היום נערכה תערוכה קטנטנה ומעניינת שבה הוצגו כתבי כמה מהיוצרים בזמר הפופולארי בישראל. בין השאר הוצגו מילות השירים התווים של מיטב הפזמונים והקלאסיקות בישראל, שירים ותווים בכתב היד המקורי ובסריקה ביחס 1:1 של אלכסנדר פן, עוזי חיטמן, נעמי שמר, אהוד מנור, לאה גולדברג, אלכסנדר סשה ארגוב, יעקב בורלנד, אברהם שלונסקי, משה וילנסקי, דוד זהבי ומרדכי זעירא.
התערוכה בשיתוף הספריה הלאומית ובאדיבות בני המשפחה של האמנים ואקו"ם מראה קצת מ"אחורי הקלעים" של כמה מהדברים שנכנסו לפנתיאון הישראלי, למשל שיטות העבודה של האמנים , האנקדוטות הקטנות וכל מיני דברים שקשורים בגרפולוגיה. מסקירה למדתי מספר דברים: שנעמי שמר כותבת תווים באופן מודרני, בעוד דוד זהבי מציין בכתב יד הערות כגון "בקצב הרגיל" ו"במהירות בינונית". אהוד מנור מספר בכתב ידו את סיפור השיר "בלדה לשוטר" שכתב לבקשת אפרים קישון. "הליכה לקיסריה" בכתב היד המקורי של חנס סנש במקור נקרא לאחר מכן "בחוף קיסריה".לעיתים נהגו לכתוב "צלילים" במקום "לחן".
אני לא יודע מה השלבים הבאים שיקחו את העניין הזה, מה שבטוח זה שדברים אלו הם מעניינים כשלעצמם ובהחלט היה ראוי לפחות בעיני שיהוו תערוכה קבועה באיזשהו חלל אם זה עדיין לא קיים, ובסדר גודל גדול יותר, לפחות במסגרת יותר רחבה מאשר ארכיון סגור. עדיין לא בדקתי אם פרוייקט הדיגיטציה של ארכיון הצליל הוציא את זה לאור האינטרנט, סביר להניח שהעניין של קהל רחב בכך לא גדול אבל בהחלט נראה לי שבתוספת לתערוכה רחבה יותר יש לזה מקום בהקשר המתאים כשבאים לתערוכה זה יכול להיות מעניין גם לקהל רחב.
קהל רחב שטויות לא יעניין אותם בשיט