רק לאחר שהגעתי ללבונטין 7 והתבוננתי בתוכניה, הבנתי שהתבלבלתי לחלוטין בשעות המופעים של הפסטיבל הדו-יומי של לבונטין 7. משום מה חשבתי שהתאריך, 22, הוא השעה של המופע הראשון. זה היה נראה ככה ואני שלא ממש קראתי לעומק אלא רק הכותרת "אבי לייבוביץ 22" לא הבחנתי שהיה רשום שעה 20:30. התוצאה היתה שכשהגעתי המופע של לייבוביץ' היה בעיצומו ולא נותר לי אלא להמתין למופע השני של סאם יהל.
במהלך ההמתנה ראיתי את אחד היתרונות הגדולים של לבונטין, כאשר זוג מאוד נחמד בחור ובחורה שהגיעו התקדם לכיווני. "מי מופיע פה?" שאל הבחור. "סאם יהל", עניתי. "זמר?" שאל האיש. "קלידים" הסברתי. "ומי עוד מופיע?" שאל בתקווה האיש. "הנה", הצבעתי על הפלקט חוצות הקטן שהראה את כוכבי הפסטיבל. "זה סאם יהל הקלידן, וזה גלעד הקסלמן הגיטריסט. זה ג'אז וזה אינסטרומנטלי, אין זמר".
הזוג התקדם פנימה ויותר לא ראיתי אותם, סביר שקנו כרטיסים אך בשל הזמן הרב שעבר עד שנפתחו הקופות למופע השני,ייתכן גם שלא. לבונטין 7פותח את הג'אז לקהלים איכותיים שלא היו נחשפים אליו בשום מקום אחר. תוך כדי הכניסה למקום בתור לכרטיסים שמעתי שהשיר של הסמית'ס קטל לא פחות מ-42 איש, שהתאבדו לאחר ששמעו אותו. רק 42! מדהים!!! בשלב הזה כבר הייתי מוכן ומזומן לג'אז, וזה היה קרוב, ברקע התנגן לו רוברט ג'ונסון, ונראה היה כי אוטוטו יתחיל המופע.
הבאס של סאם יהל נשמע בהתחלה כאילו הרמקולים לא עומדים בהספק של הבאס ועל כן זה היה נשמע לא טוב. יכול מאוד להיות שהיתה שם בעייה עם הרמקול שלא עומד בבאסים, או בעיית סאונד אחרת, בכל אופן, נראה היה שיהל מנסה להתגבר על העניין, והוא הצליח להתגבר ושני הקטעים עברו בשלום. וזה קרה שוב גם בתחילת הקטע השלישי. הפעם יהל התגבר על זה ולאחר שיהל נתן את הסולו שלו בקטע השלישי לא הורגש עוד העניין עם הבאס.
לרגע חשבתי שכמו במופע של אורגון שם הבאסיסט כיוון את הבאס ככה שתהיה מעין צרימה טבעית שסייעה לו לייצר צלילים בגוון וצבע חדשים לחלוטין אך במקרה הזה נראה היה כי סך הכל היתה זו בעיה טכנית שיהל התגבר עליה. יהל עצמו הוא אשף אמיתי עבודת הבאס שלו הופכת את הטריו להשמע כמו קווארטט, שיתוף הפעולה שלו עם השניים האחרים סחף אותם לתצוגת ענק, יהל הוא מהסוג שמוסיף לנגנים סביבו דרגה או שתיים של אנטנסיביות, החיוביות שלו בג'אז היא מדהימה והוא דוחף בלא הרף את האחרים לתת עוד ועוד ממה שיש להם.
ואתמול היה לגיטריסט הקסלמן ולמתופף ברסלר הרבה מה להציע. להסתכל על סאם יהל עובד זה תענוג. האיש מקצוען אמיתי. בשני הקטעים הראשונים ההרכב היה עדיין בגישושים עם המקום, עדיין לא היה שחרור מוחלט של הנגנים לנגן ג'אז באופן זורם ובהשראה מלאה וטובה. הם עדיין התעסקו כל אחד עם הסולו שלו, כל אחד עם ההתחברות שלו להרכב ולחומר, הם עדיין לא היו יחידת האיכות המגובשת במלוא האחוזים. היה זה הקטע השלישי קטע של יהל שהזכיר לו את המפגש שלו עם הקסלמן לראשונה.
"באחד המופעים שלי הגיע אלי צעיר וביקש לשאול אותי לגבי הקטע שביצעתי מספר שאלות על ההרמוניה. מייד הבחנתי שיש לו ידע והוא שואל שאלות לעניין והסברתי לו על מפית. לאחר זמן מה שמעתי על הגיטריסט הישראלי העולה ובא גלעד הקסלמן ולא ידעתי שזה הוא. לאחר שנפגשנו הוא אמר לי שזה היה הוא ונזכרתי באמת. אז עכשיו ננגן את הקטע ההוא…" – יכול להיות שאני לא זוכר מילה במילה אבל זה היה ההסבר של יהל המקדים לקטע פחות או יותר.
מאותו רגע קרה משהו טוב לשלישייה. דרך הקטע היפהפה הזה מצד אחד, ומצד שני קטע שהיה בו הרבה מקום לבלוז ולהרמוניות ולדברים כייפיים לגיטריסט כמו הקסלמן, שנתן סולואים שבהם הפגין את היכולות שלו. ההרכב ביצע מאותו רגע ואילך קטע אחרי קטע של איכות, כל השלושה הציגו גם סולואים וגם שיתופי פעולה. הקטע האחרון לפני ההדרן היה קטע מאוד מורכב שבו ברסלר ויהל הציגו קו באס מאוד מפותל וקשה, על גבי זאת הציג הקסלמן סולו יפה. היה זה עיבוד מצויין לאחד הקטעים, והוכחה שברסלר הוא לא רק צעיר מוכשר אלא שולט בתיאוריות מורכבות.
יהל עצמו שולט בכל דבר שיש. הוא אוהב לפתוח את הקטעים בפתיחות חופשיות ואנרגטיות, לעיתים נעות במרחב האדיר והלא מנוצל שיש בין האנרגטיות של הג'אז החופשי לפסיכדליה, הוא לא מרבה לשלב את הרעיונות הללו במוזיקה עצמה כנראה אלו רעיונות שהוא משאיר בצד, אבל רואים שהוא איש שיכול לפרוץ עם החומר הזה דרכים חדשות, הוא פשוט משאיר את זה ככה כרגע אבל עוד ימים יגידו אם יעשה עם זה משהו.
הקטעים שנכתבו על ידי הקסלמן זכו לגרסאות מדהימות, כבר כשראיתי במופע הקודם ידעתי שהחומר שהקסלמן כותב הוא בעל פוטנציאל אדיר, והמטעמים שהשלישייה הכינה ממנו הוכיחו זאת. הקסלמן הוא אחד הכותבים הישראלים הכי מוכשרים שיש היום, והחומר שלו מזמין עיבודים שונים וזה יתרון משום שלא רק הקסלמן, כל מי שייקח מהחומר של הקסלמן יוכל למצוא שם הרבה דברים והרבה פוטנציאל. בהרבה מקרים של נגנים הקטעים המבוצעים טובים בעיקר לכותב עצמו אך במקרה של הקסלמן נראה שהחומר שלו יש בו כייפיות כזאת שתדביק גם אחרים שיגעו בו.
הקהל שמילא את לבונטין 7 קיבל תמורה מלאה. חבל רק שהיתה המתנה ארוכה לתחילת המופע, רבים וביניהם אני, התעייפו בהמתנה הזאת.
ציון: 5 כוכבים