השנה החמישית של פסטיבל הג'אז בקיסריה, הפסטיבל שאין כמותו בארץ ואולי גם בעולם: מוזיקת הג'אז הטובה ביותר, מוזיקה בהשראה של ניו-אורלינס והסווינג, המבוצעת על ידי הרכבים משובחים מין העולם המתמחים במוזיקה זו, על רקע נוף מדהים וייחודי של קיסריה העתיקה. מגיפת המחוות במופעי ג'אז לא פסחה על פסטיבל קיסריה, אלא שבמקרה הנ"ל יש למחוות יתרון עצום: מדובר במחוות שיש בהם חיוניות, לעומת מחוות אחרות.
הסיבה היא פשוטה: יש הרבה יותר סיבות לעשות מחווה לוודי הרמן, מאשר למשל קולטריין או דיוק אלינגטון. עצם זה שיש לא מעט אמנים שמבצעים את אלינגטון או שמנסים ללמוד מקולטריין בקרב זאטוטי הג'אז הלומדים אותו, זו המחווה האמיתית. ישנם מאות אמנים צעירים שמושפעים מאמנים אלו, ואם בנוסף לוקחים אמנים ותיקים ומבזבזים אותם על מחוות שכאלו, הרי אין בזה שום ערך. מדובר בנסיון לא של מחווה לאמן אלא בפופוליזם.
במקרה של קיסריה, מדובר בסיפור אחר לחלוטין, המחווה לוודי הרמן היא מחווה לאמן שבישראל אינו מוכר כל כך, בטח שלא לצעירים, אפילו כאלו שעוסקים בג'אז לא בטוח שיודעים מי היה וודי הרמן. בנוסף, אין הרבה שיכולים לעשות מחווה אמיתית לוודי הרמן, בניגוד לאמנים כמו דיוק אלינגטון, קולטריין, ואחרים ששרדו את המהפיכה הרומנטית בג'אז שהוביל ליאונרד פיתרס. אחד מהללו הבודדים שכן יכול לעשות להרמן מחווה, Harry Allen, יגיע לקיסריה, וזה אומר כמעט הכל!
לוודי הרמן היתה את אחת התזמורות החשובות ביותר. ההרכב הראשון שלו "הלהקה שמנגנת בלוז", היה הרכב של סווינג משולב ג'אמפ בלוז שבימי השיא שלו באמצע שנות הארבעים היה נחשב לאחת האטרקציות הגדולות בהופעות הרבות שעשו. בין השאר המלחין איגור סטרווינסקי הלחין במיוחד עבור התזמורת הזאת. וודי הרמן היה ידוע ביחס המצויין שלו כמוביל הרכב, ובראש הפתוח שלו. הוא עבד עם בופרים כדיזי גילספי, קלאסיקנים כסטרווינסקי, ומוזיקאים מכל מגוון הקשת הסגנונית היו בהרכבים שלו, בעיקר זכורים "פירסט הרד" ו"סקנד הרד" (שעבורו יהיה המחווה), שני הרכבים שהיו אולי ההרכבים הראשונים בג'אז שהאובססיה סביב הסקסופון ניכרה בהם.
הארי אלן, שהרכבו יופיע ביום חמישי 18.6.2009, יכול לנגן בסגנונות רבים מודרנים, וזה לא משחית את היכולות המסורתיות שלו. הסקסופוניסט בן ה-43 יופיע כנראה בשמינייה שכוללת ארבעה סקסופונים, מקביל למה שהרכביו של הרמן עשו בתקופת המולטי-סקסופוניזציה שלו.
הארי אלן: מחווה לוודי הרמן!
ביום שישי 19.6.2009 יופיע אנטי סארפילה במחווה לבני גודמן. מדובר במחווה מאוד מעניינת בידי איש ג'אז מהשורה הראשונה שמגיח מפינלנד הקרה והרחוקה, והוא דווקא נגן חם! סרפילה למד כבר מההתחלה לכבד את המסורת, הוא למד מבוב ווילבר, ווילבר עצמו לא הסתיר את המורה שלו, סידני בשה האגדי, וכך סארפילה מלחתחילה הבין את החשיבות של שמירת המסורת והעברתה, ונותר מהללו שמכבדים את ענקי הג'אז הראשונים. המחווה שלו לבני גודמן תהיה מפגן של ג'אז זורם ומהנה!
