ראיון עם מידד זכריה

נושא המוזיקה המתקדמת ריתק אותי לאחרונה. מוזיקה קלאסית הייתה חלק מפס-הקול של הילדות שלי, וסבתא שלי עליה השלום נהגה לשיר לי שירי ערש בגרמנית מידי פעם, עד לאחרונה לא חזרתי וחשבתי על זה עד כדי כך שכשאני עושה זאת ברגעים אלו, אני מצוי בדעה, שכל הנראה אני אוחז בתפיסות נאיביות לגבי הנושא גם אם חלקים רבים ברשימת ההאזנה היומית הטיפוסית שלי כוללים דברים שמתקשרים תחת הכותרת הרחבה של המוזיקה המתקדמת.

לא שזו משימה קשה במיוחד עבורי להאזין ליחידות מוזיקליות מסויימות המשתייכות לנושא, אך עיקר ההתעניינות שלי לאורך השנים היא דווקא במוזיקה שחורה, ובעיקר במוזיקה שנגזרת מבלוז, שחלק כגון חלקים רבים בסגנון הג'אז תואמים לקונספט, אך אין זה הכרח עבורי, ישנם חלקים רבים שלאו דווקא מתאפיינים כמוזיקה מתקדמת.

את מידד פגשתי וירטואלית בפורום הג'אז של נענע, ומזה כשנה או אולי שנתיים ששמתי לב שהוא נוהג תמיד לאזכר דברים נדירים. אט, אט התברר לי שיש כאן משהו שראוי לשים לב אליו. כמעט בכל פעם שמועלה נושא מוזיקלי, למידד יש איזשהו אלבום שהוא מאזכר שמשיק לסגנון ולצליל המדובר, ומספר פעמים כשבדקתי אותו ראיתי שהוא קלע לא רע למטרה. התחושה שלי היא שמידד הוא גורו ואולי מספר אחד בארץ בנושא המוזיקה המתקדמת, ולו בשל העובדה שהידע שלו רחב ולא פופוליסטי, מה שמעניק לו בסיס רחב.

כחובב מוזיקה חשוב היה לי ללמוד מהתובנות שלו אליהן הגיע. קראתי ראיון שלו באינטרנט שבוצע ע"י אורי בריטמן, וקראתי את ההודעות שלו בפורומים אבל זה לא מספיק, ומפה הגיע הרעיון של הראיון שלשמחתי מידד הסכים לו.

תומר: מידד, עד כמה המוזיקה מהווה חלק מרכזי בחייך?

מידד: זה אולי ישמע טיפשי או יהיר אבל היא לא חלק מרכזי מחיי היא היא חיי.

תומר: לא טיפשי ולא יהיר בכלל, אני מבין על מה אתה מדבר. מתי נדבק בך החיידק הזה של המוזיקה המתקדמת?

מידד: כששמעתי את בחצרו של מלך הארגמן של קינג קרימזון לראשונה בגיל 15 הלכה למעשה, במקביל, מגיל די צעיר אני מקשיב ליצירות קלאסיות, בעיקר סימפוניות של בטהובן, מוצארט, שוברט, מנדלסון, ורדי, רוסיני וכו…

in The Court of The Crimson King (1969)

תומר: ומתי התחלת לאסוף מוזיקה נדירה? איך השתלשלו העניינים?

מידד: כאמור מגיל די צעיר. למעשה התקליט הראשון שלי נקנה כשהייתי בן 6, זו היתה הסימפוניה מספר 41 הידועה גם בשם יופיטר של מוצרט ופחות ידועה שלו. לאחר מכן רכשתי תקליטים קלאסיים רבים, משם הגעתי למיינסטרים של הפרוג כמו פלויד, קרימזון, ג'נסיס וכו… והלאה לפרוג מכל העולם ובעיקר איטליה,צרפת וגרמניה. משם הגעתי לקלאסי מודרני, אוואנטגארד, אקספרימנטל, פרי-ג'אז ולאחרונה דווקא המון באך. גדלתי בבית שהשמיע מוסיקה קלאסית בתדירות גבוהה וכנראה שזה עשה את שלו. אך המסע רחוק מלהיגמר, רב הנסתר על הגלוי, והשורה התחתונה שאני נוכח בה, היא שהאמנים הפחות ידועים אינם פחות איכותיים ולרוב אף יותר איכותיים ממה שנחשב מוכר ומוכר מלשון מכירה.

