Payola

פיולה זה מונח המתייחס לדי.ג'יי. שמקבל שלמונים בשביל לשים בתוכנית הרדיו שלו אמנים מסויימים. אלאן פריד, די ג'יי אמריקני נתפס בשנת 1960 בעוון דבר שכזה. הוא היה די ג'יי מצליח שסייע להפצת הרוקנרול, אך בשלב מסויים חברות תקליטים שילמו לו עבור זמן האוויר שהוא הקדיש להן. הוא לא היה היחיד וסביר מאוד להניח שלא הראשון, אבל הפך לסמל העניין ושילם ביוקר, הקריירה שלו התרסקה, הוא פוטר מכל המקומות שהעסיקו אותו, שקע בדיכאון אלכוהולי ולבסוף הדי ג'יי היהודי מת, 5 שנים מאוחר יותר.

לעומת זאת דיק קלארק שגם הוא נחשד בחשדות דומים, ממש באותה תקופה, הקריירה שלו לא נפגעה פגיעה אנושה שכזו. הוא שיתף פעולה חלקית עם הרשויות, הכחיש מספר האשמות והודה באחרות ולבסוף יצא מזה בזול. המגזין בילבורד טען כי הפיולה הוא דבר עתיק שהתקיים עוד מימי ראשית הרדיו ולמעשה אפילו לפני זה במדיות אחרות.
המקרה מדגיש את הקשר הישיר בין מוזיקה לבין המדיות השונות שמסייעות לפרסומה. זה די ברור שחייב להיות קשר בין הצד שמייצר את המוזיקה לבין הצד שמתווך בינה לבין הציבור הרחב. אבל כסף זה קו אדום. במקרים רבים נחשדו הללו שעסקו במדיות השונות בקשרים עם לייבלים ואמנים. בישראל אין ממש חוק כזה שמונע קשר שכזה, שנאכף אי-פעם, ובנוסף מבחינה אתית זה לא מפריע לרוב העוסקים.

להמשיך לקרוא Payola

סקרימין ג'יי האוקינס, הילדים, וארונות הקבורה

סקרימין ג'יי האוקינס התפרסם יותר בזכות ההופעות הפרובוקטיביות שלו מאשר מכירות התקליטים שלו. אלמנטים של הכישוף, וודו, מיסתורין, והומור שחור נילוו להופעות שלו. הדרך העיקרית שבה עלה לבמה היתה כשהוא עטוף תכריכים בתוך ארון מתים. מילות השירים שלו היו בהתאם.

האוקינס החל דרכו דווקא כפסנתרן בלהקתו של טייני גריימס. די מהר הכאריזמה שלו פרצה החוצה והוא החל להיות עצמאי בשטח. בשנת 1956 השיר I Put A Spell On You היה ללהיטו הגדול ביותר והשפיע מאוד מאז על רבים בתחום הרוקנרול. לא היה בלוזיסט או רוקיסט אחר באותה תקופה שפנה לדרך הזו בצורה כה קיצונית. בשנות השבעים להקות רוק רבות נמשכו לקסם השחור והמסתורין שלו.

האוקינס נפטר בשנת 2000, ואחד החלומות של הביוגרף שלו היה לאסוף את כל הילדים שלו. בעייה לא פשוטה, בעיקר מאחר והיה ידוע על לפחות 57 מהם עוד לפני הפרוייקט. הרעיון הראשוני של האתר שהוקם לצורך הפרוייקט היה לאתר את כל הילדים בתקווה שהם יסכימו למפגש שכזה. אלא שזמן קצר לאחר מכן התברר שמדובר בקצה הקרחון, נמצאו עשרות ילדים נוספים שיצרו קשר עם האתר, ולאחר ספירת מלאי להאוקינס יש לפחות 75 ילדים שלו, וסביר להניח שיש נוספים שאפילו לא מודעים לכך!
לבסוף הוחלט על "מיני-מפגש" של כ-33 צאצאים מאושרים שאמור היה להיות יריית הפתיחה לקראת מפגש עתידי גדול יותר.

שנת הבלוז

הקונגרס האמריקאי הכריז על 2003 כשנת הבלוז. כך בין פברואר 2003 לפברואר 2004, הושקעו משאבים במה שנקרא "שנת הבלוז". וו.סי האנדי נולד ב 1873. הוא גדל בסביבה העירונית של ממפיס, ורכש השכלה מוזיקלית קלאסית. להאנדי היתה להקה שניגנה כל מיני סגנונות כבר בשנת 1892, להקה שהופיעה במקומות שונים ברחבי אמריקה, והביאה את הבשורה שלה למוזיקה שלה בשורה שהתבססה על המוזיקה הקלאסית.

