל הכתבה של בועז כהן הזכירה לי את התקופה ההיא ואת השינויים שעוברים עלינו בעולם האינטרנט, כמו גם את הקטע המביך ההוא.
היי הכותרת ממש מעניינת אבל מה זה הסיפור השיגרתי הזה???