קטגוריה: הופעות

זוהי לא ההופעה הראשונה שכותרתה מצויינות, שמתרחשת בלבונטין 7, ועיקרה שיתוף פעולה בין אמן אורח שמגיע מהניכר לבין טובים מבין אמני הג'אז שלנו. אבל בהופעה הזאת, מה שהיה מיוחד זה רמת שיתוף פעולה יוצאת דופן בין האמנים, שרק בשביל זה היה שווה לבוא ולצפות. הזלטיין הוא פסנתרן יוצא דופן, שהיה גם במצב רוח יוצא דופן במהלך ההופעה ופירגן רבות לשותפיו, הבאסיסט גלעד אברו והמתופף שי זלמן שניהם בערב מצויין. הזלטיין השתמש בהומור וברוח טובה, השיא היה כאשר אמר בין הקטעים :"אני מנגן עם מוזיקאים כאלה נפלאים, שאני לא יכול לחכות שננגן שוב ביחד"!

בכל פעם שיד ימין של הזלטיין ניגשה לצד הימני של הפסנתר וניגנה על הקלידים הגבוהים, היה זה מפגן של עומק, ג'אז במיטבו. מלבד היכולות של הזלטיין להשאר עם יד ימין על הטונים הגבוהים ולהפליא בנגינה עמוקה, הוא הפגין יכולת מצויין בריצה על כל הפסנתר מלמטה למעלה ובחזרה, בסולו פנטסטי ומלא השראה. גלעד אברו תחת השראה זו יצר סולו משלו על הבאס. היה זה הקטע השני של הסט הראשון, רגעי השיא של הערב, כאשר מייד לאחר שהזלטיין סיים את הסולו, יצא אברו לסולו ממש באותה השראה, שהיה הסולו הטוב ביותר של אברו שיצא לי לראות אי פעם. להמשיך לקרוא לבונטין 7, 9.12.2008 דייויד הזלטיין

ביום שלישי, 2 לדצמבר 2008, Al Foster והטריו שלו הופיעו בזאפה הרצליה. המקום היה מלא בחובבי ג'אז שבאו לראות את פוסטר והנגנים שלו, במסגרת הסבב שעורך פוסטר בישראל ושכלל כבר מספר הופעות במספר מועדונים. קצת על אל פוסטר. פוסטר נולד בשנת 44, והשתלב כמתופף כבר בגיל צעיר מאוד בהרכבים מובילים. הוא עבד עם אמנים כמו Illinois Jacket ו Blue Mitchell שבשנות השישים היה אחד המובילים. למעשה, האלבום המשמעותי הראשון שהשתתף בו היה The Things To do של מיצ'ל. היה זה אלבום עם הרבה סול-ג'אז ובלוז, שהיה אחד האלבומים המעניינים של שנת 1969. ממש באותו זמן, מיילס דייויס היה עסוק במהפיכה החדשה שלו.

כזכור, מיילס הוליך מהפיכה של Cool Jazz בשנת 1949, מהפיכה של שילוב מוזיקה מודלית בהארדבופ Kind Of Blue בשנת 1959, ומהפיכת Fusion בשנת 1969. פוסטר מצא כן בעיניו של דייויס, שבאותו הזמן עבד על On The Corner. דייויס השתמש בשירותיהם של לפחות חמישה מתופפים שונים, פוסטר שהיה פחות מבן 20 שנים היה הצעיר שבהם והחל להשתלב, מההארד-בום שממנו הגיע, לכיוון החדש של מיילס. היתה זו התקופה שבה מיילס כבר היה בתוך הפיוז'ן, והאלבומים של התקופה לא זכו להכרה כמו האלבומים שלפניהם. מיילס גם החל להיות בבעייה מעמדית בעולם הג'אז, עקב ביקורת על סגנון הפיוז'ן שהוליך. להמשיך לקרוא אל פוסטר טריו, 2 לדצמבר 2008, זאפה הרצליה

