נשמע די גרנדיוזי, כשקראתי את הכתבה ב YNET של אור ברנע, 5 מופעים שכל אחד שונה מהשני במהות ובהרכב, ושנפרשים בין תל אביב לירושלים. הבעייתיות ברורה, כל מופע הוא ייחודי ועל כן מי שיגיע לירושלים, למשל יראה משהו שונה לחלוטין ממי שיגיע לתל אביב, ומי שיגיע לתל אביב ביום מסויים ייצא עם חוויה שונה מאשר אילו היה מגיע ביום אחר. תפיסה זו מקדשת את אומנות המופע והיצירה, וג'ון זורן הוא בהחלט אמן שמחפש את היצירה ואת הנבכים הפחות נראים לעין שלה.
ההתרשמות על פי הכתוב היא שהמופע הראשון ב-29 למרץ 2008 של זורן בירושלים עתיד להיות הכי בגובה הקרקע. זורן יגיע לביצוע המוזיקה שלו ומעניין עד כמה ירושלים תצליח לסחוף אותו להגיע לספירות גבוהות. המופע שלמחרת נראה לי יותר בכיוון של מה שדיברתי עליו בעבר מספר פעמים בבלוג, ג'אז פסקולי-הסרטים, ומי שלא הבין למה קראתי לזה ככה אולי כדאי שיגיע למופע השני בפסטיבל של זורן בשביל לקבל תובנה יותר מוצקה של הסגנון הזה והאפשרויות שהוא מציע. הסרטים עצמם אמורים להיות מעניינים, לא ברור מהם הסרטים מהכתבה, אבל הארי סמית' למשל, הוא דמות מאוד מעניינת ואפופת מיסתורין. לא ברור כיצד סמית' מאיפה הגיע לו הרעיון לפצוח בסדרה של אנתולוגיית מוזיקת הפולק האמריקאית בשנת 1952. ייתכן וזה מגיע מתוך האמונות העמוקות שלו בדברים שמעבר, החוש השישי ודברים שכאלו. סמית' נותר אפוף מסתורים אבל בכל מחקר מודרני המבקש ללמוד אודות שיטות המובילות לפריצת דרך, סמית' מומלץ לעקוב אחרי מעשיו של סמית' ובייחוד אחרי הפרקטיקה שאימץ.
המופע בהיכל התרבות ביום השלישי, הוא ה 31 במרץ 2008 יביא את זורן שוב למגרש הביתי שלו- מוזיקה בהרכב שלו ולפי הדרך שבה הוא ייעצב את הפלסטלינה, כך היא תצא. ב-1 באפריל זורן ימתח או לא את הקהל במופע נוסף ששוב, קשור בסגנון שציינתי קודם, ולמחרת תוצג הגירסה האלקטרונית. חשוב לציין שכשמדובר בג'אז פסקולי הסרטים, יש הבדל מהותי לעומת מיוזיקלס וכל מיני מחזות רגילים משום שהמוזיקה והאמנים מייצרים את המוזיקה לא רק כחלק מחווית המופע אלא יש בנוסף את הנסיון וההתמודדות של כל אחד ואחד מהם באילתור הרומנטי של הסביבה המוזיקלית הנילווית.