לאחר הכתבה על ביג ביל ברונזי נשאלתי שאלה באופן אישי כיצד אפשר להתחבר או ללמוד על סגנון הבלוז למי שבכלל לא יודע ואין לו מושג. ציטוט: "נראה לי מענין הכתבה על big bill broonzy אבל אני לא יודעת כלום על בלוז ורוצה ללמוד ואין לי מושג איך לומדים על הסגנון או איזה אמנים צריך לשמוע. מצפה לעזרה אם אפשר תכתוב לי לדואל שלי. תודה **********". כמובן שזו הזדמנות טובה לסקור את האופנים שאנשים מתחברים לסגנון הזה בימינו, באופן כללי ואני מקווה שמהתשובה ניתן יהיה ללמוד על זה. כהקדמה אולי כדאי לציין את הבעייה שאנשים נתקלים בה, לא רק בבלוז, אלא בכל סגנון מוזיקלי שלא מושמע תדיר בגלגל"צ או ברדיו ושלא קוראים עליו בעיתון ושיותר מכך, אין כמעט הרכבים פעילים של הסגנון שמופעים בטלוויזיה. ובכל זאת יש לא מעט אוהדים של סגנונות שכאלו, בלוז, ואחרים שסובלים מחוסר תשומת לב תקשורתית מצד אחד, ומצד שני יש אנשים שאמורים לצרוך סגנונות אלו בכל חברה בעיקר מערבית.
כשלב שני אני רוצה להסביר דבר פשוט שאולי לא ברור לאנשים באופן טיבעי אבל הוא נכון, מוזיקת הבלוז, היא מוזיקה שקיימת במינונים שונים בסגנונות אחרים. למעשה אלמלא מוזיקת הבלוז היתה נוצרת, לא היה אלביס ולא היה ביטלס, לא היה ג'וני קאש ולא היה ריי צ'ארלס, לא היה צ'ארלי פרקר ולא ג'ון קולטריין, לא היה איגור סטרווינסקי ולא היה ארווין ברלין, ובקיצור, כל המוזיקה של המאה העשרים + המוזיקה בת ימינו לא היו יוצאים אל הפועל בצורה שבה אנחנו מכירים אותם כיום, נקודה. מאפיינים של הבלוז במינונים שונים במוזיקה של המאה העשרים ועד ימינו מצויים בסגנונות השונים, ככל שהזמן חולף, יותר קשה להצביע על המאפיינים הללו, ויותר קשה לחוש בהם משום שהסגנונות משתנים ומתפתחים בכיוונים שונים ומגוונים, אבל משהו נותר.
בשלב השלישי, אפשר להבין שמאחר ומשהו מהבלוז נמצא בסגנונות המוזיקה של ימינו, מוזיקת הבלוז איננה זרה לחלוטין למאזין המודרני, אלא שפשוט כשהיא באה במובן היותר טהור שלה, זה עשוי להיות לו מרוכז וחזק מידי, ועל כן זה לא בדיוק מה שהוא צריך. לעיתים המאזין עשוי לחוש שהמוזיקה פרימיטיבית מדי, או לא לאהוב חלקים ממנה כתוצאה מכך. אבל למרות כל זאת, סביר להניח שכמעט כל מאזין מודרני ימצא בלוז מרוכז שטוב לו מאחר והבלוז עצמו כסגנון עצמאי התפתח לכל כך הרבה כיוונים ואימץ רעיונות מסגנונות אחרים במשך השנים שיש מהבלוז ובחזרה גישה לדברים רבים ושונים.
לאחר הקדמה שכזאת אני רוצה לסקור מספר דוגמאות. לבלוז כמו לכל סגנון מוזיקלי, אפשר לחלק את מידת המחוייבות או האהדה של המאזין לסגנון לדרגות. יש אחד שמתאים לו רק תת-סגנון קטן או מספר אמנים או שירים ולא רוצה יותר מזה, אחר עשוי להיות חוקר של הסגנון או נגן בסגנון שמקדיש את כל חייו לדבר כמקצוע. ויש ביניהם עוד דרגות, למשל אחד שהסגנון המוזיקלי הוא ראשי אצלו לעומת אחר שיש לו סגנונות אחרים מועדפים. השאלה העיקרית היא כיצד לבנות מסלול שבו כל אחד ימצא את מקומו ואת מידת הרצון שלו להתחבר לסגנון מסויים.
שאלה נוספת היא שאלת מיצוי הטעם האישי, מיצוי הדברים שמישהו רוצה בסגנון דבר שלא תמיד קורה עקב חוסר נגישות, מודעות או ידע. ברוב המקרים , יש צורך לבנות בסיס. הדרגה הראשונה של אוהדי בלוז היא הדרגה של המתחילים, כאלו שיש להם דיסק אוסף בבית או שמישהו הראה להם איך מנגנים בלוז פשוט בסיסי, או ששמעו באיזה סרט או רוצים לשמוע אמן ספציפי שהומלץ או השפיע על אמן אחר, או משהו שההורים השמיעו להם. אין להם בסיס אבל יש להם נכונות לנסות למצות את הטעם האישי שלהם בסגנון, מה שמחייב אותם להתחיל להרחיב את הידע וההשקעה בתחום בשביל מיצוי.
