קטגוריה: ישראל

מי שעוקב אחרי הבלוג שלי בטח שם לב לכך שאני כבר זמן מה לא כותב על ג'אז. כן, אני ממעט ללכת להופעות, וכשאני הולך גם אז אני לא כותב. הסיבה לכך אינה מהסוג של נמאס לי ממוזיקת ג'אז אלא מסיבה של משהו שרציתי לכתוב עליו בעבר, כתבתי את רוב הדברים שרציתי, ואם אני ארצה להוסיף משהו אני עשוי להוסיף, אבל בעיקר העניין של ביקורת הופעות ג'אז, בעיני זו תקופה שהסתיימה.

אני די חדש בענייני הג'אז, לפחות באופן אינטנסיבי, משהו כמו 5 שנים. ובשנים האחרונות מאז שיש לי בלוג וקצת לפני זה בתקופה קצרה שהייתי אחראי בפורום ג'אז ובלוז של תפוז לא מיעטתי לכתוב על ג'אז,בשנתיים וחצי האחרונות התחלתי לכתוב באופן יותר אנטנסיבי על מופעי ג'אז, ובשנה האחרונה התמקדתי בלכתוב על מופעי ג'אז אך בדגש על מופעי ג'אז ישראלים. לשמחתי הרבה ולמזלי הרב, בתקופה הזאת הייתה עדנה לג'אז בישראל. היו מופעים רבים, נפתחו מקומות בילוי שמקדישים את עצמם בין השאר ללא מעט ג'אז, ואמנים ישראלים עשו חיל בחו"ל. להמשיך לקרוא ביי ביי ג'אז

בוואלה נכתב טור של עינב שיף בשם כיפת הזהב. הדבר הזעיק אותי, ראשית בשל שבעיני הטרנד החדש של חזרה למקורות הוא מבורך, בריא ושפוי מאין כמותו. שנית, בשל שעצם העניין צריך להיות האמנות של האמן, והאמנים שחזרו למקורות יהודיים בטרנד של השנים האחרונות, אף אחד מהם הוא לא איזושהי דמות וגנרית או משהו כזה. הדבר השליש והאחרון הוא זכותו של האמן לחופש, וההתנגדות להכניס את האמנים לתבניות שלמה ארציות או אריק איינשטייניות. זוהי זכות שטוב מאוד שהיא באה לידי ביטוי בשנים האחרונות! אם אמן בישראל של השנים האחרונות יכול להיות לבטא עצמו במסגרת המיינסטרים במגוון הרבה יותר רחב מבעבר, הרי זה עושר ואושר ולא מגבלה.

עוד דבר שאני רוצה להתייחס אליו זה עמיר בניון. משום מה כלי התקשורת הישראלים מדביקים לו תדמית שהוא עצמו התבטא ואמר שאינה שלו. נוצר מצב שבניון צריך להגן על עצמו מדברים שלא בטוח שהוא היה רוצה בכלל לחשוב שהם הוא. זה די דומה למצב שמישהו נמצא בחברה סגורה כלשהי, כיתה, פנימיה, מועדון ספורט, עבודה או כל דבר אחר, ומפיצים עליו שמועה במסגרת הזאת כלשהי. למשל, שהוא עצבני. אפילו אם הוא לא ידע שהוא כזה. במשך הזמן נוצר מצב של רפלקסיביות, כלומר, החברה משכנעת את עצמה שהאדם הוא כזה, והאדם בשלב מסויים כתוצאה מהתגובות מתחיל להלחם נגד זה. להמשיך לקרוא צליל יהודי, תגובה ל"כיפת הזהב"

הראיון הנ"ל עם נועם גילאור, הפתיע אותי מאוד לטובה. ראשית, אומר גילאור: "אנחנו לא הולכים להיות גלגל"צ, אלא להיות אלטרנטיווה איכותית.". גילאור מצייר תמונה סביב הפלייליסט,  שלדבריו היה אמור להיות כלי פנימי לשימוש בעבודה והפך לכלי דרקוני שמבטל אמנים. גילאור רואה את התמונה כך שלכל שדר יהיה פלייליסט משלו בנוסף הוא מדבר על "קדושת המקרופון", ומציין אולי כיוון של היבדלות מגלגל"ץ שם אוחזי המקרופונים פחות מרגישים מחוייבים להוד מסויים ויותר משוחררים. בתפיסה של גילאור כוכבי רדיו ניבנים לאורך זמן ולא בהמראה מהירה.