תומר: האם ידוע לך כמה אלבומים יש לך באוסף?

מידד: אני מוכרח לציין שהשאלה הזו קצת העליבה אותי במחשבה ראשונה אבל ברור לי שזו לא היתה הכוונה ולכן אענה ברצינות: כמובן!!! ואוסיף שהכל מקוטלג ומסודר. אם השאלה היא מספרית אז הייתי מציין שהמספר הוא בעל 5 ספרות.

תומר: איזה פריט הכי נדיר באוסף שלך?

מידד: מהראש עולים לי מספר פריטים: קופסא של Pierre Schaeffer שנקראת: Les Grandes Heures De La Radio. כמו גם ספר שמדבר על אוואנטגארד מפינלנד ובפינית רק משום שמכיל הוא דיסק מדהים ומעניין אודות תולדות האוואנטגארד בפינלנד, שכדרך אגב יש לה היסטוריה עשירה של מוסיקה מתקדמת (שם הספר OFF\ON ). כדוגמא נוספת, 6 דיסקים של מוסיקה מסרטים של המלחין היפני Toru Takemitsu. ישנם גם פריטים שלא יצאו מעולם על דיסקים או קלטות, ומישראל בולטים שכאלו הם אמנון רביב באלבומו האוואנטגארדי "מראה" משנת 1981 בישראל, "חלום קוסמי" בהופעה בבית-לסין משנת 75 עם גיטריסט אלמוני, צעיר בגיל 16 בשם ברי סחרוף, קטעים נדירים של להקת "פיאמנטה", קטעים מאוד נדירים של הרכבי פרה-"כוורת" עם אופרת רוק איכותית משנת 1969 ועוד..

מצד שני הדיסקים הנדירים האלו הם לא כאלו שלא ניתן למצוא, אלא כאלו שצריך לדעת למצוא משום שהאמנים לא בחזית, למרות שאלו אמנים מדהימים לרוב! החוכמה לחפש, לשאוף למצוא את הדברים האותנטיים. כמו ההבדל בין בנאדם שנובר בספרייה אדירה לעומת צרכן ספרי מתח בסטימצקי.

תומר: האם מוזיקה מתקדמת מתקשה להגיע בימינו למרכז העניינים?

מידד: מרכז העניינים יהפוך את המוסיקה ממתקדמת לעכשווית-פופולארית וזה מעצם ההגדרה לא אפשרי.

תומר: מי שמסתובב בפורומי מוזיקה ישראלים בוודאי יבין את השאלה הזאת. שמתי לב שיש לך ידע רב בסגנונות מוזיקה מאוד "נידחים", במובן שאלמלא היית מציין אותם, סיכוי אפסי שאי פעם היו מגיעים לתודעה של מישהו מהקוראים. האם לדעתך ייתכן שסגנון אוואנטגרדי ייהפך לפתע לזרם מרכזי?

מידד: אין סיכוי מהסיבה הפשוטה שאדם ממוצע לא יעכל את המוסיקה הזו, ולמרות שנשמע שאני כותב מלשון יהירה אני לא בהכרח רואה בזה יתרון אלא להפך, ישנה תוצאה נלווית למאזינים האדוקים לסגנון האוואנטגארדי שמתבטאת במיזנטרופיות, דיכאון, מצבי רוח ואפילו ניכור. זה לא בגלל שאני אומר את זה, אלו מחקרים אמיתיים בנושא שהביאו למסקנות שכאלו, יחד עם זאת, ONCE נדבקת בחיידק וזה תפס אותך-אתה אבוד. עדיף להיצמד לפופולארי…

תומר: שמתי לב שדן וור בורטון באתר שלו ציין את אהדך המרובה לנושא הצלת הקלטות שלא יצאו לאור מעולם. האם יש לך רצון להציל קטעי מוזיקה נכחדים?