בדרגה השנייה חובבי בלוז אבל סלקטיבי, הסגנון העיקרי אצלם הוא אחר, רוק, ג'אז, אולי סול או משהו אחר אפילו לחלוטין והבלוז מתחבר להם. למשל מישהי שאני מכיר, היא אוהבת את ניל יאנג או דיאמונד, פול סיימון, הביטלס ועוד כל מיני דברים שכאלו. היא גם חובבת בלוז-רוק, סטיבי ריי וואהן, אריק קלפטון, גארי מור ואחרים, אלו אמנים שנעים בין הרוק לבלוז רוק ועושים מידי פעם בלוז. היא גם מאזינה לאלבומים משותפים לאמני בלוז ורוק, קנד היט + ג'ון לי הוקר, קלפטון ובי בי קינג וכדומה. ובנוסף יש מספר אמני בלוז שהיא מאזינה להם לעיתים, אלברט קולינס, רוברט קריי ואחרים. אבל מעבר לכך היא לא מתעניינת בסגנונות בלוז שונים או בהיסטוריה או בכל מיני כאלו. הבלוז אצלה זה פינה כלשהי בתוך העולם הגדול של הרוק שמוסיפה להרפתקת וחווית ההאזנה שלה עוד משהו שמעניין לה, היא מיצתה את הטעם האישי שלה בסגנון ומצאה עצמה כחובבת מהסוג שציינתי, בלוז סלקטיבי.
חובבים מהסוג הזה נפוצים למדי. הדרגה השלישית היא כבר כאלו שמיצו את הדרגה השנייה ומחפשים לחפור בסגנון בשל היותו הסגנון. הם לא יאזינו למשל דווקא לאמן שקרוב לסגנון הבסיס שלהם, אם למשל הידידה מהדוגמא של הדרגה השנייה תכנס לחנות דיסקים תגיע לחלק של הבלוז ותחפש דיסקים באופן עצמאי, בסגנונות שלא קשורים לידע שלה אלא במטרה לצרוך דברים מהסגנון בלי קשר לסגנון הרוק, היא תהיה בדרגה השלישית. בדרגה השלישית בדרך כלל זה השלב שבו הבלוז הופך ותגבש כסגנון מועדף או כסגנון קרוב מאוד בחשיבותו למועדף על ידי המאזין. בשלב הזה פעמים רבות יש צורך בספר או ספרי עזר שנותנים מידע מהיר על דברים נוספים שאפשר למצוא בסגנון. חובבים בדרגה הזאת הם חובבים במלוא מובן המילה של הסגנון. כשהבלוז הופך להיות ראשי הם כבר מגיעים לשלב הרביעי.
הדרגה הרביעית כבר הבלוז הוא הסגנון הראשי, ויש ידע כיצד לזהות אותו ואת מאפייניו, וידע רחב על תתי-הסגנונות העיקריים שלו. בדרגה הזאת נעזרים בספרים או במאמרים, המלצות או כל דבר אחר כי המטרה להגדיל את הידע ולמצוא עוד ועוד דברים מעניינים. השלב הזה כבר מדובר בחובב מתקדם עם טעם מעוצב וידע ניכר בתחום, שיכול כבר באופן עצמאי לדעת מה יותר טוב ומה פחות טוב בעיניו, ויכול להמליץ לאחרים ולהתחיל לתת ביקורת על דברים.
הדרגה החמישית כבר כרוכה בכך שהמאזין הוא בעצם גם מבקר, כל דבר שהוא שומע יש לו ביקורת הן לשלילה או לחיוב מאחר והידע שלו גדול הוא יכול לפעול רק ככה. בשלב הזה בדר"כ יש צורך לא רק בדיסקים, ספרים, והופעות חיות, אלא יש צורך לדון עם אחרים ולכתוב על דברים, לשאול ולענות.
הדרגה השישית היא דרגה שבה יש מספיק ידע בשביל לכתוב ספר על הידע הזה. לא מדובר בספר מחקרי אבל בספר שכולל הרבה מידע שנאסף על ידי החובב.
הדרגה השביעית והאחרונה היא של חוקר בסגנון שמבצע מחקרים עצמאיים.
זה מתאים לא רק לבלוז אלא לכל סגנונות המוזיקה, זה פחות או יותר סדר הדברים שבהם זה מתבצע. כשמישהו רוצה להתחיל עם סגנון מסויים הוא בסופו של דבר יסיים באחת מן הדרגות, וההמלצה שלי היא דווקא להתחיל בסדר השלבים הזה שציינתי, לעבור מדרגה לדרגה. הגישה לבלוז אם כן בשלב הראשון מתחילה מנקודת אחיזה כלשהי, היחשפות כלשהי לסגנון. אם קראת את הכתבה על ברונזי ונהנית לשמוע את המוזיקה שלו או הסתקרנת, השלב הראשון הוא לשמוע דברים דומים. לעשות עליו חיפוש ולמצוא דברים דומים, להאזין ולהתנסות בדברים ולמצוא בתוך הבלוז את הנישה שמתאימה לך. זה יהיה השלב הראשון. ממנו מגיעים לשלב השני. אם חובבים ג'אז, אפשר דרכו להיחשף לאמנים קשורים. וכדומה זה הדרך הטובה לדעתי, להשתמש בידע מוקדם, מוזיקה זה מוזיקה, ואם יש סגנון אהוד, לנסות לחפש תחילה שילובים שלו עם בלוז שמתאימים. בשלב השני כשיעוצב הבסיס בבלוז, תוכלי לבדוק את הגבולות, האם את מעוניינת בדרגה השלישית או שהשנייה מספיקה לך. וככה ממשיכים.
לא הייתי ממליץ להתחיל עם ספרים לפני שמרגישים בדרגה השלישית משום שחשוב קודם לחוות ולהכיר ולעצב תחילתו של טעם בסגנון לפני שמתחילים לחרוש לכל הכיוונים. בהצלחה.