גילאור מציין לטובה את התוכנית "אגן הים התיכון" וטוען כי מוזיקה מזרחית היא הפופ הישראלי. גילאור מציין כי "אני רוצה לקחת את החומרים הכי עממיים ולהביא אותם מגבוה, בלי פשרות. ככה אני רואה את רשת ג' – למשוך למעלה, לא לרדת למטה". גילאור גם רוצה לדאוג לתנאים משופרים לשדרים, ומכה על חטא יוהרה של השידור הציבורי שגרם לפגיעה קשה בשידור זה. להמשיך לקרוא נועם גילאור ברשת ג': מחזיר את מעמד שדר הרדיו

הזדמן לי להגיע ליום סיור מרתק מבית היוצר של קסטה, שאני מודה לה מקרב לב על ההזמנה, יום שכלל ביקור בשני מוסדות הקשורים במוזיקה, חיוניים וחשובים, שמידי פעם בפעם חרב הצמצום וחרב הסגירה מונפות מעל ראשיהן, כמו כמעט כל דבר איכותי שני בישראל שזוכה לכך. ארכיון הצליל הלאומי הוא מוסד כל כך חשוב שאין מספיק אנשים שמודעים לו ולחשיבותו. הארכיון יושב כיום בספריה הלאומית אך האוניברסיטה העברית ככל הנראה לא תוכל להכילו שם יותר ומתגבש שינוי כלשהו.

הקבוצה שלנו זכתה לסיור במקום, ושם נחשפו בפנינו אוצרות שהתקווה רבה שהמחקר בתחומים אלו יימשך ואף יזכה ליותר משאבים. לשם הדוגמא, מספרת ד"ר גילה פלאם המנהלת את המקום, כי יש דברים שבהם לא נעשה מספיק משום הבעייה של המשאבים המוקצים. כך למשל, הספרייה האוחזת בסדרת הקלטות נדירות חלקן מהמחצית הראשונה של המאה העשרים העוסקות בטעמי מקרא שונים על פי עדות שונות ונוסחי תפילה, מפספסת אפילו בעידן המודרני של ימינו את האפשרות להקליט חלק מקהילות ישראל. קהילות כמו קהילת מרכז אירופה כמו גם קהילת האתיופים והקייסים השונים שלה, אינן מיוצגות כראוי בפרוייקט זה. להמשיך לקרוא סיור בארכיון הצליל הלאומי + מדיטק חולון

פוסט מעניין יצא בקסטה לפני קצת יותר משבוע. שורה של אנשי אקדמיה באים וטוענים מספר טענות, לטעמי מופרכות לחלוטין, שעיקרן טענה כי "זכויות יוצרים" גורמות לפגיעה ביצירתיות. לטעמי, אין קשר בין "זכויות יוצרים" לבין פגיעה ביצירתיות. יצירתיות נוצרת אם יש מוטיבציה והשראה טובה. המוטיבציה יכולה להיות על ידי הענקת תגמול כלשהו למי שיצירתי, או על ידי אי ענישה של מי שיצירתי. "זכויות יוצרים" בתחומים מסויימים עשויים לפגוע ביצירתיות או לסייע לה, וצריך לבדוק טוב טוב במה מדובר בכל מקרה ומקרה לגופו. השראה טובה זה סיפור אחר לגמרי, ראשיתו בטעם טוב.

אז במה מדובר בעצם? הרעיון של פטנטים למשל, בא בשביל למסד את חופש המידע ולא בשביל למנוע אותו. ללא פטנטים, עשויים אנשים שיש בידיהם פריצת דרך, להסתיר אותה. למעשה, חברת קוקה קולה נהגה להסתיר את הידע שלה ביצירת המוצר שלה משום שלא האמינו, ודי בצדק בשיטת הפטנטים. בעצם זה שיש פטנטים וזכויות, מי שיש ברשותו פריצת דרך יכול להפיץ אותה לידיעתם של אחרים כאשר תיאורטית השיטה אמורה להגן עליו ולתת לו מוטיבציה כן לפרסם את ממצאיו. להמשיך לקרוא זכויות יוצרים? מוזיקה!