מידד: העניין הוא שהקלטות אנאלוגיות הם בעלות תוחלת חיים מאוד ברורה, ואם לא נקשיב להם יכול להיות שפיספסנו יצירה אדירה. האנאלוגיה לספרות עתיקה היא הטובה ביותר לטעמי, אלא שספרים חיים הרבה יותר פיסית.

תומר: נתקלתי כבר בכאלו שרצו להציל סגנון מוזיקלי מסוים, כמו ג'אז ובלוז כמשל, אבל לא נתקלתי במישהו שיש בו אהבה כה עזה למוזיקה נדירה ואיכותית, כזאת אחרי שמאזינים אין יותר מידי שותפים לחלוק את החוויה. מניין האנרגיות הללו מידד?

מידד: אנרגיה קיומית הייתי מכנה אותה. כשאמנות היא חלק אינטגראלי מה-BEING שלך, אתה לא צריך אנרגיות חיצוניות, אלא רק רצון ללמוד עוד ועוד את התחומים שמעניינים אותך ובלי שיש לכך גבולות.

אני לא רואה את עצמי כאספן בקונוטציה השלילית הנלווית פעמים רבות לאספנות, אלא, שאני רואה את עצמי כסטודנט שעושה דוקטורט אינסופי על מנת לקבל תואר פיקטיבי מטעם עצמי. זו האמת הקטנה שלי

מידד הוא רק בן 35 שנים, אבל כבר הספיק להיות בעליו של הלייבל מיו עליו השלום. הלייבל הוקם בשנת 2001 והוציא לאור דברים שונים ומגוונים הן בתחום הישראלי והן הבינלאומי, חומר מוזיקלי רחב בהיקפו. שנה וחצי עברו מאז שהלייבל מיו סיים דרכו באוגוסט 2005. לייבל ייחודי מאוד שחשוב לאזכר אותו בעשייה המוזיקלית של ישראל ואולי היה ראוי לעשות זאת יותר.

מידד, בזמנו ייסדת את מיו רקורדס, לייבל למוזיקה מתקדמת. חלק מהחומר היה בינלאומי. נראה לי שזה פעם ראשונה שלייבל ישראלי הוציא מוזיקה בינלאומית בהוצאה ראשונה לאור.

מידד: לא הייתי אומר את זה. אולי זו היתה הפעם הראשונה שחברה ישראלית עסקה בהפקת אלבומים מתקדמים מארצות שונות, אבל היו עוד נסיונות כמו של האוזן השלישית, שהוציאה את זינגלה או החברות הגדולות עם להקות ניו-ווייב ורוק בכלל. לישראל יש מה להציע אם אתה מסתכל על זה. זה מזכיר לי למשל כתבה בעיתון צרפתי בשם LES ALLUMES DU JAZZ ,שם נכתב אודות אחת ההוצאות הכי טובות של מיו, BIRGE GORGE SHIROC , עמוד כפול וכותרתו: "מארץ שידועה כיצרנית מלחמות הופתענו לקבל פנינה תרבותית מדהימה", זה היה שווה הכל ללא ספק.

תומר: האם אתה מסתכל על מיו באכזבה על שלא המשכת או בסיפוק על מה שעשית? (*)

מידד: המון, המון סיפוק על העשייה, לצד אכזבה על העובדה שנפלתי קורבן להפסד כלכלי, בשל בחירת שותף לא ראוי בלשון המעטה. לומדים מטעויות, ואכן את זו הפנמתי חד-משמעית ולעולמים. עידן הדיסקים מת, ומן הראוי היה שלייבל קטן כמו מיו יסיים את דרכו כשהוא בשיאו.