לא עבר זמן רב מאז הייתי בפסטיבל מוזיקה, האינדינגב, והנה מגיע לו אירוע דומה אך אינטימי יותר, הסינגינג בזכרון יעקב. מועדוני הפולק השונים מתכנסים מידי שנה, לאירוע שבו עושים פעילויות, שרים, מנגנים, ועוד. בעבר הייתי בערבי התכנסויות בודדים של מועדון הפולק של תל אביב, וזאת לי הפעם הראשונה בהתכנסות רחבה יותר אליה הגיעו מכל הארץ. האירוע כלל כמובן סדנאות רבות ומעניינות, שבהן מתאפשר לחובבי מוזיקה להשתתף במוזיקה באופן פעיל, ומחוסר נסיון מוחלט לקבל קצת מההרגשה שבעשייה במוזיקה, נגינה במשותף עם אחרים.

כך זה למשל הסדנא של הכפות (spoons) שהוצגה על ידי אריאלה אוריון. נראה פשוט לכאורה אבל אפילו נגינה עם כפות זה דבר שצריך ללמוד מה לעשות בו, ומתי, ובעיקר, חשוב לדעת מה לא לעשות. ברגע שמבינים מה לא לעשות ואיזה מוזיקה לא מתאימה לכפות, אפשר להבין גם מתי כן לעשות. לעיתים ההבדל בין נגינה לבדיקת רפלקסים אצל הרופא היא עניין של כמה סנטימטרים לכאן או לכאן. להמשיך לקרוא סינגינג @ זכרון

רק השבוע כתבתי על תוכניות הבלוז שאנשי 88 FM הורידו מהלוח שלהם. והנה מגיעה קתרין פארמר, מלווה בהרכב ישראלי, במופע הפותח של הסדרה בלבונטין. פארמר מגיעה מסגנון ג'אז ששייך לתקופה שבה הבלוז היה במינונים גבוהים, וכך באמת מגיע פיצוי. ספק אם היו בארץ בשנים האחרונות איזשהו זמר או זמרת שיכולים לשיר את הבלוז כמו פארמר. פארמר שרה שהשראה גבוהה מצד אחד, ומצד שני, כשפארמר נכנסה לנישה של בלוז ישיר, כמו שאומרת האימרה הידועה, It ain't nothing but the Blues.

למרות שלא היה קהל רב בהופעה השנייה, היתה אווירה מצויינת. הללו שנשארו להופעה השנייה נהנו, ודי מפתיע שלפארמר היה כוחות לשיר מופע שני בהשראה שכזאת. לבונטין-7 הוא מועדון הג'אז הכי חם שיש בישראל, נקודה. כל מופע ג'אז בלבונטין-7 יש לו פוטנציאל ענק להתפתח למשהו גדול, המקום עצמו, בשל האווירה האינטימית שבו דוחף את האמנים. להמשיך לקרוא קתרין פארמר, לבונטין 7, 3 בנובמבר 2008

רק לאחר שהגעתי ללבונטין 7 והתבוננתי בתוכניה, הבנתי שהתבלבלתי לחלוטין בשעות המופעים של הפסטיבל הדו-יומי של לבונטין 7. משום מה חשבתי שהתאריך, 22, הוא השעה של המופע הראשון. זה היה נראה ככה ואני שלא ממש קראתי לעומק אלא רק הכותרת "אבי לייבוביץ 22" לא הבחנתי שהיה רשום שעה 20:30. התוצאה היתה שכשהגעתי המופע של לייבוביץ' היה בעיצומו ולא נותר לי אלא להמתין למופע השני של סאם יהל.

במהלך ההמתנה ראיתי את אחד היתרונות הגדולים של לבונטין, כאשר זוג מאוד נחמד בחור ובחורה שהגיעו התקדם לכיווני. "מי מופיע פה?" שאל הבחור. "סאם יהל", עניתי. "זמר?" שאל האיש. "קלידים" הסברתי. "ומי עוד מופיע?" שאל בתקווה האיש. "הנה", הצבעתי על הפלקט חוצות הקטן שהראה את כוכבי  הפסטיבל. "זה סאם יהל הקלידן, וזה גלעד הקסלמן הגיטריסט. זה ג'אז וזה אינסטרומנטלי, אין זמר". להמשיך לקרוא לבונטין 7, סאם יהל 22 בספטמבר 2008