מחבר: Mr. Whale

לאחר היציאה של Their Satanic Majestic בדצמבר 1967 הסטונס קיבלו בעצם את סטירת-הלחי המצלצלת שאוששה אותם. הם עברו תקופה של שנתיים שבה הם הלכו לכיוון מסויים וזה פגע בהם. אם הם היו הלהקה הלבנה שהצליחה לממש את צליל האר אנ בי טוב יותר מכל להקה לבנה אחרת עד שנת 1965, הרי שבתקופה של 1966-1967 הם איבדו את הצליל הזה לחלוטין ולעולם לא יצליחו לשחזר אותו באותה רמה. אם הם הציגו אלטרנטיבה אמיתית לביטלס בצורה של רוקנרול סדוק וקשוח מבוסס בלוז, הרי שהם בתוך שנתיים הפכו להיות נגררים אחרי הביטלס. הביטלס הקדימו את זמנם, הם עשו קפיצה מהירה ודילגו על השלב הקלאסי של הקריירה שלהם כמעט לחלוטין. הם הוציאו את Rubber Soul ו Revolver ששיחררו אותם מהתקופה הראשונה שלהם אל התקופה הקלאסית ומשם קפצו ב Srg. Pepper ישר לתוך הרומנטיקה המתקדמת ביותר של הפופ/רוק של התקופה. הסטונס כמו גם אחרים קפצו על העגלה הזאת שנראתה לכאורה מתקדמת, אלא שלמרבה המזל הגיע שחקן חדש לזירה הבריטית ממש באותה תקופה, Jimi Hendrix שישנה את התמונה.

מיק ג'אגר: מנהיג לכל אורך הדרך

הנדריקס שלמרבה האירוניה היה מושפע מהביטלס ומבוב דילן המשיך אמנם את הדרך של הביטלס, אלא שההשפעות המוקדמות שלו במוזיקת הרית'ם אנ בלוז האמריקאית הובילו אותו לייצר סגנון חדשני. הפסיכדליה שהיתה במוזיקה של הביטלס הפכה בידיו של הנדריקס להיות משהו הרבה יותר גדול. הביטלס אמנם הקדימו זמנם ברומנטיקה המתקדמת באלבומים של התקופה, אבל לא היה להם את הטכניקה והוירטואוזיות שהם השלב הבא של מוזיקה שכזו. להנדריקס היה את זה, אבל, לקח זמן עד שהבינו שהוא בעצם מושך גם הוא לכיוונים של רוק מתקדם והבריטים נמשכו לטכניקה וחזרו לבלוז. היה זה הדבר בטוב ביותר שקרה לרוק של התקופה. החזרה הזו אחורה לבלוז היתה ירידה לצורך עלייה. יכול אדם לתאר לעצמו מה היה קורה אלמלא הנדריקס. הביטלס כבר החלו לבצע רוק מתקדם. הסטונס היו בעקבותיהם. סביר מאוד להניח שכל התקופה של 1966-1970 היתה נמחקת מההיסטוריה של הרוק והיינו נוחתים ישר לרוק המתקדם בלי לממש את מה שנקרא תקופת ה"רוק-הקלאסי".
להמשיך לקרוא האבנים המתגלגלות 1968-1971

למרות שהיו להקה מבוססת רית'ם אנ' בלוז בסגנון שנות החמישים ולמרות שהצליחו לעשות זאת היטב, ולמעשה טוב מהאחרים בזירה הבריטית, הסטונס החלו לנטוש בהדרגה יותר ויותר את הסגנון הזה. כמה דברים התאפיינו, שמראים שבאותה תקופה החלה להפגע המנהיגות של בריאן ג'ונס. ראשית הרעיון של ג'ונס היא שהם הרכב שהוא יחידה אחת וכך גם השתמשו פעמים רבות בשם כינוי Nanker Pheldge שלמעשה לא היה כזה אדם, זה היה שם כינוי שמשמעותו שהלהקה כולה כתבה את השירים. ככל שהזמן נקף החלו יותר ויותר להיות שירים תחת השם ג'אגר/ריצ'ארדס למרות שלא בטוח שהם ממש כתבו את השירים הללו יותר מאשר האחרים. החשד העיקרי הוא כמובן שהם לטשו עיניהם לעבר יריביהם, החיפושיות, שמרבית שיריהם היו תחת השמות לנון/מקרתני, אם כי ייתכן שהיה זה מסיבות כלכליות של זכויות יוצרים. בעוד החיפושיות הפסיקו די מהר לעשות גירסאות כיסוי ל Chuck Berry, הסטונס המשיכו למשוך שירים מרית'ם אנ בלוז האמריקאי. Time Is On My Side, בלדת נשמה או Can't Be Satisfied, גרסת כיסוי בלוז של Muddy Waters שבה שוב בריאן ג'ונס הוכיח הבנתו הרבה בנגינת סלייד, היו אלו השירים מהטובים ביותר של הרולינג סטונס של התקופה.

