פופ אנטיליגנטי

אחד הדברים המעניינים בהם נתקלתי לאחרונה: פופ אנטיליגנטי, אתר השואף בעצם להביא איזשהו מדד איכותי למוזיקה נגישה, ע"י יצירת מדד לכימות איכותי של המוזיקה. כידוע מוזיקת פופ היא מוזיקה שנמדדת אך ורק ע"י המדד של מספר עותקים שנמכרו, מדד שאינו בהכרח מצביע על איכות. והרי כאן בעצם נדרש גם הדיון של מהי איכות וכיצד לכמת אותה, הרי מה שאחד יאמר שהוא איכותי, יבואו מייד אחרים ויוכלו לומר שאינו איכותי והויכוח לא מגיע לשום מקום. ובכל זאת יש צורך באומנות לכמת איכות בלי קשר לכמות המכירות, ולו בשל שפעמים רבות במבחן הזמן דברים שמוכרים מאוד עשויים להפוך ללא רלוונטיים, כך שלאחר נניח 10 שנים המכירות שלהם יתכנסו לאפס, לעומת דברים שהמכירות שלהם נמוכות עשויים לגדול במשך הזמן ולהגיע אף למימדים גדולים. על כן, גם אילו המכירות הן המדד היחיד, הרי שיש לבחון מדד זה לאורך הזמן ולא רק נקודתית, וייתכן שאם יבדקו עוד אלף שנים, ימצאו שאמן שבכלל לא מכר אפילו עותק אחד בימיו, בסיכום הכללי מכר הרבה יותר מאמני הפופ שבימיו מכרו מליונים אבל אחרי זמן מה לא נמצא שום עניין בעבודתם.

דוגמא אפשר למצוא למשל בנגן הבלוז Robert Johnson, שבימיו כמות המכירות שלו היתה נמוכה, השיר הכי מצליח שלו מכר אלפים ספורים, וסך כל המכירות שלו היה קטן מאוד. ובשנת 1961 כשיצא האלבום "King Of The Country Blues Singers" על טהרת שיריו הוא הפך להצלחה מסחררת. ובשנת 1990 יצא אלבום נוסף משיריו, "Complete Robert Johnson" שגם הוא היה לרב מכר, אמנים שבתקופתו מכרו הרבה יותר לא מצליחים למשוך את העניין שיש סביב ג'ונסון. שלא לדבר על ההשפעה שלו על אחרים – דבר המוכיח מדד איכות נוסף שאפשר לדבר עליו. וזה באמת מדד נוסף, אם חושבים על אמני פופ, כמה מהם משפיעים על הבאים אחריהם, וכמה מהם הם אנשים של שיר אחד, או של רעיון אחד שמעבר לביצוע חד פעמי טוב שלהם הם לא הצליחו ליצר שום השפעה על עולם המוזיקה? זהו גם מדד משום שהשפעה היא אנלוגיה לצאצאים, מי שמשפיע אז ממשיכיו הם כמו הצאצאים המוזיקליים שלו.

ואם השפעה היא מדד, שהרי היא משפיעה על עתיד המוזיקה גם מבחינת מכירות, הרי שיש אמנים שבכלל לא הקליטו אבל שההשפעה שלהם על העתיד גדולה מאוד. Buddy Bolden היה הג'אזיסט הראשון, פורץ הדרך הראשון, ובכל זאת לא הקליט מעולם, למרות השפעה עמוקה על איך שהמוזיקה תשמע אחריו. למרבה האירוניה הוא אושפז בשנת 1907 לאחר שאיבד את שפיותו, 10 שנים לפני שהג'אז הפך להיות מוזיקה פורצת דרך ומשתתפת פעילה בעיצוב מוזיקת המאה העשרים. ובזה לא תם הסיפור, ישנם אמנים שלא זכו להכרה ע"י לייבלים גדולים מספיק או בכלל, וייתכן שהמוזיקה היתה נשמעת אחרת אם כן. העולם אם כן נוטה לבזבז כשרונות ומי שרוצה לנסות להציל ככל האפשר, עשוי למצוא במדיה החדשנית של האנטרנט, המילה האחרונה בתקשורת האנושית עד כה, את המזור לבעייה כיצד להקטין את בזבוז הכשרונות האנושי המאיים להחריב את הציביליזציה האנושית בכל דור ודור.

האתר פופ אינטיליגנטי קבע לעצמו מספר מדדים שעשויים אולי לסייע כששני העיקריים שבהם הם:

1. מוזיקאים שמנסים להגיע במוזיקה שלהם לקהל רחב.

2. מוזיקאים שעושים את סעיף 1 לא באמצעות לעג לאנטיליגנציה של המאזין, אלא מהווה מזון לאנטיליגנציה.

הבעייה של האתר מתחילה בחוסר היכולת שלו להגדיר קריטריונים בטוחים. האתר מביא רשימה של אמנים שהיא די סלקטיבית, כמייצגים. ופה בעצם יש פספוס גדול, ברגע שיש רשימה שנקבעה מראש הרי היא נקבעה על ידי טעם של מישהו (ואין לי דבר נגד הרשימה עצמה) ופה יש פספוס קטן. ופספוס גדול יותר הוא בזה שבונים רשימה של אמנים מתאימים מהזרם הבריטי וכאלו מהזרם האמריקאי, בכך שמייצרים זרמים בעצם מגדירים סגנון מסויים או שני סגנונות מסויימים שמשותף להם אלמנטים מסויימים, וגם אם כרגע האמנים הללו אינם מאוגדים בסגנון ספציפי או לא מוכרים ככאלו, ע"י שמציינים את הזרמים ע"פ מאפיינים בעיקר מאפיינים של חשמל בזרם האירופי ואקוסטיקה מושפעת ג'אז באמריקאי בעצם יוצרים קריטריונים ברורים כיצד המוזיקה המשתייכת צריכה להיבנות. במצב כזה לא נשאר הרבה מקום לדמיון איך ישמעו האמנים המשוייכים של העתיד, בדיוק כמו הללו שצויינו כעת.

ובכל זאת אפשר לברך על האתר ועל הנסיון שלו להטמיע מדדי איכות למוזיקה פופולרית. אפשר גם להסכים שהאמנים ברשימות עונים על הדרישות אבל האפיון והקטגוריזציה די מיותרים.