נושא אורך השיר ומבנה האלבום הוא נושא שמעט המתנתי איתו להיות בטוח שהם לא יגידו שמיהרתי לפני שהם הספיקו, שהם בדיוק עמדו לעשות וכולי וכולי… אני מדבר קודם כל על המדייה ששימשה בית למוזיקה המוקלטת המסחרית, תחילה היו אלו תקליטוני 78" שהיו צו השעה של תחילת ימי ההקלטות המסחריות. תקליטונים אלו היו בפורמט של שני צדדים X שתיים וחצי דקות עד שלוש וחצי דקות בדר"כ. לעיתים היו כמובן פחות או יותר מכך. היתה זו מגבלה טכנולוגית, תקליטונים אלו לא יכלו להכיל יותר מאשר קצת יותר משלוש וחצי דקות לכל צד, והלייבלים כמו גם האמנים התייחסו ל שלוש וחצי דקות כמקסימום של שיר פחות או יותר, ולשתיים וחצי דקות כמינימום של שיר אם כי היו חריגות לכאן ולכאן, כמו למשל תקליטונים שהיו בנויים מחלק ראשון ושני של אותו השיר, אך רוב מכריע היה בטווח הזה. זוהי דוגמא להשפעת טכנולוגיה על מוצרי תרבות.
אין הגיון ממשי אחר להגביל שירים לתחום שכזה, אם כי זהו תחום סביר לשיר בודד. לראייה כשהגיעו "אריכי הנגן" שהכילו מקסימום של 25 עד 30 דקות לכל צד, השירים אמנם התארכו,אבל הקונספט החדש לא היה של שירים באורך מלא של 25-30 דקות אלא אלבום של שירים קצרים יותר, אוסף של שירים שבדר"כ נעו בין 3 דקות ל 7 דקות, ברוב מכריע של המקרים אם כי כמובן שהיו חריגים. לנושא הצדדים של האלבום היתה משמעות דומה לזו של צד A וצד B של תקליטוני 78", אם כי לא זהה ופחותה בחשיבותה,בתקליטוני 78" צד A היה בדר"כ זוכה לנתח הפרסום הגדול יותר והיה כותרת התקליטון, באלבומים הכותרת של האלבום היתה לעיתים זהה לאחד השירים באלבום אם כי פעמים רבות זה לא היה כך. לסיכום, אמנם היו מקרים של שירים שחצו צדדים של אלבום, ואפילו שירים שחצו גודל של אריך נגן ונפרסו על כמה אריכי נגן, אבל זה היה מיעוט שבמיעוט.