בלוז ותזמורות גדולות חלק ראשון: מחלקות כלים ובלוז

האם בכלל בלוז זקוק לתזמורות גדולות? להקות בלוז, גודלם ותזמורם, זאת שאלה שעניינה אותי מכמה סיבות, הראשונה שבהם בגלל שלהקות ג'אז גדולות ביצעו בלוז לאורך ההיסטוריה, כמו גם היו להקות בלוז גדולות. וזאת כבר מראשית היסטוריית הבלוז המוקלטת. כארבעים קטעים עם "בלוז" בכותרת הוקלטו בין השנים 1914-1916, רשימה כמעט מלאה, על ידי להקות קטנות כמו גם גדולות. אחת הדוגמאות היא הרכב הסקסופונים "שישה אחים חומים" הרכב שהיה מבוסס על שישה סקסופונים שנקרא לאחר מכן "שישיית הסקסופונים" , "רבייעית פירלס" כהרכבים קטנים ולעומת זאת גם תזמורות גדולות כגון "להקת סוסה".

חלק מהקלטות מוקדמות (1914-16) אלו היו פופולאריות אך אין קורלציה מוכחת בין מידת הצלחת הקלטות מסויימות יותר מאחרות לבין גודל הלהקות שהקליטו אותן. פרט לכך, מרבית להקות אלו נשכחו בהיסטוריה ולא היוו השפעה מוכחת על הקלטות מאוחרות יותר, לרבות העובדה שבלוז לא תוזמר לתזמורות בסדר גודל גדול למעט פרוייקטים נקודתיים. לא היה עד כה עניין אקדמי, אמנותי או מסחרי לעשייה בתחום זה.

להמשיך לקרוא בלוז ותזמורות גדולות חלק ראשון: מחלקות כלים ובלוז

ג'אז – כזרם אומנותי : הפיוז'ן חלק #1

בימי קדם נהגו לכנות בתואר אומן כל בעלי מלאכה, הסנדלר והנגר למשל הם אומנים. בלועזית הטרמינולוגיה שונה אך לעיתים נראה כי זה טעות, אך בכל אופן אנו רואים לאורך ההיסטוריה שככל שזרם אמנותי כלשהו "מתקדם" יותר, כך בולט יותר ויותר העניין הטכני על חשבון העניין היצירתי. למעשה, השאלה "האם כל נגן הוא אומן?" לא שונה מהשאלה "האם כל נגר הוא אומן?" במובנים הכלליים שלה. האומנות למעשה יכולה לצוץ בכל מקום, בכל מיני צורות, אך לא תמיד ניצוצות אומנים מעופפים בחדר עוברים גלגולים והשפעות עד התלכדותם לכדי תחום או  זרם אומנות מוכר כלשהו. אך במידה וכן, ניצוצות התחלה אלו הם בוודאי נקודת מפנה החשובה ביותר בהיווצרותו של אותו זרם.

נושא זה עלה סביב שאלת תרומתו של מיילס דייויס בתחום הפיוז'ן לעולם הג'אז. לפני מספר חודשים נפגשו המוזיקאי ג'יימס מטומה ומבקר הג'אז סטנלי קראוץ' לעימות "ראש בראש" על משנתו ותרומתו של מיילס דייויס. כמו מקרים כאלו לווה מטומה בלהקת מעודדות די צעקנית (אגב בכותרת של הוידאו שאני מצרף להלן, רשום שמטומה "חיסל" את קראוץ' וזה חלק מהצעקנות הזו). במציאות זה נראה כמו שיח חרשים, מטומה התעקש להגדיר את הדיון ולהגביל אותו, להכניס אותו לתבנית. "השאלה היא מוזיקה אקוסטית למול חשמלית" אמר מטומה, "והטיעון שמוזיקה אקוסטית יותר טבעית". מכאן הוא מגיע די מהר לעניין של "אומנות וטכנולוגיה", הטכנולוגיה מתקדמת והאומנות משתמשת בה. טיעונים מעניינים אבל לא ממש נוגעים לדיון. להמשיך לקרוא ג'אז – כזרם אומנותי : הפיוז'ן חלק #1

שמשון חלפי – מחווה למשורר, לבונטין 7 24.12.2010

יום שישי בצהרים, קהל של כמאה איש מתכנס במרתפו של מועדון לבונטין-7 התל אביבי, בשביל לצפות בצהרי היום באומנים מתחומים שונים, אשר התכנסו יחד בשביל לחלוק כבוד באופן אומנותי למשורר שמשון חלפי לרגל הוצאת תקליטור-כפול משיריו בביצוע אומנים שונים. בישראל זה נדיר שיוצא אלבום כזה, האלבום מהודר ומקצועי ברמה גבוהה מכל הבחינות, מזכרת יפה לחובבי השירה העברית, עם שלל מוזיקאים המבצעים בסגנונות שונים משיריו של חלפי.

