רוברט בלפור

עם עלייתו של רוברט בלפור לבמה היה לא מעט הלם בקהל. קשה היה לעמוד מנגד ולא להחסיר פעימות לב כאשר האיש ממרום 72 שנות הבלוז שלו דידה בקושי, יד אחת אוחזת יד ביד עם ימית הגר, יזמית הארוע,  היד השניה נעזרת במקל סבא. כמה אנשים בקהל נאלצו להרים את הלב שלהם מהרצפה כאשר בלפור ספק התיישב ספק התרסק לתוך הכסא שאורגן עבורו. זה היה נראה כמו כסא מלכים, כיאות לכבודו הרב של רוברט בלפור. כן, בלוז הוא אחד הסגנונות הללו שבהם נותנים כבוד לזקנים, הם זקני השבט, והם האחרונים שנותרו מהבצירים הטובים של העבר, כאשר בדרומה של ארה"ב נטעו את ענקי הבלוז. ככל שנוקפות השנים הבצירים הופכים להיות פחות ופחות טובים. אבל פה בציר 1940, זוהי שנת הולדתו של בלפור על אדמת הבלוז המכובדת של מיסיסיפי.

מספר דקות לאחר מכן בלפור באיטיות סידר את הגיטרה ודיבר כאשר מגרונו מדברים הבלוז והאלכוהול. בשלב הזה כבר היה ברור לכל הקהל שהדבר האמיתי הגיע לעיר. תל אביב לא תשכח את ההופעה הזאת. ואם היו חששות כלשהן שיכולת הבלוז של בלפור תהיה דומה ליכולת ההליכה שלו ללא מקל הסבא, הרי שמשהו קרה בשניה שבלפור החל לנגן שבאחת הפיג כל חשש. קשה לומר מה זה, אך ברגע שבלפור החל להוציא את סוד הקסם שלו מהגיטרה הזמן עמד מלכת. היה קשה שלא להשתאות, בלפור מנגן כל כך טוב שבכל שנה כמה עשרות גיטריסטים צעירים הולכים לעץ הזה בצומת של המיסיסיפי בתקוה שהשטן יסכים לתת להם חצי מהיכולת של רוברט בלפור בתמורה לנשמתם.

בימינו אין דרך טובה יותר להסתכל להיסטוריה ב"לבן של העיניים" מאשר לשמוע את רוברט בלפור עם הגיטרה שר את הבלוז. גלגלי העיניים של בלפור כמו העיגולים המסתובבים ששימשו לסדרה "מנהרת הזמן". דרך עיניו של בלפור ניתן להציץ ולהסתכל לשנות השמונים כשניגן בממפיס, וגם לשנת 1940 השנה שבה נולד, וגם לשנות העשרים בהן הסגנון שבו הוא מנגן היה למעשה חלק ניכר מהמוזיקה הפופולארית של האפריקאים אמריקאים של התקופה, ואפשר גם להסתכל ולראות את תקופת העבדות במאות 17, 18 ו-19 , ממש להישיר מבט אל העבדים האפריקאים המובלים בשלשלאות ליבשת אמריקה.רוברט בלפור אמנם לא הובל לברבי בשלשלאות אלא כמו מלך, אך הוא אולי האחרון שיכול לספר את סיפורה האמיתי של הרגעים הקריטיים ההם בהיסטוריה של אמריקה בצורה אותנטית, לנגן ולשיר את זה.

בלפור סיפק הופעת בלוז שרק ברי מזל זכו לה, שעתיים שבהן הוא הפיק את מיטב הרפרטואר שלו, מיטב המוזיקה להאזנה, בדרך עשה גם שיעור קטן בגיטרת בלוז לצופים, והוכיח שהוא וירטואוז בגיטרת בלוז אקוסטית השולט בכמה וכמה כיוונים וסולמות שונים ועושה זאת היטב. הוא הגיע בכושר שיא ונתן הופעה מהטובות שהיו לו, הקהל קיבל תמורה גדולה ביותר. למעשה אין היום מישהו ברמתו בעולם הבלוז שיכול לספק את הסחורה הזאת, בלפור פרט את כל השטרות והוכיח שהוא הסוס הכי נכון. 1000 האנשים שמילאו את הברבי עד אפס מקום חיכו בסבלנות, כמו ילדים טובים, שעה וחצי, עד השעה 22:30 להתחלת המופע כאשר על הכרטיס היתה נקובה השעה 21:00. במשך הופעה ארוכה מהרגיל של שעתיים כמעט שאף אחד לא עזב את מקומו אפילו לשירותים, למעט כאלו שהיו חייבים לקום למחרת בבוקר לעבודה.

זה היה חזיון מדהים לראות את הקהל קשוב לקונצרט הזה, המוזיקה של בלפור היא מוזיקה להאזנה למרות שיש בה יסודות של מוזיקת ריקודים ומחיאות כף, הרי שבקונצרט כזה מקשיבים לניואנסים הדקים בצליל המאוד מיוחד של בלפור, הוא לא נשמע מונוטוני אפילו לרגע למי שהאזין לבלוז רבות ומכיר את המוזיקה, רמת היצירתיות של בלפור היא הגבוהה ביותר שיש מין הנמצא כיום בבלוז ומדהים לראות עד כמה איש בודד עם גיטרה יכול לעשות דברים יצירתיים ושונים זה מזה וזה עובד יפה גם היום. בשעה שהרכבים מודרנים רבים היום משתמשים בכמויות פירוטכניקה עודפות ושורפים עשרות אלפי וואטים של חשמל ובכל רגע ורגע נשמעים כמו עוד חיקוי של הנדריקס, סטיבי ריי וואהן, טי בון ווקר ובי בי קינג, המקוריות של בלפור ניבטת מכל פינה ובכל נקיפת שעון, כל קטע בביצועו הופך לשלו.

לפני המופע בהצגת בלפור דיברו על פסטיבלי אמריקן בלוז פולק, אולי כחלום של רכבת אמנים מהסוג של בלפור שיגיעו לכאן, איזושהי השראה לעתיד לבוא. בהחלט נשמע רעיון נחמד ומי היה מאמין שזה יקרה ושבישראל שנת 2012 ישלימו את החסר הגדול הזה, אמני קאונטרי בלוז, אמיתיים! כל הכבוד!

הופעה רוברט בלפור במועדון ברבי 23.8.2012