תומר: מה מבין הדברים שעשית במיו נחשב בעינייך לפסגת ההישגים של הלייבל?

מידד: הפרויקט כולו היה סיפור הצלחה, והכיל סיפורים רבים ומעניינים מאחורי הקלעים, אבל אם אני צריך לבחור אחד אז הייתי בוחר בדיסק+DVD של ההרכב המאוד אקצנטרי הצרפתי BIRGE GORGE SHIROC מתחילת שנות השבעים שהזכרתי לעיל.

תומר: איזה דברים נוספים עשית מעבר למיו בתחום המוזיקה המתקדמת?

מידד: העשייה האמיתית לטעמי היא החיפוש וההתמדה להקשיב למוסיקה המאתגרת הזו, כמובן שזו עשיה למען עצמי ופחות לזולת. עם זאת, אם כתבה כזו שעכשיו, או הודעה כלשהי בפורום תרמה לעוד אדם זולתי, אז העשייה שלי מושלמת גם כלפי החוץ. הייתי רוצה לכתוב ספר, או לערוך הרצאות בנושא, אבל אולי הכי הרבה הייתי רוצה תוכנית רדיו קבועה ואף הגשתי הצעה לקול המוסיקה בנידון.

מוזיקה מתקדמת היא שאלה מאוד מסקרנת. הרבה מאוד סגנונות וזרמים מוזיקליים צצו במאה העשרים. האמנים השונים ניסו להציג תפיסות שונות ומגוונות. שאלת הקונספט שעומד מאחורי זה היא שאלה ש לא נשאלת מספיק, או שמא התשובה מתקבלת לרוב כמובנת מאליה למרות שספק אם זה כל כך פשוט.

תומר: האם תוכל לספר, בקצרה מהי מוזיקה מתקדמת?

מידד: שאלה רחבה מאוד, שניתן לדבר עליה שעות רבות, אם אני צריך לתמצת למשפט וחצי אז מדובר במוזיקה פחות מיידית ויותר עמוקה, הן מבחינה רגשית והן מבחינה אינטלקטואלית. בכדי להנות ממוסיקה כזו, נדרש מאמץ מהמאזין לעיתים אף לא פחות מהמבצע, מה שהופך את המאזין לחלק אינטגראלי מהיצירה, ומתגמל אותו בצורה רבה יותר. אנאלוגיה לחיים, סטוץ שמקביל לשיר פשוט או מנגינה פשוטה שממצה את עצמה מהר ונותנת ריגוש מהיר ומיידי, לעומת אהבה לאורך זמן ומערכת יחסים ארוכה, דבר שהמאזין למוסיקה מורכבת צריך לעשות על מנת להנות ממוזיקה מתקדמת או תובענית.

תומר: האם החשיפה באינטרנט עושה טוב למוזיקה המתקדמת של ימינו?

מידד: איך שזה נראה היום ישנה בעייתיות עם העובדה שהכל פרוץ וזמין באינטרנט החל ממוסיקה ועד פורנוגראפיה. שיתוף ידע הוא בסיס מעולה להעצמת האינטיליגנציה או בפורמט הנוכחי להעצמת התחלואים האנושיים עם הפלוראליזם האינסופי. ובכל זאת, אנשים נחשפים וזה חיובי. זכויות יוצרים זו בעיה שנוצרה, כל העולם מושחת מבחינה זו, נחמה פורתא היא שישנה חשיפה גם לפאן תרבותי.

תומר: מידד, אני חושב שתמיד הייתה מוזיקה מתקדמת, אלא שאף פעם לא היה מגוון שכזה של צלילים וסגנונות כמו שיש בשנים האחרונות במובן שהיום כל אחד יכול באמצעות טכנולוגיות שבעבר לא היו זמינות, והיום קיימות כמעט בכל בית, להפיק לעצמו מוזיקה. אני מסתכל במקומות כמו מיי-ספייס ורואה את זה. האם ייתכן ואנחנו חוזים בתופעה שתחסל את הלייבלים?

