Big Bill Broonzy. ערב התפרצות הרוקנרול בעולם, שקרתה בסביבות 1955, נחשפה אירופה באופן חי ובולט למוזיקת בלוז כפרית אקוסטית שורשית. היה זה האמן ביג ביל ברונזי, שעמד במוקד ה"שורשיות": מבין אמני הבלוז והפולקלור האמריקאי שנחתו באירופה בשנות החמישים, ברונזי נתפס כדבר האותנטי ביותר שיש, עד כדי כך, שבתקופה שהופיע לראשונה באירופה, בשנת 1951, היה נחשב לפלא, ולאחר מותו בשנת 1958, סברו רבים כי הוא היה שריד אחרון לנגני הבלוז הכפרי האותנטי. ולא בכדי, לברונזי היו כל הסיבות, וכל הכשרון הנדרש להיות כוכב בתחום ולייצא לאירופה בלוז שורשי חי שאירופה לא נודעה אליו עד אז, בטח שלא בכמויות שכאלו.
צריך לחשוב על הסיטואציה, למשל ברונזי באירופה, אלביס באמריקה, אלביס, שתמיד הסביר שהמוזיקה שלו מושפעת מנגני הבלוז השחורים, למד מהסתכלות על ארתור "ביג בוי" קרודופ, וקרודופ, היה זה ברונזי שגילה אותו בשנת 1941 והביא אותו ללייבל בלובירד! או למשל, ברונזי שהיה מוכר היטב על ידי כל המי ומי של הבלוז והג'אז, והיה כוכב בלוז עירוני עם מאות הקלטות בשנות השלושים והארבעים, לפתע נטש את הבלוז העירוני ועבר לבלוז הכפרי! עובדות אלו אליהם נחשפו האירופאים, בצל הרוקנרול שהחל לתפוס תאוצה עצומה, ובצל סגנונות כמו הסקיפל שהוא גירסה בריטית של פולק אמריקאי שברונזי עסק גם בנושאים הללו בעברו, ובנוסף ההיכרות של חובבי ג'אז כבדים את שמו של ברונזי שהלך לפניו, הביאו רבים מהילדים האירופאים להיות מושפעים מאוד מההילה הזאת שאפפה את ברונזי, ולהחשף למוזיקה מופלאה שהקשר שלה למוזיקה האירופאית עליה הם גדלו הוא קלוש ביותר.
[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=Fm1qtX7Mz5w[/youtube]
ביג ביל: חזרה לאירופה הפעם כחייל של הבלוז
ראשית חייו של ברונזי עברו עליו בחווה קטנה בארקנסאס, הוא נולד בשנת 1893 במיסיסיפי אך המשפחה עברה לארקנסאס בשלב מוקדם של ילדותו. כלי הנגינה הראשון שלו היה כינור תוצרת בית שניגן בו בשיתוף פעולה עם נגני גיטרה מקומיים. הוא ניגן וואלסים, שירי עם סקוטים, ודברים דומים שהיו בארקנסאס שבה היו פחות זמרי בלוז. ביג ביל התחתן בשנת 1915, ושנתיים מאוחר יותר גויס לצבא במסגרת מלחמת העולם הראשונה. לאחר כשנתיים של שירות באירופה, בו טעם את הטעם של אירופה לעומת החווה הקטנה בה חי לפני כן, רקם ביל את חלומותיו.
ביל רצה כל מה שיש לאדם הלבן, כתב סמואל צ’ארטרס בספר The Country Blues עמוד 169: "רציתי כל מה שיש לאדם הלבן, המראה, הבגדים, אוטו גדול, ואישה לבנה." ארקנסאס היתה קטנה על השאיפות הללו, וביל שגם חש שהדרום מתעמר בחיילים שחורים משוחררים, פנה לשיקגו. בשיקגו פגש את Papa Charlie Jackson, נגן באנג’ו וגיטרה מפורסם באותה תקופה שהיה מהראשונים שהקליטו בסגנון הבלוז הכפרי. ביל למד מג’קסון נגינת גיטרה, והקליט את ההקלטות הראשונות שלו בשנת 1927.
