התחברות לסגנון הבלוז

לאחר הכתבה על ביג ביל ברונזי נשאלתי שאלה באופן אישי כיצד אפשר להתחבר או ללמוד על סגנון הבלוז למי שבכלל לא יודע ואין לו מושג. ציטוט: "נראה לי מענין הכתבה על big bill broonzy אבל אני לא יודעת כלום על בלוז ורוצה ללמוד ואין לי מושג איך לומדים על הסגנון או איזה אמנים צריך לשמוע. מצפה לעזרה אם אפשר תכתוב לי לדואל שלי. תודה **********". כמובן שזו הזדמנות טובה לסקור את האופנים שאנשים מתחברים לסגנון הזה בימינו, באופן כללי ואני מקווה שמהתשובה ניתן יהיה ללמוד על זה. כהקדמה אולי כדאי לציין את הבעייה שאנשים נתקלים בה, לא רק בבלוז, אלא בכל סגנון מוזיקלי שלא מושמע תדיר בגלגל"צ או ברדיו ושלא קוראים עליו בעיתון ושיותר מכך, אין כמעט הרכבים פעילים של הסגנון שמופעים בטלוויזיה. ובכל זאת יש לא מעט אוהדים של סגנונות שכאלו, בלוז, ואחרים שסובלים מחוסר תשומת לב תקשורתית מצד אחד, ומצד שני יש אנשים שאמורים לצרוך סגנונות אלו בכל חברה בעיקר מערבית.

כשלב שני אני רוצה להסביר דבר פשוט שאולי לא ברור לאנשים באופן טיבעי אבל הוא נכון, מוזיקת הבלוז, היא מוזיקה שקיימת במינונים שונים בסגנונות אחרים. למעשה אלמלא מוזיקת הבלוז היתה נוצרת, לא היה אלביס ולא היה ביטלס, לא היה ג'וני קאש ולא היה ריי צ'ארלס, לא היה צ'ארלי פרקר ולא ג'ון קולטריין, לא היה איגור סטרווינסקי ולא היה ארווין ברלין, ובקיצור, כל המוזיקה של המאה העשרים + המוזיקה בת ימינו לא היו יוצאים אל הפועל בצורה שבה אנחנו מכירים אותם כיום, נקודה. מאפיינים של הבלוז במינונים שונים במוזיקה של המאה העשרים ועד ימינו מצויים בסגנונות השונים, ככל שהזמן חולף, יותר קשה להצביע על המאפיינים הללו, ויותר קשה לחוש בהם משום שהסגנונות משתנים ומתפתחים בכיוונים שונים ומגוונים, אבל משהו נותר. להמשיך לקרוא התחברות לסגנון הבלוז

רון קרטר 2.5.08 בזאפה

זו לא הפעם הראשונה שראיתי את רון קרטר, אך היתה זו הופעה מיוחדת במינה. קרטר נדרש הפעם לחומר שהוא לא רק מההיסטוריה המפורסמת של הג'אז, אלא אף מההיסטוריה האישית של קרטר עצמו, זהו החומר מהימים שקרטר היה חבר בהרכב של מיילס דייויס. במשך השנים דובר רבות על ההרכב הזה של מיילס דייויס, אחד ההרכבים המעניינים והמיתולוגיים ביותר בתולדות הג'אז.  אין ספק שהיו עוד הרבה הרכבים מעולים ואז ויש גם היום, אלא שמעל ההרכב ההוא היתה את אותה הילה נוצצת שהפכה אותו לאגדי בספרות הג'אז.

לאחר כמה שנים ההרכב התפרק כאשר מיילס דייויס עצמו החל לפנות לכיוון הפיוז'ן, אותו סגנון שהוא די הגה וחזה. החזרה של קרטר היא לימים אלו, לפני למעלה מארבעים שנים, ולצורך העניין קרטר משתמש ברביעייה במקום חמישייה, וללא כלי נשיפה, לעומת שני כלי הנשיפה שהיו בהרכב של מיילס דייויס. אבל פחות משזה עניין שזה מיילס דייויס זה עניין שזה רון קרטר. צריך לברך על הגעתו של מורלס, הפרקושוניסט. מורלס מוסיף הרבה צבע ולמרות שהוא לא השתתף בהקלטת האלבום Dear Miles שהקליט קרטר לפני כשנתיים, נראה שהתוספת שלו לפחות בהופעה חיה היא חיוניות עצומה שהופכת את ההופעה החיה למשהו מלבלב. להמשיך לקרוא רון קרטר 2.5.08 בזאפה

ביג ביל ברונזי

Big Bill Broonzy. ערב התפרצות הרוקנרול בעולם, שקרתה בסביבות 1955, נחשפה אירופה באופן חי ובולט למוזיקת בלוז כפרית אקוסטית שורשית. היה זה האמן ביג ביל ברונזי, שעמד במוקד ה"שורשיות": מבין אמני הבלוז והפולקלור האמריקאי שנחתו באירופה בשנות החמישים, ברונזי נתפס כדבר האותנטי ביותר שיש, עד כדי כך, שבתקופה שהופיע לראשונה באירופה, בשנת 1951, היה נחשב לפלא, ולאחר מותו בשנת 1958, סברו רבים כי הוא היה שריד אחרון לנגני הבלוז הכפרי האותנטי. ולא בכדי, לברונזי היו כל הסיבות, וכל הכשרון הנדרש להיות כוכב בתחום ולייצא לאירופה בלוז שורשי חי שאירופה לא נודעה אליו עד אז, בטח שלא בכמויות שכאלו.

צריך לחשוב על הסיטואציה, למשל ברונזי באירופה, אלביס באמריקה, אלביס, שתמיד הסביר שהמוזיקה שלו מושפעת מנגני הבלוז השחורים, למד מהסתכלות על ארתור "ביג בוי" קרודופ, וקרודופ, היה זה ברונזי שגילה אותו בשנת 1941 והביא אותו ללייבל בלובירד! או למשל, ברונזי שהיה מוכר היטב על ידי כל המי ומי של הבלוז והג'אז, והיה כוכב בלוז עירוני עם מאות הקלטות בשנות השלושים והארבעים, לפתע נטש את הבלוז העירוני ועבר לבלוז הכפרי! עובדות אלו אליהם נחשפו האירופאים, בצל הרוקנרול שהחל לתפוס תאוצה עצומה, ובצל סגנונות כמו הסקיפל שהוא גירסה בריטית של פולק אמריקאי שברונזי עסק גם בנושאים הללו בעברו, ובנוסף ההיכרות של חובבי ג'אז כבדים את שמו של ברונזי שהלך לפניו, הביאו רבים מהילדים האירופאים להיות מושפעים מאוד מההילה הזאת שאפפה את ברונזי, ולהחשף למוזיקה מופלאה שהקשר שלה למוזיקה האירופאית עליה הם גדלו הוא קלוש ביותר. להמשיך לקרוא ביג ביל ברונזי