מה קורה כאשר מגיעה מוזיקה חדשה? מה קורה לאדם ששומע מוזיקה שהוא מזהה בה מאפיינים חדשניים, במובן שלא שמע דבר כזה לפני כן מימיו? זוהי סוגייה מאוד מעניינת, משום שאנשים עשויים כמובן לפעול בשיטות שונות, חלקם ידחיקו, אחרים ידבקו במוזיקה שהם מכירים, וישנם כאלו שיתחילו להתרגל לדבר החדש. אחת הבעיות באוזניים הרומנטיות, היא שכאשר אנשים שמצויים במצב רצוני שבו הם מעוניינים להתרגל לדברים חדשים, מצד שני הם מתקשים לעקוב אחרי המשמעות של הדברים מבחינה מוזיקלית.
בעוד במוזיקה חמה האלמנטים שגורמים לאדם להכיר במשמעות של ההאזנה קשורים בדר"כ בריקוד או באילתור, במוזיקה רומנטית הרבה יותר קשה להבדיל בין משהו משמעותי לבין משהו שהוא אותה הגברת בשינוי האדרת, משהו שהוא קצת אקזוטי, צליל קצת שונה, אבל מבחינה מוזיקלית אותו הדבר רק צריך להתרגל לצליל החדש. גלידת שמנת בטעם תות בבסיסה היא גלידה, כאשר מחליפים את צבע המאכל מתות לשוקולד הטעם משתנה.. בטעימה ראשונה זה נראה טעים מאוד, למי שעד כה אכל רק תות. אבל אחרי מספר פעמים מאחר והבסיס של הגלידה היה אותו בסיס ללא שום שינוי, כפי שהיצרן ייצר אותו, הגוף מתרגל לטעם החדש. ועם ההכרה של הטעם החדש והמשמעויות שלו מתחילה לצוץ ההכרה שבעצם הגלידה היא אותה גלידה ומה שהשתנה זה רק הטעם.
במוזיקה זה עשוי להיות דומה. המבחן של מוזיקה איכותית הוא פשוט: אם בכל האזנה מגלים דברים חדשים ונהנים מדברים נוספים שלא היו בהאזנה הראשונה, הרי מדובר פה בעומק איכותי שהוא מעבר לצבע מאכל. אם בכל האזנה המוזיקה הופכת פחות ופחות מעניינת, ומבינים משלב מסויים שאין בה שום דבר חדש או מעניין, הרי שזה כמו צבע המאכל. כאשר מדובר במוזיקה רומנטית, מוזיקה גבוהה שבה יש חשיבות למוזיקאים ליצירת הפשטה עמוקה, זה אינו שונה. אבל לעיתים קורה שהמאזין מבין שיש כאן משהו משמעותי, משהו חדש, אבל לא מבין מהו הדבר החדש ואינו מצליח עדיין לבצע הפשטה, דבר נדרש במוזיקה רומנטית אפילו יותר ממוזיקה חמה. במצב כזה המאזין עשוי לפתח הערצה עיוורת למוזיקה, משום שבכל האזנה היא נשמעת לו עמוקה והוא מבין שהיא לא ברת הבנה עבורו.
הדבר עשוי לבלבל אנשים זרים. שהרי הסגידה מדביקה את העדר. הדבר די דומה לאנשים שלא מבינים למשל מהו האנטרנט, וסוגדים לכל הפלצה חדשה שיוצאת למרות שחלק גדול מהדברים הם חסרי תועלת ממשית.
חבל שלא כתבת והרחבת עוד בנושא!