הדרך של הסטונס הובילה להדרדרות מתונה בין 1966 ועד לאלבום שבו באמת הורגשה הנפילה שלהם, בשנת 1967,Their Satanic Majestic Request שיצא ממש בדצמבר 1967 והיה נקודת השפל של הסטונס. אבל ההדרדרות היתה איטית. כפי שלטשו עיניים לעבר הביטלס בנושא המקוריות של החומר, וההקפדה יותר ויותר להוציא שירים תחת השמות של ג'אגר/ריצ'ארדס, הסטונס לטשו עיניהם לעבר דברים אחרים. הביטלס שנחשבו לפורצי דרך היו למעשה די שמרנים יחסית לבריאן ג'ונס. אבל התקשורת הבריטית דווקא עשתה חגיגות סביב הסיטאר שהובא ע"י החיפושיות, למרות שבריאן ג'ונס הספיק להקליט עם כ-15 כלי נגינה שונים עד אז, הביטלס שהיו חביבי הפופ הבריטי זכו לאור זרקורים גדול בכל שעשו והסיטאר היה גימיק גדול. התגובה של הסטונס היתה עם סיטאר משהם בשיר Paint It Black. היה זה האלבום Aftermath שייצא באמצע 1966 שסימן את הכיוון הזה, הן השירים היו כולם לראשונה על אלבום תחת שמותיהם של ג'אגר/ריצ'ארדס, והן הסיטאר מוכיחים שזוהי נקודת המפנה כאלבום בכיוון הזה.

להמשיך לקרוא האבנים המתגלגלות 1966-1967

על גיל שרון למדתי תוך שוטטות באינטרנט. המילים 'זמר הרומנטיקה הישראלי' מיד סיקרנו אותי. התחבטתי מעט מאוד לפני שפניתי אליו לצורך ראיון משום שהנושא של הרומנטיקה מסקרן אותי. גיל שרון הוא בן 35 וסיפורו מרתק. לאחר יצירת הקשר גיל סיפר לי על הפאן הטראגי שנילווה למוזיקה שלו, פאן טראגי ממשי כפי שניתן יהיה לראות בהמשך, אולם למרות זאת גיל שרון חי בהשראה טובה מאוד ועם שמחת חיים ורצון עז להגשים חלומות.

אבל תחילה בקצרה, מה זה רומנטיקה? המילה הזאת משמשת ביום יום הרבה מאוד למרות שהיא לועזית. למילה יש שימושים בקונטקסטים שונים, אבל פירושה הבסיסי הוא רגש שבא מהלב. למשל אהבה. במוזיקה הייתה לרומנטיקה עדנה רבה החל מהמאה ה-18, אמנים כמו בטהובן, וגנר, שטראוס ואחרים היו אמנים רומנטיים, וזה בא לידי ביטוי בכך שהמוזיקה שלהם הייתה מיועדת ומכוונת ליצור רגשות במאזין. בסיס מוזיקלי רומנטי מסוים ומוגבל כבר היה קיים במוזיקה שלפני העידן הרומנטי, למשל הצליל המתקתק כמו שמוצרט והיידן פעמים רבות השתמשו בו, שגם הוא מעורר רגש מסוים, כמו גם דברים אחרים, אך בטהובן ובני דורו הפכו את הרומנטיקה לאלמנט מרכזי ביותר במוזיקה. במאה העשרים הרומנטיקה שלטה במוזיקת הפופ, והרומנטיקה חלחלה גם לג'אז היא הייתה קיימת בו במינונים מסוימים מוגבלים עד שנות השישים, עם פריצת הג'אז החופשי הרומנטיקה קיבלה ביטוי גדול יותר והיום הזרם של הג'אז החופשי המודרני הוא רומנטי באפיונו. בישראל הרומנטיקה קיימת באופן דומה למצב במוזיקה לועזית. אפשר לומר שהרומנטיקה מצויה במינונים שונים כמעט בכל מוזיקה, הפיתוי של אמנים לגעת ברומנטיקה הוא גדול, והמינונים הם בהתאם לטעם של האמנים עצמם.