ביום שבת, 20.6.2009, מגיע המופע החותם של הפסטיבל. כריס בארבר, אגדה חיה בהיסטוריה של הג'אז והבלוז, בראש הביגבנד בלוז וג'אז שלו. בארבר היה מהראשונים שהביאו אמני ג'אז ובלוז מבצירים מוקדמים לבריטניה, ואף אירח אותם בהרכב שלו. בין אמני הבלוז שהופיעו איתו, ביג ביל ברונזי, ג'וש וויט, במופע מרגש, סוני טרי ובראוני מגי, ועוד. בארבר הותיק מביא איתו מהניחוח הישן נושן של הבלוז והג'אז בהרכבים גדולים, היכולת שלו לתזמן את התזמורת שלו בתקופה ההיא עם נגני שטח כמו בראוני מגי, סוני טרי, וג'וש וויט, הביאה את הבלוז הכפרי למקומות חדשים.
מלבד זאת ההרכב ניגן בסגנונות הסווינג וניו-אורלינס המקובלים לאורך השנים, והיה אחד מנושאי הדגל החשובים של הג'אז המסורתי, ועד היום קשה להצביע על תזמורות דבקות יותר בהבאת המסורת הזו לידי שימור. בארבר גם היה מהארכיטקטים של סגנון הסקיפל בבריטניה. סגנון שהיה בנוי על סגנונות פולקלור אמריקאי, ועבד עם הזמר ונגן הבנג'ו לוני דונגן שהיה החשוב בסגנון הזה.
כריס בארבר: ג'אז ובלוז מסורתים
גם כשכותבים "פריוויו" לא צריך להסחף. אני קורא כאן סופרלטיבים הזויים כמו פסטיבל "שאין כמותו בעולם…" עם "מוזיקת הג'אז הטובה ביותר…" וכשאני מחפש את הכיסוי לצ'ק הכבד הזה אני מגלה פסטיבל LIGHT עם הצע זעיר מזעיר שכולל מוסיקאי פיני שבא לנגן מחווה לבני גודמן( כנראה שגרירות פינלנד מממנת), סקסופוניסט אמריקאי שניתן לתארו יותר כנגן מוסיקה מתוקה לנאהבים מאשר כנגן ג'אז (משמות תקליטיו: JAZZ FOR THE SOUL ,
JAZZ FOR THE HEART והבא בטח יהיה SWEET JAZZ FOR LOVERS …שאתם יכולים להבין למה הוא יכול לשמש) והרכב אנגלי שהוא היחידי השווה לשמוע בפסטיבל הזה. מוזכר מחווה לוודי הרמן – אבל מחווה לוודי הרמן אפשר לעשות רק עם BIG BAND ולא עם שום הרכב אחר. קיסריה אכן נהדרת , האווירה והבירה טובים – אבל איפה הג'אז כאן?
הפסטיבל של קיסריה אכן אין שכמותו, בארץ בטח, ובעולם לפחות לפי הידוע לי, אין כזה, פסטיבל שמנוגן על רקע עתיקות שכאלו!
אין לי מושג מה יש לך נגד הג'אז הפיני, ואין לי מושג עם שגרירות פינלנד מממנת את זה, וזה גם לא רלוונטי. הייתי מעדיף לדון במוזיקאים עצמם ולא בחרושת שמועות שלא קשורה למוזיקה.
מחווה לוודי הרמן רק עם ביג בנד ולא שום הרכב אחר? צריך להכיר לעומק את וודי הרמן בשביל לא להגיד דבר כזה! לפי מה שאני הבנתי מהפרוספקט של האירוע, אלן מגיע עם שמינייה מקבילה ל 2nd herd של הרמן.