מידד: לא נראה לי שהתופעה תחסל את הלייבלים בטווח הקרוב, אבל כמו שאני רואה את זה בעתיד יהיו אתרי מוסיקה אונליין ללא הורדה אלא השמעה בזמן אמת בעלות מאוד נמוכה לאלבום. התופעה באם תתרחש תתרום גם לאיכות הסביבה, עכב הפסקת ייצור חומרים פיסיים (דיסקים).

עידן התקליט\דיסק נגמר כמו שאני רואה את זה, אבל זה לא בהכרח דבר רע, והיה אם התעשייה תנתב את העניין לכיוונים נכונים.

תומר: מהו סגנון המוזיקה האהוב עלייך ביותר אם יש אחד כזה?

מידד: מוסיקה קלאסית מודרנית, מתחילת המאה הקודמת, ועד שנות השמונים (למעשה תחילת העידן הדיגיטאלי). יצירות בד"כ ארוכות, מתפתחות, קונספט או לחילופין אבסטראקט ואימפרויזציה…

תומר: ציין 3 אמני מוזיקה מתקדמת אהודים ביותר עליך מהעולם שאתה מאזין להם כרגע וספר עליהם קצת.

מידד: הראשון וכנראה הגדול מכולם הוא באך, וזו תהיה זילות מצידי לספר עליו במשפטים ספורים. למרות שהוא לא מוגדר כמתקדם במובן הקלאסי, הכתיבה הפוליפונית שלו ושינויי סולמות תזזיתיים כמו בפסנתר המושווה שלו עושים את הגאון הנ"ל לאבי המוזיקה המתקדמת בעיני!

המלחין השני שאני כרגע מתמקד בו הוא אוליבייר מסייאן, מלחין צרפתי שנולד ב-1908 ונפטר ב-1992 והיה חלוץ מוסיקאלי בהרבה תחומים מוסיקאליים אקדמאים עם מוסיקה שעירבבה רגש וקדרות באופן מדהים.

המלחין השלישי הוא שטוקהאוזן שלקחתי על עצמי כפרויקט, על מנת ללמוד על המוזיקה של המוח הגאוני, והפיגורה המאוד אקצנטרית הזו, ואכן זו משימה לא קלה.

ולבסוף שוב אנאלוגיה: לאונרדו דה וינצ'י למדע מה שבאך למוסיקה ואיינשטיין למדע מה ששטוקהאוזן למוסיקה.

תומר: ציין אמנים חשובים מהמאה העשרים בתחום.

מידד: ללא קשר לתחום ספציפי אני אמנה מספר שמות שהם לטעמי אבות המזון של המוזיקה המודרנית מתקדמת:
איגור סטראוניסקי
בלה ברטוק
אוליבייר מסיין
שוסטאקוביץ
גוסטאב מאהלר
ג'ון קייג
קרל-היינץ שטוקהאוזן
פייר שאפר
טרי ריילי
לה מונטה יאנג
טוני קונארד
אורנט קולמן
פראנק זאפה
מיילס דייויס
ג'ון קולטריין
אריק דולפי
צארלי מינגוס
מורטון פלדמן
פול הינדנמיט
צארלס איב
ליגטי
הרי פארטש

ועוד רבים וטובים…

תומר: איך אתה רואה את עתיד המוזיקה המתקדמת? האם נראה יותר ממנה בעתיד?

מידד: אני מקווה שלא בפורמט הקלאסי של מוזיקה מתקדמת, אלא שאמנים יחדשו. ישנם די הרבה נסיונות עכשויים, לא מספיק טובים לטעמי, ישנה ירידה ברמת ההלחנה והביצוע ככל שהטכנולוגיה מתקדמת וזה די מובן, משום שאפשר להתאמץ פחות.

תומר: האם הרוק המתקדם , האוואנגרד, והפיוז'ן מתחברים אחד לשני בשנים האחרונות?

