בלוג בנושאים שונים, מסביב למוזיקה, אמנות, וטעם
אולי זה בעקבות הדו"ח המסכם של 2017, נראה כי תעשיית המוזיקה עוברת לשלבים אופרטיביים של מסחור. בין השאר, אסטרטגיות חדשות להגדלת הרווחים ולניצול התיצבות המגמה הכלכלית בשנים האחרונות. לפי הדו"ח לשנת 2017 רואים שמגמת הירידה הדרסטית שהיתה נעצרת בשנים האחרונות ושיש מגמה קלה של עלייה, כך שהמדדים חזרו כרגע למצב של 2009. רק כנראה שעם הרבה יותר רווח.
להמשיך לקרוא מדיניות תעשיית המוזיקה – משקל מופחת למוזיקה חינמית, השלכות על זכויות יוצרים
הכותרת של הכתבה הבאה מתוך סמיתסוניאן מג : "המדע מוכיח: מוזיקת פופ למעשה הפכה גרועה משהייתה בעבר". הכותרת היא מסקנה של הכתבה בעקבות מחקר שבדק בעצם: "האם מוזיקת פופ מתפתחת או שהיא פשוט הופכת קולנית יותר".
להמשיך לקרוא האם בימינו מוזיקת פופ יותר גרועה מסגנונות עכשוויים אחרים של תעשיית המוזיקה?
עם אבינועם עשיתי בעבר פעמיים ראיונות. הראיון הראשון שעשיתי עם אבינעם בשנת 2008, היה אודותיו כיוצר, וכלל תובנות רבות הנוגעות למוזיקה בישראל ולדרך שבה אנו מסתכלים על מבצעים, יוצרים, "קאברים".בראיון השני עם אבינעם בשנת 2011 , היו תובנות רבות לגבי משוררים, אמנים ובשוליו אודות סצנת ה"אינדי" אותה ניתח אבינועם.
בזמן שהראיון נכתב זו הייתה בגדר נבואה או הערכה לעתיד לבוא, שמאז התגשמה: סצנת ה"אינדי" או "אלטרנטיבי" הישראלית אכן דעכה, לא נותר שריד לסצנה במבנה שהייתה אז ומעט מאוד אם בכלל הותירה לקאנון הישראלי. אחד הדברים שאבינועם התעמק בו מאז הוא עולמם המורכב של הגיטרות. גם נגני גיטרה גדולים שמנגנים על גיטרות במשך שנים ומתפרנסים מהן, לפעמים חומקת מהמודעות שלהם שאלת הגיטרה עצמה.
אם נשאל שאלה כמו "מדוע 2 גיטרות מאותו דגם ייצור, אותה שנה, אותה חברה ובכל זאת אחת טובה מהשנייה ובהרבה?" אפילו אמנים ותיקים לא תמיד יודעים להסביר זאת עד לעומקם של הדברים. להמשיך לקרוא ראיון עם אבינעם #3 – בוני גיטרות
בינואר יגיע לארץ לשלוש הופעות הטקסאני קיי. אמ. וויליאמס, המפיקה ימית הגר שהביאה בהפקה הבכורה שלה בהצלחה רבה את רוברט בלפור, הולכת גם הפעם על אמן בלוז ייחודי ומקורי. וויליאמס הידוע בכינוי "מטיף הבלוז הכפרי", "יטיף" את משנת הבלוז והגוספל האמנותית הסדורה שלו במספר מועדונים: בתאריך 10.1.2013 במועדון הבארבי בתל אביב, בתאריך 11.1.2013 במועדון לבונטין- 7 בתל אביב ובתאריך 12.1.2013 בצוללת הצהובה בירושלים.
סגנונו של קיי. אמ. ויליאמס משלב ממסורת הבלוז הכפרי של טקסס לה הוא נותר נאמן, יחד עם בלוז מיסיסיפי מודרני וכמובן שירי הדת: המנוני דת מסורתיים, ספיריטואלס ושירי גוספל. זוהי קרקע פורייה עליה וויליאמס מגלה יצירתיות ומקוריות רבה והאישיות שלו ניכרת בביצוע כמו גם בכתיבה.
