אחרי שבוע עבודה מתיש, מגיע יום חמישי. כשחזרתי מהעבודה, פשוט נרדמתי, התעוררתי רק בשעה 23:00, בקיצור, נשרף היום. מה עושים במצב כזה? נכנסתי לבלוג שלי ועברתי על הפוסט שבו ציינתי 4 שנים לבלוג. רשמתי שם מה אני רוצה לעשות השנה. היה לי ברור שאני הולך לעשות משהו בבלוג, ביקורת דיסק. הורדתי קרטון מהארון ומצאתי שם מספר דיסקים סגורים עדיין בניילון, שלא הייתה לי הזדמנות לשמוע אותם עד כה מפאת קוצר בזמן.
שלפתי את האלבום של יונתן קרצ'מר, וזה היה בינגו. מהצליל הראשון ידעתי שזה אלבום טוב מאוד עבורי בשביל להסביר דברים שאני מדבר עליהם בבלוג. המיבניות של הקטעים באלבום היא בדיוק השלב הבא של מה שאני מכנה ג'אז "פסקולי סרטים", וזוהי הזדמנות מצויינת עבורי להסביר את העניין בצורה יותר מעמיקה כאשר האלבום עושה בדיוק את עבודת ההמחשה.
פעמים רבות כשהלכתי לראות הופעות ג'אז חופשי בן ימינו, היתה לי תחושה שהקהל מסביבי לא מאזין למוזיקה מספיק טוב. וכל הזמן חשבתי לעצמי, כמה מתנשא אני יכול להיות לחשוב שכל האנשים סביבי לא מבינים ורק אני יודע מה לעשות. העניין הוא שהסגנון הזה לתפיסתי יש בו יתרון, זהו סגנון שמקביל למלודרמה בתיאטרון, רק שיש הבדל אחד גדול, מלודרמה בתיאטרון מוגבלת יותר בשימוש הצופה בדימיון. מלודרמה בתיאטרון הצופה צריך להשתמש בעיניים בשביל לצפות במהלך הדברים, בעוד בג'אז פסקולי סרטים העיניים חופשיות, ולמעשה עצימתם היא בעלת תועלת, ברגע שהעיניים נעצמות, זיכרון הראייה שהוא עצום בהיקפו ויכולתו נותר חופשי לשימוש המאזין.
לא לחינם התברר פעמים רבות שאנשים עיוורים הם בעלי תפיסה מוזיקלית טובה, חוש שמיעה חד יותר, להערכתי בשל רתימת חלק הזיכרון הקשור בראייה לטובת האזנה ותכנון.במצב נורמלי היו צריכים אנשים שהולכים להופעות ג'אז חופשי לעצום את עיניהם ולהשתמש בזיכרון הראייה בשביל הדימיון, בשביל לעכל את המלודרמה ולהשתמש בה בשביל לפתח סיפור לצלילי המוזיקה.
אבל זה כבר משהו אולי לימות המשיח. בכל אופן, אני אנסה להסביר את מהות "ג'אז פסקולי הסרטים" באמצעות האלבום של קרצ'מר, מי שיש בידיו את האלבום, שיכניס אותו פנימה, ישים את הקטע הראשון. ויעצום עיניים. הכניסה של הסקסופון אחרי כחצי דקה, כלי המיתר נותנים רקע מלודרמטי, התיפוף לפרקים והסקסופון בונים איזשהו סיפור, זה לא משהו דווקא שאכפת למישהו לעקוב אחרי המלודיה או ההרמוניה של הקטע, אלא זה משהו שצריך לטעמי להתייחס אליו כאל מלודרמה תיאטרלית נטולת במה ויזואלית.
כמו בכותרת, כך עטיפת האלבום ניו דילמה של יוני קרצ'מר, עמוסה ב-CAPS-LOCKS בכל מיני מקומות, כאילו לרמוז על איזשהו סדר חדש, כמו מה שקורה בדרך כלל בעולמנו כשמישהו מכריז על סדר חדש, זה בדרך כלל די מהר נשחת והופך לבלאגן חדש. ג'אז חופשי בן ימינו נדרש כבדרך כלל להכריז על אנרכיה מסויימת, האנרכיה היא מוטיב חוזר האמור לבשר "לעולם החופשי" שהמלך הוא עירום. ה
קטע הראשון של קרצמר HaRder נוגע בדיוק בעניין הזה. הקטע מתחיל כאשר הסקסופון מוביל סוג של אנרכיה, על רקע ליווי דרמטי, זה נשמע כמו עידן מודרני על רקע ימי ביניים. בשלב השני של הקטע שנכנס הסקסופון, מתחילה מיבניות. המבנה הופך לשני קולות שהפעם בונים מלודיה שמספרת איזשהו סיפור, והקולות גוועים שוב.בערך 5 דקות מפתיחת הקטע ישנו איזשהו שיא כאשר כלי המיתר והנשיפה מגיעים לצליל דומה. ושוב המוזיקה גוועת.
