נועם גילאור ברשת ג': מחזיר את מעמד שדר הרדיו

הראיון הנ"ל עם נועם גילאור, הפתיע אותי מאוד לטובה. ראשית, אומר גילאור: "אנחנו לא הולכים להיות גלגל"צ, אלא להיות אלטרנטיווה איכותית.". גילאור מצייר תמונה סביב הפלייליסט,  שלדבריו היה אמור להיות כלי פנימי לשימוש בעבודה והפך לכלי דרקוני שמבטל אמנים. גילאור רואה את התמונה כך שלכל שדר יהיה פלייליסט משלו בנוסף הוא מדבר על "קדושת המקרופון", ומציין אולי כיוון של היבדלות מגלגל"ץ שם אוחזי המקרופונים פחות מרגישים מחוייבים להוד מסויים ויותר משוחררים. בתפיסה של גילאור כוכבי רדיו ניבנים לאורך זמן ולא בהמראה מהירה.

גילאור מציין לטובה את התוכנית "אגן הים התיכון" וטוען כי מוזיקה מזרחית היא הפופ הישראלי. גילאור מציין כי "אני רוצה לקחת את החומרים הכי עממיים ולהביא אותם מגבוה, בלי פשרות. ככה אני רואה את רשת ג' – למשוך למעלה, לא לרדת למטה". גילאור גם רוצה לדאוג לתנאים משופרים לשדרים, ומכה על חטא יוהרה של השידור הציבורי שגרם לפגיעה קשה בשידור זה.

מדוע הופתעתי? משום שגילאור גדל בתוך המערכת הזאת, ובדרך כלל כאלו שגודלים בצורה כזאת, אינם יודעים למצוא ולהצביע על הבעיות. אבל הפגיעה במעמד שדרי הרדיו היא בהחלט דבר שקרה, אולי מכורח הטכנולוגיות הכיוון היה לצמצם את השדרים ויש כאלו אף שסבורים שבשלב מסויים יוכלו להציג הכל באמצעות מחשבים, אבל גילאור עושה נכון בכך שהוא רוצה לשמר את הפאן האנושי שיש ברדיו.

אם רשת ג' מתכוננת להציג עצמה לציבור כאלטרנטיבה לגלגל"ץ, הרי שהם כבר בכיוון הנכון. היו ימים שזה היה הפוך. בשנות השמונים אני זוכר שרשת ג' היתה נחשבת לפופוליסטית, ותמיד סברו שדווקא גל"ץ היא הרשת היותר איכותית, המצעדים שם נחשבו ליותר טובים, ובכלל קהל המאזינים נחשב לאיכותי יותר. עם פתיחת גלגל"ץ התהפכו היוצרות, וגלגל"ץ הפכו להיות הרשת שידור הרדיופונית בעלת מנת הפופוליזם הגדולה ביותר, ודחקה את רשת ג' לנישה של מוזיקה ישראלית.

אם כן, דווקא הפופוליזם הוא זה שניצח בעבר. והשאלה הנשאלת האם יכול גילאור להלחם בחוק טבע זה? אם רשת ג' הולכת להתבסס על מוזיקה נטו, בלי האקטואליה הפופוליסטית שיש ברשתות כמו ב' וגל"ץ, בלי עדכונים בדרכים, הרי שמצפה לו דרך קשה. הישראלי הממוצע עדיין רוצה לשמוע את המוזיקה שלו בין דיבורי האקטואליה, בין ראיון עם שר החוץ ושרת החינוך לסיקור מהמליאה של הכנסת, רשתות רדיו אלו הפכו את הגיבורים הרדיופונים החדשים להיות הללו שהם פרשנים פוליטיים ומראיינים שיכולים ליצור קשרים עם פוליטיקאים.

אפשר לומר שרשתות הרדיו הפופוליסטיות הגיעו למסקנה שהציבור לא אכפת לו איזה מוזיקה הוא רוצה לשמוע. אחרי שעה עם זהבי עצבני אפשר לשים אולי קצת מוזיקה שקטה, או סתם איזשהו פלייליסט משולב. אף אחד לא ישים לב ממילא. מדובר במשהו שקשור בתחלואים חברתיים בישראל, ואויל גם בעולם כולו, כולם אוהבים מוזיקה, אבל כפסקול למשהו אחר. במצב כזה, רשת ג' שיש בה רק מוזיקה ישראלית תצטרך להיות מאוד יצירתית ולמתג את עצמה באופן הפוך למה שמצליח בפועל.

אם כן, דרך קשה צפויה לגילאור, ומעניין כיצד הוא יתגבר על הקשיים הללו. ברגע שקורה איזשהו אירוע תקשורתי מסעיר, הרי שיש סיכוי שרבים מהמאזינים לרשת ג' ינשרו לטובת רשתות אחרות. ומקורח ההרגל, אנשים עשויים להתכוונן לרשתות הללו גם ביום שלמחרת. צוות האקטואליה של התחנות הפוליטיות כבר ימצא לשים משהו על סדר היום. תוכנית "אגן הים התיכון" המשודרת מזה שנים רבות, תפסה נישה טובה ושקטה. יום שישי בבוקר, סוף השבוע, מוזיקה מזרחית עם שדרים מקצועיים.

האם יהיה זה אפשרי עבור רשת ג' לשחזר את הנוסחה הזאת לשאר ימי השבוע? במידה מסויימת אני חושש שללא שילוב של תכנים אקטואליים שיכולים להשאיר את המאזינים בתחנה, יהיה זה קשה. גם אם נניח ימצא גילאור, ואני מאמין שהוא מוכשר מספיק בשביל לעשות זאת, עוד שורה של תוכניות איכותיות שימשכו קהל איכותי, הרי ייתכן ויהיה זה קהל שמכוון עצמו לרשת ג' בתזמון מסויים בלבד. יש בישראל הרבה נישות שגילאור יכול לנסות לשלב בעיתוי מסוים.

פופ ישראלי, מוזיקה מזרחית, מוזיקה יהודית, מוזיקת אינדי, ג'אז ישראלי, פולק ישראלי, מוזיקה קלאסית ישראלית. כל הזרמים הללו משתייכים לסצנות גדולות יותר וגדולות פחות. בנוסף כמובן שאפשרי להכנס לנישות היסטוריות ולבצע העשרה. אני אישית מקווה שזה מה שיקרה. אבל אני מציאותי ומאמין שגילאור אם יוכל, לפחות לפי הדברים שהוא אמר בראיון, הוא יעשה דברים כאלו ויותר. אלא שהחשש שלי הוא שאילוצי כורח המציאות עשויים לפגום בסיכויין של תוכניות שכאלו.

לגילאור אם כן יש הרבה אפשרויות ויש לו סיכוי טוב, יש לו ידע רב וניסיון, הוא מגיע עם כל הכלים האפשריים ויכול לעשות את זה, בדרכים שאפילו לא חשבתי עליהם. מה שנותר לקוות זה שרשת ג' באמת תהיה כלי להעצמת הדברים המעניינים שיש במוזיקה בישראל, ושקהל רב יתחבר לכך ויקבל את כל מה שהוא צריך מבחינה תרבותית.