קטגוריה: פרומו אירועים

פסטיבל שהוא אחד הותיקים שיש בארץ, פסטיבל סולם יעקב , 30 שנים, יתקיים בשבוע הבא. שורה ארוכה של אמנים שהופיעו בפסטיבל הזה כולל אמנים שהפכו למפורסמים מאוחר יותר, ושאר הדברים שמסביב לפסטיבל שכולו על טהרת פולקלור, הופכים את הפסטיבל הזה לאטרקטיבי לכל המשפחה וליחיד במינו בישראל שהוא שכזה. הפסטיבל יתקיים בסופ השבוע חמישי שישי שבת וצפוי כמו כל שנה למשוך עניין רב. הפסטיבל הוא מסוג חינוכי, מוזיקלי, איכותי ומרתק ויש בו היצע רב של פעילויות שכדאי לבדוק בתוכנייה בדיוק.

כל שוחר תרבות ישראלי מומלץ לו לבקר בפסטיבל זה לפחות פעם אחת.

למי שנכח בשנה שעברה בפסטיבל הג'אז של קיסריה, בוודאי היתה התחושה שהוא צופה בעולם הולך ונכחד של מוזיקת סווינג. אמנם היו שם צעירים, אך החבורה המובילה היתה בגילאים מתקדמים למדי. הפסטיבל שעמד בסימן ניו-אורלינס היה מבוסס דווקא על מפגנים של הנגנים השוניםמעין ג'אם סשון שלפרקים הסתדר והתייצב למשהו קולקטיבי יותר,זה אפשר לצפות ביכולות הוירטואוזיות של הנגנים עצמם אבל היה חסר משהו בשביל להרגיש שהמופע מתעלה לשיאים. הפסטיבל השנה, לפחות על פי התוכנית שנראית כרגע נראה שהולך להיות בעל מתכונת שונה ויש לברך על כך שהשנה מנסים משהו טיפה שונה, ויותר מתאים לרוח הזמן. אין ספק שתהיה יותר תחושה של רעננות לצפות באמנים צעירים יחסית שנותנים את המבט בן ימינו על מוזיקת הסווינג, ייתכן ולא נצפה בסולנים בסדר גודל של וורן וואשה שהפליא בשנה שעברה, או אמנים עם נסיון וטכניקה כמו פיצרלי, אבל נזכה לצפות בתוכנית אמנותית יותר מסודרת מאמנים שמצויים בשיא הקריירה שלהם ומקליטים באופן מסודר בלייבלים, ומתפקדים כהרכב לכל דבר.

The Ken Peplowski Quintet שיפתחו ביום הראשון של הפסטיבל הם ההרכב המעניין ביותר מבחינה היסטורית, וזאת בלי לפגוע בהרכבים האחרים, מבין ההרכבים שיגיעו. פפלובסקי בן 49 אבל בעל השגה מוזיקלית יוצאת דופן כפי שאפשר לראות ברפרטואר שלו.בשנת 1987 החלה הקריירה העצמאית שלו עת חתק בלייבל קונקורד, קריירה שנסקה לשיאים. פפלובסקי הציג רעיון מעניין שבו מצד אחד לקח את האב טיפוס של הסווינג כנקודת מוצא, אבל בפורמט שדומה להרכבים הקטנים דוגמת זה של בני גודמן. פפלובסקי ששולט היטב בשלושה גלי נגינה, סקסופון אלט, סקסופון טנור, וקלרינט, לקח את נקודת המוצא הזאת והרחיב אותה לכיוונים רבים, השפעות של בני גודמן, ג'לי רול מורטון, לואיס ארמסטרונג, אדי לאנג, ורעיונות שכאלו לא מנעו ממנו להתמקד אפילו יותר מכך ברעיונות של אמנים כסוני סטיט, צ'ארלי פרקר, דיזי גילספי, למשל, או אורנט קולמן. למרותשנקודת המוצא היא לכאורה הרכב סווינג לחמישיה החומר שבוצע בקונקורד היה בעיקר חומר שחיבר את הסווינג הזה לביבופ ואף לג'אז חופשי! להמשיך לקרוא פסטיבל הג'אז של קיסריה, 2008

לכל חובבי הבלוז באשר הם, תוכנית עדכנית על הבלוז הדרומי. החיבור של הבלוז השורשי מהדלתא של המיסיסיפי בימינו, המוזיקה מגיעה מהקרביים ולא מהראש, לא מוזיקה אינטלקטואלית. האמת, שאני לא כל כך מסכים עם הקביעה הזאת, זה נכון אמנם שאנטלקטואלים בימינו לא מחשיבים את הבלוז השורשי הזה פעמים רבות, אבל הבלוז הזה אינו מנוע הדדית משיח אינטלקטואלים ופעמים רבות הופתעתי לראות אנטלקטואלים מרחבי העולם שכן נמשכים לצד הזה. הסיבה שהמוזיקה לא "עולה לראש" היא בגלל שלא מבינים את כל האלמנטים שלה. האנשים שיצרו את המוזיקה הורישו שיטות פרימיטיביות בלבד בשביל לשמר אותה אבל המוזיקה מלאה במרקם עשיר, וההשראה פעמים רבות היא טובה מאוד.