אני רואה את זה כמלודרמה בתיאטרון, או כמו פסקול של סרט שהורידו ממנו את הסרט, והמאזינים צריכים בדמיונם להשלים את הסרט, לעצום את העיניים ולפתח את העלילה על פי הצלילים. זה עיקרו של ג'אז פסקולי סרטים, זוהי מוזיקה שבעצם היא פסקול של סרט שאפשר לדמיין אותו. מה הסרט המדומיין? כמו בהאזנה לכל מוזיקה, הפרשנות האישית של המאזין היא שונה, זוהי דרך להרגיע את המחשבות, לנקות את הראש.
באלבום ניו דילמה המוזיקה מלוטשת, מובנית, יש מעט מאוד אלבומים בעולם שהגיעו למבניות כזאת מלוטשת בתחום הג'אז החופשי, ישנם אלבומים רבים בג'אז חופשי בהם המוזיקאים עצמם לא בדיוק יודעים מה הם עושים, ובסופו של דבר מי שמנתח את המבניות של ג'אז פסקולי סרטים מבין את החסרונות שלהם, בכך שהם לא טוענים למבנה הם חיים בבועה שבה הם חושבים שהם הצליחו להגיע לחוסר מבניות, האלבום של קרצ'מר הוא לא העניין הזה, האלבום ראוי לשבח, זוהי פריצת דרך מבחינת רמת הליטוש והגימור של מבנה ג'אז פסקולי סרטים, שהוא לדעתי הכיוון האמיתי של ג'אז חופשי בן ימינו, הן מבחינת דרך ההאזנה (שציינתי לעיל) והן מבחינת הגישה של המוזיקאים הנדרשת לשלב הבא של העניין.
וקרצ'מר וההרכב שלו לתפיסתי עשו כאן איזשהו צעד חשוב, הצורה הברורה שבה הם בנו את האלבום הופכת את הג'אז החופשי למשהו שאפשר להסביר אותו ולסייע לקהל להרחיב את דרך המחשבה והאופקים שלו. וזאת מבלי לגרוע מהחופשיות הפראית, למשל הסולו בקטע הרביעי של הסקסופון 10:20 מההתחלה, אין בו שום הגבלה, והוא משתלב היטב, זה עניין מאוד חשוב.
האלבום מוכיח שמבניות מלוטשת אינה מפריעה לאיכויות קודמות שהתמקדו בהן בתחום. האלבום הזה לתפיסתי דומה מאוד לאלבום Kind of Blue מבחינת המיבניות שהוא מציג, וזאת כאשר שני האלבומים באופן יחסי מפשטים יותר מאשר מרחיבים מבחינות רבות, או יותר נכון להגדיר את זה שניו דילמה זה הקיינד אוב בלו של הג'אז החופשי המודרני בעולם, אלבום שכל מוזיקאי ג'אז חופשי מודרני צריכים לשים לב למיבניות שלו כמשהו שמסמן כיוון.
9/10
מר לוויתן שלום .
אני חושב שנולדתי מוסיקאי אני לא מכיר את האלבומים שאתה מדבר עליהם אך לפי דעתי אתה נשמע כאחד שמבין טוב במוסיקה אני יוצר מוסיקה בהרבה סיגנונות אפילו אני לא יודע לתת לזה שם אף פעם לא הוצאתי אלבום או איזה אחד מהקטעים שאני עושה אפילו אולי הסאונד לא מי יודע מה אך הייתי שמח מאוד לקבל חוות דעת מקצועית על המוסיקה המורחבת שלי ואולי לקבל יעוץ אם כדאי ואיך להוציא איזשהו אלבום שיעשה טוב לאנושות בעולם.
אני אשמח לשמוע ממך תגובה או איזה טיפ. הרבה בריאות ואושר ידידי
מירו.
מירו שלום, אשמח אם תפנה אותי למקום שבו אוכל להאזין למוזיקה שלך.