מידד: ממש לא, כנראה ההיפך הוא הנכון, כולם מתפוררים ונשארה איזו חיית כלאיים לא ממש לפה או לשם.

תומר: מהו ההישג הגדול ביותר של המוזיקה המתקדמת בישראל בעינייך?

מידד: השאלה היא מהו הישג? מכירות? אומנותית? אני מעדיף להתייחס לאומנותיות ושם לטעמי תחנת המוסיקה "קול המוסיקה" היא הישג תרבותי אדיר ולא מוערך!

שנים על גבי שנים התחנה משדרת מוסיקה מאוד איכותית, ולמרות שיש מה לשפר שם לדעתי, הרי שאם יסגרו את התחנה הזו מבחינתי זו תהיה סטירת לחי לשוחרי התרבות הישראלים.

האוכלוסיה שלנו בסופו של דבר צורכת גם אומנות משובחת ומתקדמת, ואף אם זה באחוזים נמוכים, זה עדיין קיים בתוכנו ומתבקש.

הפילהרמונית הישראלית ראוייה לשבח גם כן, על תעוזתה לבצע יצירות עכשוויות כמו סימפוניה מספר 4 של בראנדנשווילי שבוצעה לא מזמן ולא זכתה לתשומת לב מספקת. תיאטראות פרינג', מחול מודרני והצגות המשלבות מוסיקה אוואנטגארדית למרות שלעיתים זה מכוון להמונים.

עוד הישגים הם חנויות כמו האוזן השלישית, קצת אחרת, ג'אזלנד וכו… אלו חנויות שמתעקשות להביא איזוטריה ברמה מסויימת וזה קדוש בעיני.

תומר: מה דעתך על הדור הצעיר של המוזיקה המתקדמת בארץ? יש עתיד? מהו הכיוון שבו מוזיקאים ישראלים שעוסקים במוזיקה מתקדמת,הגיעו בו הכי רחוק פיוז'ן, רוק מתקדם, אוואנגרד?

מידד: הייתי אומר שג'אז דווקא וישנם הרבה הצלחות עכשוויות כמו אלברט בגר, גלעד עצמון, דני זמיר וכו… אבל אם אני צריך ע"פ השאלה לבחור דווקא בז'אנר אז אולי רוק מתקדם, למרות שההישגים שם לא ממש מרחיקי לכת מספיק לצערי.

תומר: האם אפשר לומר שיש לנו כאן סצנה של רוק מתקדם?

מידד: כאדם שחושב שאין מקום ערכי תרבותי ליצור רוק מתקדם בימינו, ממש כמו שאין טעם ליצור רוק אנד רול בסגנון אלביס בימינו, אני לא רואה שום סצינה אמיתית אלא ניסיונות די פתטיים להחיות משהו שלא קיים בפועל מזה זמן רב. היו פה הרכבים שלאחרונה עוררו עניין כמו "אבק", שאלי אישית לא דיברו במיוחד, אבל הצליחו לגרום להייפ במידה מסוימת שזה דבר טוב! "סימפוזיון" עשו תקליט נחמד עד כמה שהבנתי, עוד לא יצא לי לשמוע אותו, "טרספאס" הגיעו די רחוק ללא שום סיבה מובנת בעיני. היו עוד ניסיונות פחות מעניינים לטעמי. הג'אז הישראלי לעומת זאת כן נתן קפיצה. ככל הנראה לעין בשלב זה, צריך להשקיע לכיוון הזה יותר.

תומר: מרגיז אותי לשמוע שאומרים שהרוק המתקדם מת. הטענות הללו נשמעות לי כמו רגזנות, כאילו שאם הרוק המתקדם לא מוכר מיליוני אלבומים מידי שבוע, ולא מושמע 24 שעות ביממה בכל תחנות הרדיו ולא ממלא אולמות בעשרות אלפי אוהדים משולהבים אז הוא מת. אולי מכאן מגיעה הסימפטיה שלי ללייבלים שעושים את זה למען המוזיקה נטו, בעיני המוזיקה לא צריכה למכור מליונים בשביל להיות טובה. אני קורא לפעמים כתבות על רוק מתקדם, של מומחים בתחום גם ישראלים וגם מחו"ל והם נשמעים לי כמצפים שהמוזיקה תהיה מין מוזיקת פופ לילדים מבחינת הציפיות מכמות המכירות. האם הרוק המתקדם אכן מת כמו שמספרים?