אולי אתה לא מכיר את ההרכב הזה של וודי הרמן? זה מה שיפה בטריביוט הזה, ובגלל זה חשבתי שהוא חיוני ועדיף על טריביוטים שחוקים, הוא חושף קהל שאינו מכיר לדברים מעניינים שהוא צריך להכיר, וכפי שנראה חשובים, בהיסטוריה של הג'אז.
אני סקרן לשמוע איך העניין הזה יתבצע. לפי מה שכתוב באול-מיוזיק, הגיגים הראשונים של אלן היו כמחליף לזוט סימס, שהוא חלק מההרכב הנדון של הרמן.
יש כאן סגירת מעגל מעניינת. אבל אולי זוט סימס לא מעניין אותך? כמה משמות תקליטיו של סימס: Passion Flower (על שם קטע שבילי סטרייהורן כתב), In A Sentimental Mood, In a Mellow Tone ועוד!!!
אני מאמין שיש סיכוי לג'אז טוב בקיסריה, כמובן שאין לדעת! יכול להיות שיהיה מאכזב, מי יודע? אבל הכיוון נכון לטעמי, וכמובן, זכותך לחשוב אחרת!!!
אני מסכים שהפסטיבל הוא עם היצע זעיר, אבל בינתיים בשנים עברו פסטיבל הג'אז של קיסריה העמיד מופעים טובים והביא שורה של אמנים משובחים. אני נותן לפסטיבל הזה את הקרדיט המגיע לו!!!
אם תשים לב – על האתר יש לי רק מילים טובות. עתיקות קיסריה הן באמת מקום יפה. הבעיה היא עם ה"פסטיבל". לעניות דעתי, להביא 3-4 להקות שברובן המכריע הן שוליות , ולעשות מסביב באז של "פסטיבל ג'אז" זה פטנט ישראלי ולא מוצלח. יש בארץ שני אירועים שראויים לשאת את השם פסטיבל ג'אז – כמובן פסטיבל הג'אז באילת שהוא גדול אפילו בקנה מידה השוואתי לאלו מחו"ל האמנים שמגיעים לשם מדי שנה הם מצמרת הג'אז העולמי, ופסטיבל הג'אז של תל אביב שהוא אמנם הרבה יותר קטן , אבל בהחלט מלא תכנים ומכובד. מפיקי האירוע בקיסריה צריכים לקחת את עצמם בידיים ולהקציב לאירוע הזה יותר כסף בכדי להביא אמנים ופחות כסף לפרסומות ווטפיחות עצמיות על השכם, כי אם ימשיכו בצורה כזא, זה אמנם יהיה מקום שהרבה אנשים מסתובבים בו עם משקה , אבל בטח לא "פסטיבל ג'אז" בעל משמעות או בשורה אמנותית כלשהי. אין לי מושג מי בוחר שם את האמנים ובונה את התכנית – אבל ברור לי שמי שזה לא יהיה, הוא לא בקנה מידה של המנהלים האמנותיים של הפסטיבלים שהזכרתי לעיל. באשר לZOOT SIMS, לא רק שאני מכיר ואוהב,(וגם את AL COHN שניגן איתו רבות) אלא דווקא בגלל שאני אוהב, אני ממש מעקם פנים כשאני חושב איזה מין מוקיון אמור להגיע בכדי "לחקות" אותו ( הוא גם מתיימר גם לחקות את STAN GETZ ….). אשר לוודי הרמן – אין ולא היה לו הרכב של שמינייה המתקרא THE 2ND HERD . ה-2ND HERD היה חלק (הסקסופונים) מתוך הביג בנד שלו ואני חוזר ואומר – מחווה לוודי הרמן אפשר לקיים רק עם ביג בנד כי זוהי המהות של וודי הרמן! שמינייה כשלעצמה – יכולה להיות הרכב נהדר אבל זה תלוי,כמובן, בנגנים ובשביל מה צריך להתלות דווקא בוודי הרמן? אשר לנגן הפיני – אין לי מה להוסיף…לכו לשמוע את האנגלים!