אני די התפלאתי שבשום מקום באינטרנט לא ציינו אפילו מילה אחת על האירוע, אולי זה משהו מכוון בכל אופן אני שומר על זכותי לכתוב מעט על מה שהיה. שמשון חלפי הוא משורר שבעיני שיריו נותרו בלתי מתפשרים למול הזמן. אולי חלק מהסיבה לכך היא ששיריו בדרך כלל מספרים סיפור, כזה סיפור שמאוד קשור אל הטבע ואל מאמצי האדם, בצל סכנות שונות המרחפות, אפשר אולי לומר זאת כך, שירתו של שמשון חלפי תמיד יוצרת בי רושם של שאלה ללא מענה, נראה כי חלפי הצליח לבודד בצורה יוצאת דופן ונדירה כל סממן שעשוי היה להחשיד את השירה שלו ככזו שאינה כנה. חלפי רוצה לפרוץ את המסגרת של השירה הרומנטית הוא מכיר במוגבלותה, משתמש בה, אך מבקש לפרוץ אותה לפרקים ואינו מסתפק בבה. להמשיך לקרוא שמשון חלפי – מחווה למשורר, לבונטין 7 24.12.2010

התרבות כמאבק, תגובה למאמרו של יונתן קוטנר

יונתן קוטנר כתב מאמר מרתק אודות נאמנות נמוכה: רגשות ומחשבות בנוגע למצב התרבות (לרבות המוזיקלית) בארץ אך הותיר אותי עם מספר דברים שבעיני חשוב לציין אותם, למרות ההסכמה שלי עם חלק מדבריו, נראה לי שחסר דיון בתהליכים השונים שמרכיבים באמת את עולם התרבות והאמנות בארץ, ותופעות שונות המושפעות מכך. חלק מהעניין של תרבות מתחיל דווקא בקבוצה של אנשים שעושה דברים בדרך מסויימת, יש לה שפה או עגה או מבטא משלה, יש לה ימים מיוחדים שהיא חוגגת, המוזיקה שהתרבות מציגה היא מאופיינת, וסוגי האמנות בהן היא עוסקת הם מסויימים.

האמנות למעשה היא השפה שבה תרבות מדברת. תרבות היא הרי איזשהו משהו שמבוסס על כמות של אנשים שכל אחד מהם יש לו רמת מחוייבות לתרבות, ורמת המחוייבות הזו יכולה להיות שונה מאוד בין הפרטים השונים, גם הללו שהם בני אותו הדור. כאשר מדובר בדורות שונים, ההבדלים הם ברורים, והאמנות משוחחת על הדברים הללו, היא השפה של התרבות, בניגוד לשפה המדוברת של האנשים בתוך התרבות, האמנות כוללת את ביטויי היצירה, ההתמודדות, והחברה שממנה מורכבת התרבות, על דורות שונים ורומות מחוייבות שונות. להמשיך לקרוא התרבות כמאבק, תגובה למאמרו של יונתן קוטנר

לשנה הבאה איחול שיגמר השחיתות והגועל נפש

האיחול העיקרי הוא שיגמר השחיתות והגועל נפש. זה מאוד חשוב. למשל, היצור המעוות והמושחת שנקרא רשות השידור, יצור שפשט את הרגל. האם זה הגיוני שלא יהיה שידור ציבורי אמיתי במדינת ישראל, אלא שבמקום זה יהיו תחנות רדיו שתפקידן לספק ג'ובים למקורבים ולהעביר כספים באופן מפוקפק למנהלים ומקורביהם?

אני מקווה שהשנה יכנס קצת שכל בקרב ראשי המדינה שיסגרו את רשות השידור, שפשטה את הרגל, ויקימו במקום זה משהו שעונה על הגדרת שידור ציבורי ומהותו. מליאת רשות השידור זה פשוט שערוריה ואני חושב שבראש ובראשונה צריכים אנשי האוצר להסתער על רשות השידור ולהכנס שם לספרים. זה גם לא יתכן שמאות אלפי שקלים יועברו למישהי בגלל שהיה לה רומן עם אחד המנהלים. טיפול בית המשפט בישראל בענינים אלו זו שערוריה נוספת. מעניין לבחון כיצד בית המשפט ורשות השידור עשו מאמצים להעביר כספים לאשה ההיא על סמך זאת. אם זה לא שחיתות וניצול ציני של טיפשות הציבור, אז מה זה?

כל מנהל במשרד ממשלתי יכול "לסגור קומבינה" עם עובדת, הוא מבטיח לה משהו תמורת הרבה כסף, ועושה איתה רומן כביכול, והיא מגיע לבית המשפט ומספרת שהובטח לה משהו וגם היה רומן ואז צריכה המדינה מייד להביא לה מאות אלפי שקלים. וכמובן שאחר כך הם יכולים לחלק את הכסף בצורה כזו או אחרת.

מספיק עם השקר שבלי "רשות השידור" לא יהיה "שידור ציבורי". ההיפך הוא הנכון, עם סגירת "רשות השידור", אפשר יהיה להתחיל בשידור ציבורי אשר כיום אינו קיים באופן משמעותי.

חבל על כל שניה שהציבור סובל בגלל לוביסטים מושחתים שונים.