מלבד השימוש לפרקים בגיטרת מיתר-אחד שקיי אמ ויליאמס בנה בעצמו, ייחודו ניכר בדואליות שבין הבלוז והגוספל איתה הוא מתמודד בביטחון וללא היסוס – וזה לא מובן מאליו! יש האומרים "מוזיקה שאינה מיועדת למען האל היא בהכרח מתכוונת אל מענו של השטן" וזו תפיסה מקובלת מאוד במקומות אליהם משתייך וויליאמס, בפרט בקהילות אפריקאיות-אמריקאיות. בגלל תפיסה זו, במשך הדורות היו שהקליטו במשך השנים תחת שם כינוי אחר על מנת שלא יזהו אותם בקהילה שלהם כמבצעי בלוז ובנפרד כשעשו גוספל. אפילו גדולי הבלוז כבליינד למון ג'פרסון וצ'ארלי פאטון שהיו ידועים כאמני בלוז בתקופתם, הקליטו בשם בדוי כאשר היה זה קטע ספיריטואלס, משום שלו היו מפרסמים בשם הבמה הרגיל שלהם את השירים הדתיים, היה הקהל המודע לכך שהם אמנים ששרים בלוז, ממעיט בקניית התקליטים הדתיים שלהם. פעמים רבות אנשים הוקעו מהקהילה ואפילו מהמשפחה בגלל עניינים כגון אלו. להמשיך לקרוא קיי אמ וויליאמס
עם עלייתו של רוברט בלפור לבמה היה לא מעט הלם בקהל. קשה היה לעמוד מנגד ולא להחסיר פעימות לב כאשר האיש ממרום 72 שנות הבלוז שלו דידה בקושי, יד אחת אוחזת יד ביד עם ימית הגר, יזמית הארוע, היד השניה נעזרת במקל סבא. כמה אנשים בקהל נאלצו להרים את הלב שלהם מהרצפה כאשר בלפור ספק התיישב ספק התרסק לתוך הכסא שאורגן עבורו. זה היה נראה כמו כסא מלכים, כיאות לכבודו הרב של רוברט בלפור. כן, בלוז הוא אחד הסגנונות הללו שבהם נותנים כבוד לזקנים, הם זקני השבט, והם האחרונים שנותרו מהבצירים הטובים של העבר, כאשר בדרומה של ארה"ב נטעו את ענקי הבלוז. ככל שנוקפות השנים הבצירים הופכים להיות פחות ופחות טובים. אבל פה בציר 1940, זוהי שנת הולדתו של בלפור על אדמת הבלוז המכובדת של מיסיסיפי.
מספר דקות לאחר מכן בלפור באיטיות סידר את הגיטרה ודיבר כאשר מגרונו מדברים הבלוז והאלכוהול. בשלב הזה כבר היה ברור לכל הקהל שהדבר האמיתי הגיע לעיר. תל אביב לא תשכח את ההופעה הזאת. ואם היו חששות כלשהן שיכולת הבלוז של בלפור תהיה דומה ליכולת ההליכה שלו ללא מקל הסבא, הרי שמשהו קרה בשניה שבלפור החל לנגן שבאחת הפיג כל חשש. קשה לומר מה זה, אך ברגע שבלפור החל להוציא את סוד הקסם שלו מהגיטרה הזמן עמד מלכת. היה קשה שלא להשתאות, בלפור מנגן כל כך טוב שבכל שנה כמה עשרות גיטריסטים צעירים הולכים לעץ הזה בצומת של המיסיסיפי בתקוה שהשטן יסכים לתת להם חצי מהיכולת של רוברט בלפור בתמורה לנשמתם. להמשיך לקרוא רוברט בלפור