יקי, נהניתי לקרוא את הביקורת שלך עלי, שיש בה מין הצדק, עד לרגע שהפכת את זה למלחמה אישית בין מנהלים אמנותיים. אני לא יודע מי מנהל אמנותית את קיסריה, אבל מה שנראה לי זה שלהאשים מנהל אמנותי שהביא בשנים קודמות את פיצרלי, וורן ואשה, קן פפלובסקי, ועוד שורה של אמנים מוערכים בתחום זה קצת לא הוגן. אני מאמין שמנהל אמנותי הוא לא זה שקובע כמה ימים יהיה פסטיבל (או יום ג'אז אם המילה פסטיבל נראית לך יומרנית מידי). בנושא הסווינג, יש כמה שיכולים להיות מנהלים אמנותיים, אבל אני לא חושב שדווקא הללו מאילת או תל אביב יכולים (דני גוטפריד יכול להערכתי בקלות אבל הוא כבר לא באילת).
המנהל האמנותיים של אילת, אבישי כהן, לא מעורה בסווינג. גם המנהלים בתל אביב זה לא כוס התה שלהם להערכתי, מתי פעם אחרונה הם הביאו את וורן ואשה או כריס בארבר לסינמטק? להשוות פסטיבל שבא להציג מודרניות, למול קיסריה זה לא כל כך משכנע, בפרט בקטע של מנהלים אמנותיים.
ואני אגב, מעריך את המנהלים האמנותיים שציינת, את אבישי כהן אני מעריך כמוזיקאי האמת ולא ברור לי איך יהיה כמנהל אמנותי, אני מניח שהוא יהיה טוב אבל חובת ההוכחה עדיין קיימת, לגבי 2 המנהלים של תל אביב, בכלל לא בטוח שהם עולים על הללו בקיסריה במובן של מוזיקה מסורתית, ספק אם בכלל מעניין אותם מוזיקת סווינג, לפחות בפסטיבל שלהם זה די נדיר, המופע היחיד בשנים האחרונות היה מופע המחווה לז'אק סאני, תבדוק בעצמך, ותראה שלא היה שום מופע אחר שאפשר לשייך אותו לחומר שקיסריה מציגים.
האם אתה יכול לשים את האצבע בלב שלם ולהגיד שהמנהל האמנותי של קיסריה אשם במה שאתה מכנה 3-4 להקות שוליות? כריס בארבר זה להקה שולית? כנראה אתה לא אוהב את הארי אלן, אבל האם אתה באמת חושב שהוא מוקיון?! בסופו של דבר מנהל אמנותי עובד לפי תקציב, ועצם זה שהביא את כריס בארבר זה יפה בעיני! אני לא בטוח שיהיו לי הזדמנויות אי פעם לראות את התזמורת שלו אם לא כאן ועכשיו בקיסריה.
לוודי הרמן היו הרכבים קטנים בשנות החמישים. היה לו הרכב שמיניה שנקרא fourth herd אבל באלבום של 1959 הם הקליטו עם תזמורת בנוסף, אבל בעצם כל הקטע שהם היו הרכב עוד משנת 1955 וזוט סימס היה די עיקרי שם, בשנת 1959 הם קראו לעצמם fourth herd ואז גם הם הקליטו (עם תזמורת) אבל זה היה ריוניון של ההרכב. בנוסף היו עוד כמה הרכבים קטנים שהרמן עבד איתם, למעשה הסקונד הרד התפרק ואז הרמן במשך כמה שנים ניסה כל מיני דברים בין השאר עבודה בהרכבים קטנים.
אבל לא משנה, אני לא מומחה גדול להרמן, וזה גם לא העניין, העניין הוא שיש כאן מחווה ברורה ברוח של ההרכבים הללו של הרמן, לפחות ניסיון, אם זה יהפך למוקיונות זה נראה בשטח.
נכון שהשנה יש פחות שמות נוצצים אבל מצד שני אני ראיתי את פיצרלי ושות' על הבמה וזה היה מופע של וירטואוזיות, כל אחד עשה את הסולו שלו, מעט שיתופי פעולה שהיו בין וורן ואשה לבין וורן כריסטופר, בניגוד לרוח הסווינג שם יש שיתופים גדולים.
