למרות שהיו להקה מבוססת רית'ם אנ' בלוז בסגנון שנות החמישים ולמרות שהצליחו לעשות זאת היטב, ולמעשה טוב מהאחרים בזירה הבריטית, הסטונס החלו לנטוש בהדרגה יותר ויותר את הסגנון הזה. כמה דברים התאפיינו, שמראים שבאותה תקופה החלה להפגע המנהיגות של בריאן ג'ונס. ראשית הרעיון של ג'ונס היא שהם הרכב שהוא יחידה אחת וכך גם השתמשו פעמים רבות בשם כינוי Nanker Pheldge שלמעשה לא היה כזה אדם, זה היה שם כינוי שמשמעותו שהלהקה כולה כתבה את השירים. ככל שהזמן נקף החלו יותר ויותר להיות שירים תחת השם ג'אגר/ריצ'ארדס למרות שלא בטוח שהם ממש כתבו את השירים הללו יותר מאשר האחרים. החשד העיקרי הוא כמובן שהם לטשו עיניהם לעבר יריביהם, החיפושיות, שמרבית שיריהם היו תחת השמות לנון/מקרתני, אם כי ייתכן שהיה זה מסיבות כלכליות של זכויות יוצרים. בעוד החיפושיות הפסיקו די מהר לעשות גירסאות כיסוי ל Chuck Berry, הסטונס המשיכו למשוך שירים מרית'ם אנ בלוז האמריקאי. Time Is On My Side, בלדת נשמה או Can't Be Satisfied, גרסת כיסוי בלוז של Muddy Waters שבה שוב בריאן ג'ונס הוכיח הבנתו הרבה בנגינת סלייד, היו אלו השירים מהטובים ביותר של הרולינג סטונס של התקופה.
הדרך של הסטונס הובילה להדרדרות מתונה בין 1966 ועד לאלבום שבו באמת הורגשה הנפילה שלהם, בשנת 1967,Their Satanic Majestic Request שיצא ממש בדצמבר 1967 והיה נקודת השפל של הסטונס. אבל ההדרדרות היתה איטית. כפי שלטשו עיניים לעבר הביטלס בנושא המקוריות של החומר, וההקפדה יותר ויותר להוציא שירים תחת השמות של ג'אגר/ריצ'ארדס, הסטונס לטשו עיניהם לעבר דברים אחרים. הביטלס שנחשבו לפורצי דרך היו למעשה די שמרנים יחסית לבריאן ג'ונס. אבל התקשורת הבריטית דווקא עשתה חגיגות סביב הסיטאר שהובא ע"י החיפושיות, למרות שבריאן ג'ונס הספיק להקליט עם כ-15 כלי נגינה שונים עד אז, הביטלס שהיו חביבי הפופ הבריטי זכו לאור זרקורים גדול בכל שעשו והסיטאר היה גימיק גדול. התגובה של הסטונס היתה עם סיטאר משהם בשיר Paint It Black. היה זה האלבום Aftermath שייצא באמצע 1966 שסימן את הכיוון הזה, הן השירים היו כולם לראשונה על אלבום תחת שמותיהם של ג'אגר/ריצ'ארדס, והן הסיטאר מוכיחים שזוהי נקודת המפנה כאלבום בכיוון הזה.

רק מספר חודשים קודם לכן הסטונס הציגו את הסגנון המקורי שלהם, עם השיר Satisfaction הם הגדירו למעשה את ראשיתו של הרוק הכבד, היה זה אולי הליק המשפיע ביותר על הרוק מאז Johnny B. Good של צ'אק ברי. הם גם הגדירו את בלדות הרוק עם Heart of Stone, Play With Fire, As Tears Goes By , בלדות כאלו שהיו הצד היותר רגוע לצד הרוק-בלוז הכסחני שהיה להם בצד השני. בתקופה הזאת הכל הלך לסטונס בהפוך על הפוך, הם הצליחו בדברים שלא יתאימו להם בעתיד ונטשו רעיונות שהיו טובים להם. Satisfaction שייצא באמצע 1965 היה הפעם הראשונה שהציגו אלטרנטיבה אמיתית לצליל המתקתק והמחושב של החיפושיות, אמנם לפני כן היו להם בלוז-רוקים חזקים בסגנון שיקגו אבל הקהל הבחין שאלו דברים שאין הרבה לאן להתפתח איתם מבלי שהסטונס יציגו את הצליל שלהם. והנה סטיספקשיון הגיע, בכיכובו של ריצ'ארדס שלראשונה החל לפרוע את השטרות, והחל לחזק את מעמדו בזירה הבריטית כאמן מוביל בפני עצמו שאחרים מהרכבים אחרים ילטשו לרעיונות שלו עיניים, באמצע 1965, הביא אותם למעמד גם בארה"ב וגם בבריטניה של הבלוז-רוק הכסאחיסטי שהוא אלטרנטיבה לביטלס, וכל מה שהסטונס עבדו עליו מאז אותו רגע ועד ליציאת Aftermath שנה לאחר מכן באמצע 1966 היה להכין אלבום שהוא בדיוק הפוך ממה שהם עשו עד כה, אלבום שבו הם מתחרים בביטלס במשחק של הביטלס. הדבר הגרוע אולי ביותר באלבום הזה ובאלבום שלאחריו, Between the Buttons, היה שהיו אלו אלבומים מצליחים!
[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=N037-T-gQB0[/youtube]
האבנים המתגלגלות (1966): העדפה לביצוע שירים מקוריים
לא שהאלבומים היו גרועים, הם היו מצויינים ולמעשה האלבומים הללו לא נפלו ואף עלו על החומר שהביטלס עסקו בו באותה תקופה. אמנם הסטונס היו חסרים עדיין את ההבנה של מה זה אלבום, דבר שלביטלס היה את ג'ורג' מרטין בשביל לתת להם יתרון בנושא הזה, אבל השירים עצמם של הסטונס בסגנון הזה היו עדיפים מבחינת ליריקה בהרבה, ומבחינה מוזיקלית היתרון של הסטונס בשירים כמו Ruby Tuesday, Paint It Black,Let's Spend the Night Together היה בכך שהסטונס היו נגנים טובים יותר. בעוד הביטלס היה להם יתרון בקטע של האלבום ובצליל המתקתק והרומנטי שלהם, לסטונס היה יתרון בכל מה שקשור למלודיות מורכבות ולחומרים שדורשים מיומנות גבוהה של נגינה והביטלס לא יכלו לעשות משהו כמו Ruby Tuesday בשום אופן מהבחינות הללו, לא היה להם מישהו כמו Brian Jones ולא היה להם את הרקע של הסטונס שהיה טוב הרבה יותר מבחינת מוזיקה חמה. אלא שההצלחה הזאת ככל הנראה משכה את הסטונס עוד לכיוון שמאוחר יותר יובן שהוא פחות מתאים להם.