האם בכלל בלוז זקוק לתזמורות גדולות? להקות בלוז, גודלם ותזמורם, זאת שאלה שעניינה אותי מכמה סיבות, הראשונה שבהם בגלל שלהקות ג'אז גדולות ביצעו בלוז לאורך ההיסטוריה, כמו גם היו להקות בלוז גדולות. וזאת כבר מראשית היסטוריית הבלוז המוקלטת. כארבעים קטעים עם "בלוז" בכותרת הוקלטו בין השנים 1914-1916, רשימה כמעט מלאה, על ידי להקות קטנות כמו גם גדולות. אחת הדוגמאות היא הרכב הסקסופונים "שישה אחים חומים" הרכב שהיה מבוסס על שישה סקסופונים שנקרא לאחר מכן "שישיית הסקסופונים" , "רבייעית פירלס" כהרכבים קטנים ולעומת זאת גם תזמורות גדולות כגון "להקת סוסה".
חלק מהקלטות מוקדמות (1914-16) אלו היו פופולאריות אך אין קורלציה מוכחת בין מידת הצלחת הקלטות מסויימות יותר מאחרות לבין גודל הלהקות שהקליטו אותן. פרט לכך, מרבית להקות אלו נשכחו בהיסטוריה ולא היוו השפעה מוכחת על הקלטות מאוחרות יותר, לרבות העובדה שבלוז לא תוזמר לתזמורות בסדר גודל גדול למעט פרוייקטים נקודתיים. לא היה עד כה עניין אקדמי, אמנותי או מסחרי לעשייה בתחום זה.
במוזיקה קלאסית זה מוגדר היטב: תזמורת קלאסית גדולה : 81 נגנים ומעלה. תזמורת קלאסית בינונית – 51-80 נגנים. תזמורת קלאסית קטנה – 10-50 נגנים. קומבו – 1-9 נגנים. גם בג'אז זה פחות בעייה, להקת ג'אז גדולה – 12-25 נגנים (יש לשים לב שגם הרכבים של 10 או 11 נגנים יכולים להחשב להקה גדולה (ביג בנד) למשל הרכבים מוקדמים של דיוק אלינגטון כללו 10 ו-11 נגנים). קומבו ג'אז – 1-9 נגנים. ובבלוז אין הגדרות של ממש, לעיתים מתייחסים להגדרות כמו בג'אז, בעיקר כאשר מדובר בהרכב ג'אז שמבצע בלוז, אך פחות מתייחסים לזה בבלוז עצמו.
יתר על כן, הרכבי קומבו בלוז לעיתים רחוקות יקראו על פי מספר החברים (סולו, צמד, שלישייה, רביעייה, חמישייה, שישייה וכולי עד תשיעייה) ופעמים רבות זה חסר חשיבות לדעת כמה נגנים השתתפו בהקלטה בשביל הקלטה הבאה, אותו סטנדרט בלוז מבוצע על ידי נגן בודד או על ידי הרכב של 19 נגנים ושתי הגרסאות מתקיימות זו לצד זו בלי שאף אחת מהן תכתיב איזשהו סטנדרט או תצביע על נטייה טבעית של הקטע להיות מתאים יותר לכמות כזו או אחרת של נגנים.
בג'אז הפכו הכלים ששימשו את הרכבי ניו אורלינס לתבנית עבור הסקציות השונות ללהקות הגדולות, למשל הקלרינט התפתח למחלקה של סקסופונים וקלרינטים, הטרומבון למחלקה של טרומבונים ובני משפחותיהם, והחצוצרה למחלקה של חצוצרות על סוגיהן, הסקציות הללו היו למבנים תזמורתיים שפרסו אפשרויות של תזמורות גדולות בג'אז.
בבלוז היו שילובים שהיו קשורים בלהקות ג'אג, להקות שהתפתחו באופן מדהים והפכו להרכבים שהתפתחו עם סקציות נפרדות, אך בשלב מסויים ההיסטוריה של ההתפתחות של הרכבים מסוג זה נעצרה בתקופת השפל הכלכלי של שנות השלושים, ובעיקר בגלל ה"גאט באקט", באס של מיתר אחד שהצליל שלו מעודן יותר מהג'אג, והליווי שלו יכול להיות לצורך הדגשת באס של כלי נגינה אחר.