הלהקה ערכה סבב הופעות בדרום בסביבות שנת 1902 או 1903. במהלך הסבב הזה, הגיעו גם לאיזור הדלתא של מדינת מיסיסיפי, שם גילה מחדש האנדי את המוזיקה של הילדות שלו, את הבלוז. האנדי קבע את ביתו באיזור העיירה קלארקסדייל שבדלתא בשביל ללמוד את המוזיקה הזו ולחקור אותה. בשנת 1909, אחת הדמויות הכי צבעוניות של ממפיס, מקום מגוריו האמיתי של האנדי, מר קרומפ, נאבק בבחירות המקומיות במטרה להבחר למשרת ראש העיר. לצורך הקמפיין שלו, שכר קרומפ את להקתו של האנדי, וביקש מהם לנגן את המוזיקה הישנה, את הבלוז.

אלא שלמרבה האירוניה, אחת ההבטחות של מר קרומפ לבוחר היתה לנקות את Beale Street , הרחוב הראשי. כמובן שהמוזיקאים לא אהבו את זה, ה"נקיון" משמעותו היתה בין השאר לנקות אותם מהרחוב! נגני הברלהאוז הרוויחו היטב מכל העסק. הרחוב שימש קרקע פורייה למוזיקאים שהופיעו בקרנות הרחוב ובמועדונים מר קרומפ הבטיח לבוחרים שהוא יפסיק את זה.

להמשיך לקרוא שנת הבלוז

תו, גליון מוזיקה ואמנות

תו הוא מגזין מוזיקה ואמנות היוצא פעמיים בשנה. עיקר הכתבות שם הן עניין לאקדמאים העוסקים במוזיקה בעיקר, מוזיקה שמעניינת את האקדמיה הישראלית כלומר מוזיקה קלאסית. בין הנושאים המועלים במגזין שאלות אתיות, כגון הקשר בין פוליטיקה לאמנות, אסטתיקה ועוד נושאים מתקדמים העומדים בפני עצמם.

מה שדי צורם לי לגבי האקדמיה ומוזיקה, זוהי העובדה שהאקדמיה כמעט ולא התקדמה מאז ימי הביניים בתחום המוזיקה, ממשיכים לדון ולנתח באותם כלים מיושנים. כמעט כל תחום אקדמי התפתח והתקדם ואילו המוזיקה נותרה במשך מאות שנים בלי שום פריצת דרך אקדמית, שום דרך חדשה לנתח מוזיקה וללמד מוזיקה באקדמיות השונות והדרך הישנה גם היא כמעט ולא התקדמה במשך הזמן הזה. תארו לעצמכם מצב שבפיזיקה היו ממשיכים לעבוד אך ורק לפי ניוטון, ופוסלים כל דבר שלאחריו.

המוזיקה הקלאסית לא עונה על כל צרכי האדם, במאה העשרים למשל נוצרו סגנונות עם מאפיינים שהמוזיקה הקלאסית התעלמה מהם. כשהרוקנרול פרץ היו כאלו שהתנגדו למוזיקה בצורה קיצונית ולא רק באוניברסיטאות, טענו טענות שונות נגד המוזיקה, רובן חשוכות למדי שנגזרות וזהות לדעות של ימי הביניים. כיום הציבור בעולם כבר אימץ את הסגנונות הללו, אבל הבשורה לא הגיעה מספיק לאוניברסיטאות.

למרבה המזל מוזיקאים שיוצאים מהאקדמיה אל החופש בתחומים המתקדמים של ימינו, מרחיבים את היריעה המוזיקלית שלהם באלמנטים שהאקדמיה לא מודעת להם ויוצרים מוזיקה עם מאפיינים חדשים. ואולי זו הגדולה של האקדמיה, השמרנות הקיצונית מוציאה לשוק אמנים שהקדישו הרבה זמן תחת משמעת קפדנית בשביל ללמוד בסיס מוזיקלי ותאוריה, מיושנת אבל איתנה, כזו שאפשר להסתדר איתה גם כיום בשביל דברים בסיסיים.

פורטל הג'אז הישראלי ג'אזראל

לפני חודשיים הודיע אתר ג'אזראל בדרמטיות על מכירת הפורטל עכב בעיות של חוסר זמן ומשאבים של הבעלים הנוכחי. מאז נותרה עדיין ההודעה הזו. הפורטל קם לפני כשנתיים או שלוש ככל הזכור לי, והיווה באמת פלטפורמה טובה לג'אז ישראלי. אבל המצב הנוכחי די עגום, מזה חודשיים שכמעט ואין פעילות, והפורטל מבזבז את הפוטנציאל שהוא עצמו ייצר.

הג'אז בישראל זקוק לפורטל, והג'אז בישראל זקוק למישהו שיקדם אותו. יש בישראל התעניינות בג'אז ויש אנשים מוכשרים וראויים שעוסקים בו. בכל מדינה מערבית שמכבדת את עצמה יש סצנת ג'אז מפותחת. בישראל יש הרבה נסיונות אבל די נאיביים מבחינת הפרסום שלהם, בלי הרחבת הפרסום בכל אפיק אפשרי, בלי העברת המידע לציבור זה לא יקרה. ואפיק של פורטל יכול לסייע, לתת תמונת מצב, לעדכן. מצער מאוד שלא מקפידים להשאיר את הגחלת דולקת.