אני מעדיף הפעם את כריס בארבר שמגיע עם הרכב שבו אין צורך שכל אחד יציג את הוירטואוזיות שלו כמו בביבופ, אלא הרכב שמנגנים בשילובים ובסווינג, וזה ההרכב של בארבר (בתקווה שההרכב הזה עדיין טוב כפי שהיה בעבר). גם ההרכבים האחרים שמגיעים מסודרים מקבלים כאן צ'אנס ונראה מה יהיה עם זה.
בל נשכח שפסטיבל קיסריה היה בנוי על 3 מופעים גם בשנים האחרונות ולכן פתאום עכשיו להזכר שזה לא פסטיבל, קצת מאוחר.
הי, על איזו "מלחמה אישית בין מנהלים אמנותיים" אתה מדבר? ממש לא הזכרתי שמות אישיים ואף לא התכוונתי להזכיר ( דווקא אתה מעלה שמות). רק העברתי ביקורת עניינית(לדעתי) על מה שרואות עיני. שוב, מדובר בס"כ ב-3 להקות וזה קצת קטן מדי בכדי להלביש על זה שם של "פסטיבל". זה שהלבישו על האירוע שם גדול כזה בעבר – לא עושה זאת מאוחר מלבקר זאת. בכל מקרה – זו הרי רק ביקורת ואני מניח שאתה וגם אני יודעים שאת המארגנים – הביקורת הזאת ממש לא מעניינית והם ימשיכו לקרוא לזה פסטיבל. ( הם ממש לא יחידים בזה בישראל. כאן כל אוסף עלוב של שני מופעים ויותר מיד מתואר כ "פסטיבל בינלאומי"…) מדבריך אתה, משתמע למעשה כי אתה מסכים לדעתי שתקציבו האמנותי של האירוע הזה קטן ולא מאפשר להביא אמנים רציניים בכמות הנדרשת לפסטיבל ג'אז ראוי. לעומת זאת, ממה שראיתי בשנים עברו, בתקציב הפרסומת הם דווקא לא חוסכים בכלל! מאחר ובד"כ 1+1=2המסקנה המתבקשת היא- שיותר חשוב להם מכירות מאשר תכנים אמנותיים. לצערי, אני חייב לומר שזה משליך על נושא הניהול האמנותי, מכיוון שמנהל אמנותי בר – סמכא לא היה מסכים לחלוקה תקציבית שכזו בשום אופן. זה בסדר גמור להצהיר שהמדיניות האמנותית של הם היא, להציג ג'אז מסורתי החל מ NEW ORLEANS ןעד SWING (כולל), אבל אם כך, צריך לזכור שמדובר בלמעלה מ-30 שנות הסטוריה של ג'אז ואי אפשר להתיימר לייצג אותן ב-3 להקות. לבסוף, אינני מבין מדוע אתה שואל אותי אם להקתו של כריס בארבר היא "שולית"? כבר כתבתי כאן פעמיים שזוהי הלהקה היחידה שכדאי ללכת לשמוע אותה ואני חוזר על כך בשלישית!
תודה על ההבהרות יקי. עכשיו אני יכול רק להביע את דעתי.
באילת יש תשתית אדירה של מלונות שיכולה תיאורטית לבלוע את כל חובבי הג'אז בישראל. איזור קיסריה מתפתח היטב בשנים האחרונות אבל האם כבר אפשר באיזור הזה להכיל סדר גודל של לינה של אלפי אורחים למספר ימים? אם זה אפשרי אני מניח שכדאי לקיסריה לא לשקוע על הנוסחה הנוכחית שבסופו של דבר תדעך, אלא לנסות קצת שינויים, נסיונות, לחפש אולי לאתגר את עצמם ואת המלונות של האיזור.