[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=rwo6HVTacYs[/youtube]
מעל צליל סקציית הג'אגים, צליל חי, מלהיב, אך מתקשה לצאת מעודף הנוכחות הטבעי של הצליל שלו שהפך לא מתאים לבלוז עירוני של שנות השלושים-ארבעים
מתחת נשמעת נגינת גאטבאקט של רנסום נואולינג המתערבבת בתוך הכלים האחרים כבאס מעודן המדגיש בלבד עבור כלים אחרים מה שמתאים מאוד לבלוז עירוני מעודן יותר של שנות השלושים-ארבעים
(הערה: חלק מהתמונות המוצגות במצגת שמתחת אינן קשורות למוזיקאים שמשתתפים בפועל)
[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=qTN7o1f2NYU[/youtube]
עם סופן של הג'אג בנדס נסתיים בבלוז הפרק שבו מתפתחות סקציות של כלים, והסקציות שמשתתפות בבלוז מאז שנות השלושים כשזה קורה הן מובאות מעולם הג'אז, שאמנם קשור בקשרים חזקים מאוד לבלוז אך התפתחותו החל משלב מסויים כללה מטרות שונות לחלוטין מהללו שעיצבו את התפתחותו של הבלוז. למשל סקציות של סקסופונים או חצוצרות מגיעות מתוך עולם הג'אז גם בבחינה הרעיונית וגם בבחינת הביצוע.
להקות הג'אג פרסו מחלקות שונות, מלבד מחלקות ג'אג, שהורחבה על ידי כלי הקשה כוואשבוארדים וכלי מיתר כבאנג'ו, היו מחלקות של מפוחית וכינור בחלק מההרכבים, ומנדולינות וגיטרות. לעיתים הכלים שימשו ליוצר מתפקיד אחד כלומר התפתחו בסקציות שונות. בדוגמא למעלה הבאנג'ו-לינה והגיטרה מהווים סקציה נפרדת משלישיית הג'אגים ובמקום סקציית המפוחיות/כינורות ישנו שימוש בשריקה אנושית כתחליף וכן גימיק. כמו כן כל המשתתפים משמשים לשירה, חמשת המוזיקאים מבצעים פעולות ופונקציות שונות ורבות בכל שלב.
הג'אג בנדס לא הגיעו לסטנדרטיזציה ברמות של ביג באנדס של ג'אז ולכן לא גדלו מספיק, והסקציות שנוצרו בהן לא שרדו בשביל לעבור לתחום שלאחר מכן.
באתר ארגון קרן הבלוז ניתן לעשות חיפוש עבור ביצועים קלאסיים של שירים שנכנסו כשירים בודדים להיכל התהילה, מתוך 67 השירים שלקוחים מהשנים 1927-1982 אין אף שיר שבו מעל 10 משתתפים (כולל נגנים וזמרים). למרות ביצועים רבים וטובים לקטעי בלוז באמצעות הרכבים גדולים יותר, לעיתים הרכבים של 15 נגנים ויותר, עדיין מרכז המסה של הבלוז נותר רובו ככולו בהרכבים קטנים של פחות מעשרה מוזיקאים.
האם הקלטות בלוז מתוזמרות לא תופסות נפח היסטורי או שרק "קרן הבלוז" הם הללו שבוחרים הרכבים קטנים יותר? התשובה אינה חד משמעית. רבים מבין שילובי הכלים שהצליחו מאוד בעבר לא נמשכו באופן מסורתי,אלא התפתחו לגירסאות מודרניות, למשל דואט גיטרות, גיטרה ופסנתר. מצד שני בי בי קינג למשל היו לו תזמורות גדולות יותר עימן נחל הצלחה. נראה כי באופן כללי קרן הבלוז מייצגת נאמנה את הרוח העיקרית של הבלוז, שבה כלי אחד מחפה לעיתים על תפקידם של כמה כלים באמצעים שונים. אלו היו באופן מסורתי הבעיות של ראשית הבלוז בהן כלים היו מאולתרים וטכניקות למשל של שבירת אקורדים או ריצות באס ובוגי חיפו ויצרו מוזיקה שמדמה רב קוליות אינסטרומנטלית למרות שמדובר בכלי אחד.
ברבות השנים מה שנשאר מזה זה רק הטכניקות שהוטמעו ללקסיקון של כלי הנגינה השונים, דבר המתבטא בבלוז המודרני בעיקר בסולואים. במרוצת השנים נגני בלוז הופכים לבעלי צרכים דומים של נגני ג'אז ורוק מהבחינה הזאת: זה לא מחסור בכלים וצורך באלתור להשלמתם שמאפיין את הבלוז אלא כמו סגנונות אחרים, איכות הבלוז הנוצרת תלויה בימינו בעיקר ביכולת האישית של הנגנים על כלי נגינה מאוד ספציפיים שמשתתפים, וכן איכות השירה ממשיכה להיות חשובה מאוד.
אם כן לסיכום החלק הראשון אפשר להבין שחוסר בהתפתחות סקציות בבלוז מעבר למקרים שקשורים בג'אז או המקרה של הג'אג בנדס, הוא זה שגורם לכך שמרבית הלהקות הגדולות שמנגנות בלוז מגיעות מגישה של ג'אז.
הערה: ההקלטות זה חלק קטן מההיסטוריה ולא ההיסטוריה, אך מקבלות חשיבות יתר ביחס לחשיבותן האמיתית בשל התיעוד המאפשר גם להקלטה שהיתה זניחה בתקופה מסויימת להפוך לחשובה יותר בהרבה לאחר מכן.