בתחילת שנות החמישים ספג הג'אז מהלומה. עד אז היה הג'אז מוזיקה פופולרית מאוד. מצעדי הלהיטים כללו אמני ג'אז במקומות המובילים. הרכבי ביג בנד היו נדרשים וסגנונות ג'אז אחרים כמו ביבופ היו האוואנגרד, כלומר הג'אז שלט בכל הקשת של הקהל. מקורו של השינוי מגיע דווקא ממוזיקה שהיתה מאוד קשורה לג'אז, הבוגי ווגי.
סגנון הבוגי ווגי הוא הסגנון שאחראי על חלקים רבים של המוזיקה בארה"ב. ראשית הסגנון בתחילת המאה בטקסס. בשנת 1916 פורסמו התווים לקטע New Orleans Hop Scope שהובא לניו-אורלינס על ידי האחים תומאס, בניהם של ג'ורג' תומאס שהיה אחד מראשוני נגני הבוגי-ווגי. קלארנס וויליאמס, ג'ימי בליית' ונגני ג'אז אחרים התעסקו ושילבו את הסגנון לתוך הג'אז באמצע שנות העשרים, אבל הדבר האמיתי הגיע כשהגיעו נגני הבוגי-ווגי האותנטים מטקסס, Charles "Cow Cow" Davenport ו Clarence "Pinetop" Smith שהפיצו את הבשורה.
יחד איתם היו נגנים נוספים כמו Cripple Clarence Lofton , Meade Lux Lewis ו Jimmy Yancey שהתפרסמו אך גם שורה של נגנים אלמונים רבים. בשנות השלושים הסגנון היה חלק מהרפרטואר של הרכבי הסווינג ולקראת סוף שנות השלושים עם הצטרפותם של Albert Ammons ו Pete Johnson לסצנת הבוגי ווגי כשנתנו לבוגי ווגי מימד חדשני של אותה תקופה, חזר הבוגי ווגי לכותרות כסגנון עצמאי. באותה תקופה ממילא הביג בנד היו מבוססים על הרבה בוגי ווגי, והדבר התגבר במשך שנות הארבעים.
אלברט אמונס ופיט ג'ונסון – חלום הבוגי ווגי
[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=28_wHq8MsjU[/youtube]
מיד לוקס לואיס – הפסנתרן הותיק הקליט לראשונה בשנת 1927
הבוגי ווגי היה האלמנט השולט, מפה מגיע ריקודים כמו ה Lindy Hop שהיו פופולרים על רחבות הריקודים, אלא שהיו כאלו שלא הבינו זאת. היו כאלו שחשבו שהסולואים של הנשפנים הם הדבר הבא ולא הבוגי ווגי שהוא דבר ישן ומוכר ממילא. הסימנים גם הגיעו כאשר החלו פסנתרנים צעירים בשנות הארבעים לנגן בוגי ווגי בהרכבים קטנים ובלי כלי נשיפה מוביל, אלא עם פסנתר.
[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=XtZG0pI5nYw[/youtube]
הטירוף של הבוגי ווגי שולט בביג בנדס של הג'אז : 1943, "קאונט" בייסי
הבוגי ווגי היה נוח למובילי הרכבים בג'אז משום שאיפשר לפסנתרנים לנגן סולואים חמים שיהיו הדבר הכי חזק יותר מכל סולו של כל נשפן, לבוגי ווגי היתה עוצמה בהקשר של התקופה, עם הריקודים הפרועים של הלינדי הופ, שהיה מנצח בטוח, הקלף המנצח של נגני פסנתר, למעשה ללא תחרות. בחוגי האנטלקטואלים היו כאלו שחיפשו את הדברים הפחות חמים ויותר פונים לתחכום, אבל הבוגי ווגי היה הדבר.
[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=Rcq93txBdtM[/youtube]
הטירוף מגיע גם להוליבוד – בגיל 6 פרנק רובינסון מנגן ושר איך לא – בוגי ווגי
מי שהחלו לשנות את העניין היו נגנים כמו Amos Milburn. מילבורן וחבריו כבר היו בתוך העולם של הרוקנרול, לפחות בחיבור של הבוגי ווגי אליו. פסנתרנים כמו איימוס מילבורן, היו ממש בדקה התשעים לפני ש"פאטס" דומינו וחבריו הציגו את הדור הבא, הרוקנרול שבתחילה היה בעיקר שחור, אבל די מהר עם כניסתו של אלביס לתמונה, היה גם לבן.