לגבי פרסום, לדעתי פירסום זה דבר חשוב, למשל, לפני מספר שנים רצו להביא לפה את פרעה סנדרס לפסטיבל של תל אביב בציפייה שסנדרס ימשוך אלפי חובבי ג'אז חופשי ויצליח אולי לחשוף את הסגנון הזה לקהלים רחבים יותר בישראל. והנה הלינק למה שקרה בסוף http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3365078,00.html
אני אצטט "השתתפותו של סאנדרס בוטלה על ידי הנהלת הפסטיבל, עקב מכירת הכרטיסים הדלה ולאור העובדה שכתוצאה מבריאותו הרופפת הוא סרב להשתלב במערך יחסי הציבור לקידום הופעתו".
הייתי אומר שבפסטיבל של תל אביב הרי לא הביאו את סנדרס בשביל מכירת כרטיסים דלה, סימן שהעריכו שאם התוכנית הפרסומית שלהם תצליח, הם יפוצצו את האולם באנשים, ולמעשה כך הם הודיעו רישמית, בריאותו הרופפת של האמן מנעה מהפרסום להצליח!
הפרסום היה טוב בשביל המוזיקה של באך, מוצארט, היידן, בטהובן, ואגנר, צ'ארלי פרקר, בסי סמית', לואיס ארמסטרונג, דיוק אלינגטון, מיילס דייויס, ג'ון קולטריין, בי בי קינג, החיפושיות, אלביס, ג'יימס בראון וכל מי שלא חשבו עליו. המפרסמים של היום לא שונים מהמפרסמים של פעם.
יש בימינו (מוזיקאים מהעבר אני לא מאמין שזה היה קורה!) מוזיקאים שטוענים שהם לא צריכים פרסום, הם רק ינגנו את המוזיקה שלהם וכולם ירוצו אחריהם, ואני תמה, למה הם חושבים שהם יותר טובים מקודמיהם? ובכלל, איך אפשר שמישהו יצרוך מוצר שלא רק שאינו יודע היכן להשיג אותו, אלא גם ייתכן ומעולם לא שמע על קיומו?
אני חושב שבטווח הארוך והסבלני פסטיבל קיסריה יכול כן להציג את טווח השנים של ה New Orleans to Swing, אם כל שנה יציגו משהו קצת שונה הרי בסופו של דבר מגיעים למשהו רחב יותר ויותר. אני לא שמעתי על פסטיבל בעולם שמתיימר להציג את כל הקשת הרחבה של כל מה שקרה בין ניו אורלינס לסווינג במכה אחת, אשמח לשמוע אם יש כזה!
מה שכן נראה לי שהיה ראוי שהיו מחזקים את מופעי הרחוב, לא הרכב אחד במשך 3 ימים אלא משהו יותר משמעותי, נניח כל יום הרכב אחר, או נוסחא כלשהי, משהו שבאמת יהיה מורגש שזה תורם ליצירה ולעשייה הישראלית בתחום.
אשמח להמשיך את חילופי הדעות ברוח טובה!
אתה מדבר על תשתית מלונות החסרה בקיסריה – זה ממש לא רלוונטי כי אף אחד לא מתכוון לישון שם! כולם מגיעים ממרכז הארץ וחוזרים לישון בבית. מאילת – זה קצת קשה לחזור כל לילה הביתה ולכן שם זה רלוונטי ובכלל, מה ההשוואה בין פסטיבל אילת שהוא גדוש בתכנים (הם מקיימים קרוב ל-40 מופעים בארבעת ימי הפסטיבל!) לבין האירוע הדל אמנותית של קיסריה. אם הם רוצים באמת להתקדם – הם חייבים לשנות גישה ולשים דגש על התוכן ולא על ה"אריזה" ( המקום היפה וכ"ו).
אני ממש לא מזלזל בפרסומת וביחסי ציבור וברור שצריך למכור כרטיסים. מה שאמרתי הוא – שבקיסריה מוציאים יותר כסף על הפרסום ויחסי הציבור מאשר על התוכן האמנותי – ולעניות דעתי, פרופורציה כזאת היא מתכון לכשלון בטווח הארוך.האנשים אינם פראיירים, ןעם הזמן כשיבינו שאין הרבה מה לשמוע בקיסריה – הם יפסיקו להגיע.