נילווה לתוכנית התמלול המלא שלה באתר.

נשמע די גרנדיוזי, כשקראתי את הכתבה ב YNET של אור ברנע, 5 מופעים שכל אחד שונה מהשני במהות ובהרכב, ושנפרשים בין תל אביב לירושלים. הבעייתיות ברורה, כל מופע הוא ייחודי ועל כן מי שיגיע לירושלים, למשל יראה משהו שונה לחלוטין ממי שיגיע לתל אביב, ומי שיגיע לתל אביב ביום מסויים ייצא עם חוויה שונה מאשר אילו היה מגיע ביום אחר. תפיסה זו מקדשת את אומנות המופע והיצירה, וג'ון זורן הוא בהחלט אמן שמחפש את היצירה ואת הנבכים הפחות נראים לעין שלה.

ההתרשמות על פי הכתוב היא שהמופע הראשון ב-29 למרץ 2008 של זורן בירושלים עתיד להיות הכי בגובה הקרקע. זורן יגיע לביצוע המוזיקה שלו ומעניין עד כמה ירושלים תצליח לסחוף אותו להגיע לספירות גבוהות. המופע שלמחרת נראה לי יותר בכיוון של מה שדיברתי עליו בעבר מספר פעמים בבלוג, ג'אז פסקולי-הסרטים, ומי שלא הבין למה קראתי לזה ככה אולי כדאי שיגיע למופע השני בפסטיבל של זורן בשביל לקבל תובנה יותר מוצקה של הסגנון הזה והאפשרויות שהוא מציע. הסרטים עצמם אמורים להיות מעניינים, לא ברור מהם הסרטים מהכתבה, אבל הארי סמית' למשל, הוא דמות מאוד מעניינת ואפופת מיסתורין. לא ברור כיצד סמית' מאיפה הגיע לו הרעיון לפצוח בסדרה של אנתולוגיית מוזיקת הפולק האמריקאית בשנת 1952. ייתכן וזה מגיע מתוך האמונות העמוקות שלו בדברים שמעבר, החוש השישי ודברים שכאלו. סמית' נותר אפוף מסתורים אבל בכל מחקר מודרני המבקש ללמוד אודות שיטות המובילות לפריצת דרך, סמית' מומלץ לעקוב אחרי מעשיו של סמית' ובייחוד אחרי הפרקטיקה שאימץ.

המופע בהיכל התרבות ביום השלישי, הוא ה 31 במרץ 2008 יביא את זורן שוב למגרש הביתי שלו- מוזיקה בהרכב שלו ולפי הדרך שבה הוא ייעצב את הפלסטלינה, כך היא תצא. ב-1 באפריל זורן ימתח או לא את הקהל במופע נוסף ששוב, קשור בסגנון שציינתי קודם, ולמחרת תוצג הגירסה האלקטרונית. חשוב לציין שכשמדובר בג'אז פסקולי הסרטים, יש הבדל מהותי לעומת מיוזיקלס וכל מיני מחזות רגילים משום שהמוזיקה והאמנים מייצרים את המוזיקה לא רק כחלק מחווית המופע אלא יש בנוסף את הנסיון וההתמודדות של כל אחד ואחד מהם באילתור הרומנטי של הסביבה המוזיקלית הנילווית.

פריסטיין קלאסיקל הוא אתרו של אנדרו רוז, המתמחה באיחוי תקליטים ישנים, מרביתם תקליטי 78". רוז עסק בעיקר במוזיקה קלאסית, ואף היה לו חלק חשוב בחשיפת שערוריית ג'וייס האטו, שערורייה שבה התברר כי הקלטות רבות של הפסנתרנית היו למעשה זיוף של עבודות של פסנתרנים אחרים. אנדרו רוז מגיע אכן מהמוזיקה הקלאסית ובעיקר מהפאן הרומנטי שלה, אבל זה לא מנע בעדו לפצוח בגיחה לכיוון מוזיקת הבלוז.

הפרוייקט הראשון שלו, ההקלטות של רוברט ג'ונסון, כמו גם הקלטה של צ'ארלי פאטון עליה עבד, מראים שהטכנולוגיה שלו והרעיונות שלו רחוקים שנות אור ממוצר שחובב בלוז אמיתי היה רוצה לראות. מה שקורה למוזיקה תחת ידיו הוא בקצרה, רוז מפריד בין הגיטרה לבין השירה, מוחק רעשים סביבתיים תוך כדי גם מוזיקה של ממש, ומוציא למעשה את כל המיץ מהמוזיקה. להמשיך לקרוא פריסטיין קלאסיקל