[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=iEhCNg0JKxM[/youtube]
ביג ביל: מגשים חלומות בבלגיה
המשבר הפיננסי של 1929 באמריקה נתן אותותיו גם בבלוז, אמנים רבים סיימו את הקריירה אך לא ברונזי, שהחל מאמצע שנות השלושים אימץ את הסגנון העירוני של בלובירד, והפך לאחד האמנים המצליחים של הבלוז עד למלחמת העולם השנייה שקטעה את הרצף בשנת 1942. בשנת 1938, המפיק ג’והן האמונד בעודו עומל על From Spirituals To Swing, סדרת הופעות בהול הגדול של ניו-יורק Carnegie Hall, סדרה זו שאפה לחבר יחדיו את כל המוזיקה של אמריקה, ספיריטואלס וגוספל, בלוז, ג’אז, פולק, כל מה שאפשר. מקאונט בייסי ועד רוברט ג’ונסון. אלא שרוברט ג’ונסון שהיה אמור להופיע נרצח שבועיים לפני שהגיעה אליו ההזמנה, וביג ביל גוייס למלא את מקומו.
הופעה זו, שמשכה אליה את מיטב אוהדי הג'אז נתנה לברונזי במה שלא היתה לו לפני כן, היכולת שלו להגיש לחובבים המתוחכמים של מוזיקת ג'אז את הבסיס השורשי, כשהוא משתף פעולה עם נגנים כאלברט אמונס, פסנתרן בוגי-ווגי מתוחכם, הפכה את ברונזי ליקיר, הוא גם היה לזה שמציג עבור אנשי הג'אז את השורשים האותנטיים של הג'אז, אלא שגם היתה לו את היכולת לשתף פעולה עם אמנים מתקדמים.
ההופעות של ביג ביל נחלו הצלחה רבה והיו לאחד הדברים הזכורים לטוב מהסדרה. האמונד היה מאושר מהליריקה של ביג ביל, והצורה שבה הוא סיפר סיפור במוזיקה שלו, סיפור של חוואי שחולם להחליף את הנשיא בכיסאו! ביג ביל עצמו היה באותו הזמן מפורסם, הוא הספיק להקליט למעלה ממאה הקלטות, ושיריו נמכרו היטב, הוא היה מבוקש במועדוני הבלוז והג’אז הגדולים, סה"כ הפסטיבל של האמונד היה חשיפה לקהלים שלא נחשפים לבלוז ביומיום, בעיקר לבנים. אבל ברונזי לא הוצג בפסטיבל כאמן הבלוז המפורסם והמצליח שהוא, אלא כ"קוטף כותנה לשעבר". ברונזי לא אהב את זה, הוא היה איש העולם הגדול, חי חיים עירוניים מתוחכמים, ומאז 1916 שעזב את החווה לא עסק בדברים אלו והדבר חרה לו.
ברונזי החל לחוש שהסגנון העירוני שלו יוצא מהאופנה, כאשר אמנים צעירים כמו מאדי ווטרס, ליטל וולטר, ופלויד ג'ונס, אמנים שהוא עצמו טיפח (Blues With A Feeling The Little Walter Story/ Glover Dirks Gaines עמוד 20), הפכו להיות מלכי המועדונים החמים של הבלוז בשיקגו והחלו לדחוק הצידה, ברונזי הבין שהוא אריה זקן שצריך לחפש נחלה חדשה. ברונזי שבמשך שנים נהג בכל עת הגיעו לניו-יורק לבקר את אנשי הפולק שהיו שם, Leadbelly, Sonny Terry, Brownie McGhee ואחרים, שמר בכך במשך השנים הללו על יכולות פולקלור אקוסטיות, וזאת למרות שהוא עבר לגיטרה חשמלית ככלי הראשי שלו בסוף שנות השלושים.
לברונזי אם כן לא היתה בעיה לשוב ולנגן כפרית,למעשה בשנת 1947 השתתף ברונזי בהקלטות עבור הפולקלוריסט אלאן לומקס יחד עם סוני בוי וויליאמסון ו Memphis Slim. ההקלטות שבהם היו השלושה בשמות בדויים, עקב החומר הדליק שבו עסקו, החיים הקשים בדרום של השחורים והבלוז, וההקלטות פורסמו רק עשר שנים לאחר מכן. הקלטות אלו היה להם פאן כפרי שורשי, ומי שמקשיב לברונזי בהקלטות הללו מדבר, רואה את האש שבוערת בו לנגן את הבלוז הכפרי.
[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=tZN3D7aZexw[/youtube]
ביג ביל: שר את שנות העשרים הכי אותנטי שבנמצא בשנות החמישים
Yannick Bruynoghe, חובב מוזיקה דני לקח את ברונזי במידה מסויימת תחת חסותו, סייע לו לכתוב אוטוביוגרפיה,"Big Bill Blues" סרט להופיע ועוד. ברונזי הקים משפחה בהולנד והמשיך להופיע עד למותו.