הנושא של המופע שלא היה של פרעה סנדרס הוא ממש סיפור אחר שלא נוגע לענין שבו אנו דנים. אם כבר הזכרת אותו, אומר רק ,כי מי שחשב מלכתחילה שפרעה סנדרס יוכל למלא את היכל התרבות הוא או תמים או שאינו יודע להבדיל בין ההתלהבות הסובייקטיבית שלו מסנדרס לבין הפוטנציאל המסחרי האובייקטיבי של המופע. סנדרס אינו – ומעולם לא היה – "ממלא אולמות". בכדי למלא את היכל התרבות צריך "שמות" (בתחום הג'אז אני מתכוון) כמו צ'יק קוריאה, הרבי הנקוק ודומיהם. אמנים ששמותיהם מוכרים לא רק ל"שרופים" על ג'אז , אלא לקהל הרחב. טעות בידך אם אתה מאמין לסיפורי הסבתא בדבר "מצבו הבריאותי הרופף" שהיה, כביכול, אחד הגורמים לביטול המופע. אני שמעתי בזמנו ממקורבים, כי להופעתו בהיכל התרבות נמכרו פחות מ-500 כרטיסים… אני עצמי שמעתי את סנדרס ורבייעתו לפני כשנה במועדון בניו יורק (כשלוש שנים אחרי שבריאותו היתה אמורה להתדרדר ולהיות רופפת יותר…) והוא נראה לי בריא מאוד. הוא פשוט לא מוכר מספיק לקהל הרחב בישראל ולכן, מלכתחילה לא היה סיכוי שהוא ימכור 3000 כרטיסים. מבחינה מסחרית, בישראל הוא מתאים לאולם קאמרי או למועדון ג'אז (זאפה למשל) . לי נראה שמארגני פסטיבל תל אביב דאז שיבצו אותו בהיכל התרבות בכדי לכסות את הוצאות השכר הגבוהות שהוא כנראה דורש (שלא לדבר על טיסות ומלונות לכל חברי להקתו עם המלווים וכדומה ) וכשנוכחו שהולך להיות שם "ברוך" מסחרי גדול – מיהרו לבטל את המופע, ובסטייל הישראלי הידוע – עוד האשימו את סנדרס…
תודה יקי על התוכן. לי קיסריה נראה כמו בעייה ללא פתרון טוב. אם התוכן גודל לסדר גודל של אילת או תל אביב, הם צריכים מלונות כמו באילת או מרכז מסה גדול כמו בתל אביב. פסטיבל בדרך כלל מתאפיין בכך שהקהל מגיע ליותר ממופע אחד באותו היום, וברגע שאנשים באים מרחוק וחוזרים בתום המופע הביתה, זה מאבד את האפקט. אז לקיסריה אין פתרון בשביל הגדיל את הסדר גודל של התוכן באופן משמעותי. במצב כזה קיסריה מצאו נוסחה שיחסית עובדת, אנשים באים ומקבלים מנה של סווינג שלא קיימת בשום פסטיבל אחר בישראל, מי שרוצה כמה מופעים ותחושה של פסטיבל שיבוא לשלושת המופעים, זה הכי קרוב לפסטיבל סווינג שיש בישראל.
במצב כזה ממילא יש חשיבות גדולה למיתוג של הסגנון, הקהל של הסגנון הזה מתמעט עם הזמן, קהל מבוגר כאשר הקהל הצעיר פחות מתחבר לזה ומעדיף יותר פיוז'ן ומוזיקת עולם בהקשר של ג'אז. אז לקיסריה אין יותר מידי מה להציע לקהל צעיר, אלא אם כן הם יעשו עבודת פרסום בעצם מאפס, כי אין שום פרסום לסגנון הסווינג בישראל, בניגוד למשל לסגנונות אחרים בעולם הג'אז שמי שעושה פסטיבל ג'אז ורושם ביבופ או ג'אז חופשי או פיוז'ן, הצעירים כבר מבינים שזה משהו מודרני ומגניב.