להמשיך לקרוא גיל שרון, זמר הרומנטיקה הישראלי

להיט ענק! תופי הפלסטיק שימשו תחילה לעידוד קבוצות ספורט ועברו לרחוב. עניין של זמן לפני שהתופעה הזאת שכבר גודלת תמצא דרכה למעלה אל הזרם המרכזי של המוזיקה. יש פה את כל המאפיינים, הקולוסאליות של העבודה הקבוצתית ביצירת המוזיקה, התופעה מתפשטת, יש פה פוטנציאל לריקוד, והמוזיקה מתאפיינת במסורת וקהל. בצורה כזאת כמובן שאין מנוס מטרנד מוזיקלי שיגיע לשיאו בשלב כלשהו. התקווה הגדולה שההישחתות לא תגיע לפני מיצוי הפוטנציאל המוזיקלי באופן מלא.

לנו בישראל נותר רק לקנא על היכולת הזאת לייצר מוזיקה חדשה ותרבות חדשה של האמריקאים, בפרט האפרו-אמריקאים. והם לא זקוקים לתמיכה של הממסד בשביל להגיע לרמה גבוהה.

קראתי היום ולא ממש נדהמתי. דבר ראשון זה הנושא הפחות חשוב אולי, אבל מה שצריך להדליק נורית אדומה: ככל הנראה אנשי הרדיו לא ממש יודעים אנגלית. אחרת קשה להסביר את הכתבה הבאה, כתבה המסבירה לנו שנפסלים שירים עם ליריקה שנחשדת כמופקרת ברדיו, בתנאי שהם בשפה העברית! אני מתפלא שאף אחד לא חשב ששירים בשפה האנגלית, שהיא השפה הרישמית של המוזיקה כבר שנים ארוכות, צריכים בשבילם אנשים שמבינים את השפה האנגלית!

הדבר השני נושא חשוב אולי יותר זה הנושא של 120 חברי הכנסת הישראלית, ולמי שחשב לרגע שלתת בידי נבחרי העם את אישור הסכום שיוקצה לתרבות יביא להעלאת התקציב הנ"ל, הייתי רוצה להזכיר שחברי הכנסת הישראלית לא ממש מצטיינים בכל מה שקשור לתרבות. מרביתם לא מסתמנים ככאלו שמבינים בכלל תרבות מהי, מספיק לצפות בערוצי הכנסת או בחדשות, לשמוע ברדיו, או לקרוא בעיתונים כתבות שהם משתתפים בהם, בשביל להבין מה הם באמת חושבים על תרבות. אני לא רוצה להכליל, אני מניח שיש כמה בני-תרבות בין אנשי הכנסת, אלא שהללו לא נשמע קולם, התרבות בישראל היא אולי לא תרבות מתקדמת וסביר להניח שצריך לעשות בה שינויים מרחיקי לכת בשביל לקבל משהו בסיסי, ותראו את ההגיון אם נניח מבין חברי ההכנסת הישראלים יש 2-3 שהם בני-תרבות, ממילא ימצאו תרבות רבה ובחינם בנסיעותיהם הרבות לחו"ל, ועל כן אין שום סיבה נראית לעין שנראה אותם מתעניינים במצב התרבות המקומית בהמשך.

להמשיך לקרוא שתי כותרות היום בתרבות