בלוג בנושאים שונים, מסביב למוזיקה, אמנות, וטעם
רשימה. שנות השישים והשבעים נראים הרבה יותר טוב וככל שמתקדמים בזמן ומגיעים לשנות השמונים והתשעים פחות ופחות שירים. מי שרוצה לטעון שזה רשימה שנבחרה ע"י מגזין שיש לו אג'נדה צודק, אבל רוב הרשימות הן כאלו.
יש משהו בטענה שהשירים שנתפסים כגדולים בוצעו מזמן.
להקת האבנים המתגלגלות ובכלל שורשי הרוק הקלאסי לא ידועים בארץ. הלהקה עברה קריירה ארוכה שבעצם נמשכת עד ימינו, קריירה שתחילתה בראשית שנות השישים כאשר Mick Jagger הפך להיות סולן להקת Blues Incorporations, להקה שהיתה בנויה מתחנת רכבת של אמנים עד שהתייצבה והפכה להיות The Rolling Stones בשנת 1962. בעוד ג'אגר ולצידו Keith Richards הם הידועים יותר בלהקה, בתחילת דרכה משקלם היה קטן יותר מאשר בהמשך, ומי שהיה המוזיקאי המוכשר ביותר של הלהקה ואולי בבריטניה כולה, היה דווקא Brian Jones ששלט על מספר רב של כלי נגינה והיה יוצא דופן בכישוריו. אופיו המוזר הביא אותו בגיל 19 להפוך לאבא לשני ילדים משתי נשים שונות ובמשך הזמן לצרכן סמים ולעושה שטויות סידרתי למדי. אבל הכישרון והידע אותם השיג עוד בגיל צעיר עת היה תלמיד מצטיין היו מה שהביא אותו לרמה מוזיקלית גבוהה ולא השטויות שעשה לאחר מכן שדירדרו את יכולותיו.
הזירה הבריטית של אותה התקופה געשה, עוד באמצע שנות החמישים עם פריחת הרונרול החלו אמנים בריטיים לחפש רעיונות והשראה מאמריקה, בעיקר היה זה סגנון ה Skifle שהיה בנוי על כלים מאולתרים בהשראת Jug Bands אותם הרכבי ג'אז בלוז שהשתמשו בכלים מאוד בסיסיים ויצרו באמצעותם מוזיקה. זו היתה זירה מעניינת שהתחברה לזירות הג'אז הבריטי שהיתה כבר גדולה למדי והבלוז הבריטי שהחלה אט אט להתפתח, אבל הסקיפל היה הדבר שריתק באופן יוצא דופן את הצעירים הבריטים. בראיין ג'ונס שהיה בעל סקרנות מוזיקלית רבה הגה את הרעיון של להקת בלוז בריטית שתנגן מוזיקת בלוז במלוא העוצמה. יחד עם Charlie Watts ו Bill Wayman מיק ג'אגר וקית' ריצ'ארדס התגבשה להקה שהיתה ללהקה הראשונה ואולי היחידה בבריטניה שהצליחה לנגן מוזיקת רית'ם אנ בלוז שחורה בצורה משמעותית, וג'ונס היה מעל כולם.
כתבה מלפני קרוב לחצי שנה אודות youtube בווי-נט, הזמן להזכר. האם באמת גוגל יכולה להרשות לעצמה לחשוב שהיא יכולה לעשות מה שהיא רוצה או שאולי גוגל היא ענק שחושב שהמימדים שלו מגינים עליו מכל דבר? ההערכה שלי היא שגוגל תספוג מהלומה, אבל זה קרה לכל חברה כשהפכה להיות ענקית, השאלה העיקרית של גוגל היא מה היא מתכוננת לעשות אחרי המכה.
מי שזוכר גם IBM ו MICROSOFT ספגו מהלומות במהלך ההיסטוריה שלהם. מייקרוסופט שורדת בזכות קומבינות שעשו עם יצרני חומרה ובזכות שהצליחו להשיג את הממסד לצידם גם כאשר הפרו חוקים. לגוגל יש היום את מנוע החיפוש הטוב ביותר, וההרפתקה שלהם עם יוטיוב עשויה הלשפיע גם על עולם המוזיקה. יוטיוב משדרים גם מוזיקה ומעניין יהיה לעקוב אחרי התפתחויות שכאלו.
כתבה בבוטיק של ליהיא, שסוקרת צורה מאוד מזליקית שבה נפגשו שני סגנונות מוזיקלים שונים ואף עויינים ויצרו דבר חדש. מרתק.
Miri Ben-Ari היא המוזיקאית הישראלית היחידה עד כה, שההשפעה שלה על המוזיקה בעולם כולו מורגשת ותורגש בעתיד הרבה יותר. בן-ארי פיתחה סגנון נגינה שמאפשר לה לנגן היפ-הופ וראפ אמיתיים, היא השתחררה ממגבלות של טכניות והמוזיקה שלה משתלבת באופן חלק עם הסגנון המוזיקלי שבו היא עוסקת. כל עוד בן-ארי תתמיד ותמנע מגישה וירטואוזית, היא תוכל לתרום תרומה משמעותית להיפ-הופ, ולמעשה התרומה שלה כבר נעשתה. בן-ארי הוכיחה שהכינור יכול להתאים לסגנון יותר מכל כלי נגינה אחר ככלי מוביל ומאלתר. הרקע שלה במוזיקה קלאסית הביא לה ככל הנראה את הדיוק בצליל שדומה לתפיסה ההיפ-הופ שבה הצלילים מדוייקים, וגם צלילים שבהם הדי-ג'יי בכוונה רוצה ליצור משהו "מלוכלך" הרי שהוא מתכנן זאת בצורה מדוייקת, ממש בדומה למה שבן-ארי עושה עם הכינור.אפשר גם להבחין באהבה שלה למוזיקה ולרצון שלה ללמוד ולהתקדם בה, היא לא איבדה את האהבה לדברים הפשוטים לכאורה שהופכים למורכבים ככל שמעמיקים בהם.
בן ארי מצד שני נהגה בצורה לא נכונה כשפנתה להטיף לשחורים לאהדה ל-Martin Luther King Jr, אותו מנהיג אפריקאי-אמריקאי שנרצח בשנות השישים. חשוב להבין שהחברה האפריקאית אמריקאית עברה תהפוכות רבות ומירי בן-ארי לא יכולה לבוא ולנסות להעביר מסר פוליטי שכזה, יהיה עליה תחילה להבין את ההיסטוריה הארוכה של האפריקאים-אמריקאים, ההיסטוריה של השחורים באמריקה. אפשר להבין את בן-ארי, היא מגיעה לסצנה שבה יש הרבה שנאה ואלימות, והיא מחפשת להתחבר למשהו שיש בו יותר אנושיות, אלא שכאמור הדברים אינם פשוטים, זה שההיפ-הופ מרדד את האיי-קיו של השחורים ומחסל אותם אנטלקטואלית לפחות לעוד דור או שניים, אינו אומר שפנייה לדרך כזו או אחרת תפתור את הבעייה. בשביל לפתור את הבעייה צריך להבין מה הבעייה, ופה נדרש לימוד ארוך של הבעיות של האפריקאים אמריקאים, והסיבה למה המילה "כושי" הפכה להיות שגורה בפיהם אחד כלפי השני באופן שמאז ימי המיניסטרל העליזים לא היה כמותו, ואולי אף יותר.