כשמדובר בסווינג נפער חור במעבר מג'אז מודרני, ועל כן כל פרסום דורש עומק ורוחב גדולים יותר, עבודה מאפס. דווקא לקהל המבוגר שחובב את הסווינג זה נוח מאוד להגיע להופעה אחת וללכת הביתה, אין צורך בהתשה של מספר מופעים. אמנם לא מדובר בקהל גריאטרי, ויש גם צעירים, אבל אם נהיה מציאותיים, הדורות הבאים לא יהיה קהל מספיק, אפילו לא לסדר גודל שלטעמך קטן של קיסריה.
אני אמנם לא מנוסה בדברים הללו, אבל למדתי קצת לאחרונה, כאשר התארגנו קבוצה של שרופים לבלוז ואנחנו מנסים לדחוף את הסגנון הזה, סגנון שנדחק בישראל על ידי הממסד בדומה לסווינג, רק שהסווינג היה פעם מיינסטרים ולכן הדור ההוא מכיר את הסווינג, הבלוז לעומת זאת סובל מכך שמעולם לא הצליח לחדור במאסות למיינסטרים, הצליחו פה ושם אמנים. אבל מה שלמדתי, זה שחשיפה לקהל חדש היא תהליך ארוך מאוד, ולהערכתי, קיסריה לא חושפים לקהל חדש, הליבה של הקהל שלהם אלו אותם הללו שמאז שנות החמישים שישים שבעים שמעו את הסווינג, תקופה שהסווינג היה ג'אז פופולארי יחסית, הג'אז של הדור שלהם, אלו שהלכו למועדונים כמו הבארברים וכדומה.
קיסריה אינם בונים קהל חדש, וגם אינם מצליחים להנציח את העשייה הישראלית בתחום, או לתרום לעשייה הזאת או לקדם אותה, ובכך ממילא הקהל שלהם יזדקן ויתמעט בעתיד. כמובן, הקהל אינו מאוד זקן כיום, אלא מבוגר, אלא שאם רוצים להיות מציאותיים, אין התחדשות. וזה מחזיר אותי למה שאנחנו רואים בבלוז. ביום הבלוז שקראנו לזה "בלוז-ספיישל" שנעשה במסגרת פסטיבל בומבמלה, התום היום היה ג'אם סשון. הקהל של הפסטיבל היו צעירים מאוד, גילאי 16-18, והיו כמה שנשארו עם כלי נגינה, ביניהם זמרת בת 16, נגן מפוחית בערך באותו גיל, וגיטריסט.
הם הצליחו להשתלב בג'אם סשון עם שני נגני בלוז, אלי מרכוס וגיא דגן. אבל, כששאלו את נגן המפוחית הצעיר, הוא אמר שזה פעם ראשונה שהוא שומע מוזיקת בלוז! וזה בדיוק העניין, אם הצעירים הללו לא יחשפו לסגנון הבלוז, מעטים מאוד מהם ימשכו אליו, בפרט, בעוד 10 או 20 שנים הפוטנציאל של פסטיבלי בלוז יהיה אפילו קטן ממה שהוא היום, כלומר, יש כאן עבודה של חשיפה מאפס.
וסווינג יגיע במוקדם או במאורח למצב של הבלוז. ולכן אני חושב שהרעיון של פסטיבל סווינג הוא מוגבל מיסודו, אני לא יודע איזה נוסחה קיסריה יעשו בהמשך כשזו תדעך, אבל ביום מין הימים תשאל השאלה, לאן נעלמו כל חובבי הסווינג? וכאן אולי קיסריה מפספסים, הם לא פונים לעשייה הישראלית, הם לא פועלים לטיפוח דור צעיר.
אז אולי הפרסום שלהם פופוליסטי, אם הם היו משקיעים, נניח דוגמא קיצונית מאוד, בהרכבים ישראלים שיבואו לבתי ספר וילמדו על הסווינג, אבל כמובן שזה לא ממש התפקיד שלהם! בקיצור, משחק סכום אפס לדעתי, מקבלים מהדור הצעיר מה שמשקיעים בו אם לא פחות!!!