[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=6W8nr_blMRk[/youtube]
איימוס מילבורן – אחרי שמורידים את הביג בנד עדיין נשאר הבוגי ווגי
כשפסנתרנים כמו ליטל ריצ'רד, ג'רי לי לואיס, אייק טרנר, ריי צ'ארלס, צ'אק ברי ואחרים השלים הבוגי ווגי את ההתפתחות שלו לתוך הרוקנרול בדיוק דומה לזה שהוא היה בתוך המוזיקה של הביג בנדס בג'אז. הבוגי ווגי אמנם עבר העברה לגיטרה ונגנים שניגנו גם על פסנתר וגם על גיטרה פעמים רבות עברו לגיטרה או הפכו אותה לראשית, כמו צ'אק ברי ואייק טרנר.
[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=7k42P1zJMfg[/youtube]
ג'רי לי לואיס – רוקנרוליזציה של הבוגי ווגי
אילו היו מבינים בג'אז ששורש הבעייה של אובדן הפופולריות של הג'אז לטובת הרוקנרול הוא בכך שהבוגי ווגי הוצא החוצה מתוך הג'אז וברוקנרול הוא טהור יותר ואפשר להפטר מאלמנטים אחרים שהיו סביבתיים לו, היו מבינים שבעצם עליהם לבנות מוזיקת ג'אז בצורה שונה שתיערך למצב החדש. מאחר וזה לא קרה הביג בנדס תוך זמן קצר בשנים 1951-1952 איבדו גובה רב ובשנת 1953 היו פחות או יותר עניין היסטורי.
הדבר איפשר למה שהיה האוואנגרד של הג'אז, הביבופ, להתחבר לסווינג הזרם המרכזי של הג'אז וליצור את ההארד בופ והפוסט בופ, מה שייהפך להיות תוך מספר שנים הזרם המרכזי של הג'אז. הזרם הזה שנע בין האוואנגרד למייסטרים של הג'אז איפשר לג'אז להרחיב את הגבולות שלו אבל לא נתן תשובה מבחינת פופולריות לסגנונות מבוססי הבוגי ווגי וההתפתחות שלהם למוזיקת נשמה ולרוקנרול שהיו הסגנונות השולטים.
הבנת עיקר הבעייה היתה יכולה לאפשר לג'אז לשמור על הבכורה, אלא שהג'אז לא הצליח לתת מענה וניסה מאז ואילך ללכת על דרך האנטלקטואליזם בלבד. זה הביא להמשך יצירת מוזיקה מעולה בג'אז אבל חלק גדול מהקסם של הג'אז החל לדעת רבים לדעוך כאשר בשלב מסויים המוזיקה התכנסה לנסיונות אוואנגרדים או טכנאות, ובשנות השישים אכן התפצלו מהזרם המרכזי של הג'אז הזרם ה"חופשי" והזרם של הפיוז'ן, ופירקו את הזרם המרכזי.
נזכרתי בכל העניין הזה עם נפילות הבנקים הנמשכות בארה"ב. נפילות אלו הבעייה שלהם היא בעיקר חוסר אמון של הציבור בכללי המשחק וחשש מנפילות בהשקעות. בשביל לפתור את הבעייה הזאת לפני שיחמיר, הממשל האמריקאי צריך לתת רשת ביטחון לאזרחים. הממשל בארצות הברית צריך לומר, היתה כאן בעייה, לקוחות הוטעו וחיו באשליות, והבנק המרכזי צריך לעשות תוכנית הצלה לנפגעים הללו בריבית נמוכה כמו שהיתה להם בעבר. בצורה כזאת ינצלו רבים מהללו ואויל אפשר אפילו להחזיר את הגלגל אחורה ולאפשר לאלו שכבר איבדו את ביתם גלגל הצלה.
דבר כזה יהווה הודעה של הבנק המרכזי כי היתה בעייה בכללי המשחק של המשכנתאות ושהאזרחים מתוך אמונתם במערכת נפלו לתוך מלכודת. ברגע שזה יקרה, הרי יבין הציבור שעיקר הבעייה הובנה ויקבל ביטחון שהמערכת מתקנת את הטעות ומאפשרת לו לחזור לעצמו. חוסר הביטחון של האזרח הוא הבוגי ווגי, הבנקים זה חבורות הנשפנים של הביג בנדס, זה דבר נלווה.