מידד: מוסיקה "מוכרת" לא יכולה להיות טובה בהכללה גסה מאוד מהסיבה הפשוטה שרוב רובה של אוכלסיית צרכני המוסיקה צורכים שטחיות, ולא ממש מנסים או אולי לא מסוגלים להפנים עומק מעבר לרינגטון. מכירות הן לא מדד אם כן, כפועל יוצא למשפט הקודם.

מה כן מדד לחיים או מוות של ז'אנר מוסיקאלי? לדעתי המוסיקה שמכונה רוק מתקדם כבר אינה אקטואלית היום, "חיי מדף" של ז'אנר משתנים בין ז'אנר לז'אנר וכמו שסגנונות לא פחות מכובדים הסתיימו גם הרוק המתקדם צריך להסתיים או להתפתח, כמו שאכן קרה עם ז'אנרים כמו RIO, AVANT-PROG, NEO-PROG וכו שהיו אבולוציה טבעית ומתבקשת לרוק המתקדם הבסיסי.

תומר: איפה הקהל של הרוק המתקדם בארץ מסתתר? אני אתן לך דוגמא: עשרות אלפים נסעו לצפות ברוג'ר ווטרס בתנאים קשים של פקקים ואי נוחות. לאן הם נעלמו יום למחרת?

מידד: ווטרס לא עשה רוק מתקדם בהופעה, אלא פופ לכל דבר. הפלוידים היו פופולאריים מידי מכדי להישאר במסגרת מתקדמת, למעט אלבומיהם הראשונים. הקהל שנכח בהופעה אינו בהכרח קהל חובב רוק מתקדם אלא, אותו בחור ששמע בצבא או בתיכון פינק פלויד. אגב, אני לא חושב שהתופעה קיימת רק בישראל, בפעמים האחרונות שהייתי בפריז זה נחרדתי לראות את דור ה-MTV במיטבו.

תומר: תאר את ההיסטוריה של הרוק המתקדם בישראל בקצרה.

מידד: ההיסטוריה די קצרה ודי מזכירה היסטוריה של מדינות קטנות אחרות.

פריחת החיפושיות=>להקות קצב=>רוק ישראלי=>רוק מתקדם=>גל חדש=>פופ

להקות כמו האריות, הצ'רצ'ילים, שוקולטה, השמנים והרזים, עוזי פוקס ועוד היו התשתית הפסיכדלית\ביט\רוק ישראלית של שנות השישים. במקביל היו להקות צבאיות בשיאן, להקות כמו השלושרים, החלונות הגבוהים וכו… שהיו יותר מוכרות על ידי המימסד.

הגל הבא של להקות הרוק כמו אחרית הימים, תמוז היו עוד צעד לקראת סצינת הרוק המתקדם המאוד קטנה של ארצנו.

השלב הבא היו להקות יותר "אקספרימנטאליות" קונספטואלית ולא אקספרימנטאליות מבחינה מוסיקאלית כמו קצת אחרת,זינגלה בתחילת הדרך ואפילו גם כוורת בתחילת דרכם.

הפסטיבלים המצויינים של שאול גרוסברג עם להקות כמו זינגלה, אטמוספירה, הפלטינה, כדור שלג, חלום קוסמי, פיאמנטה, גן עדן ועוד… באמצע שנות השבעים.

שנות השמונים עם להקות כמו הקליק, מים חמים, פורטיס-סחרוף, נקמת הטרקטור ועוד…

ומבחינתי כל מה שקרה מאז די בטל בשישים למרבה הצער, למעט הבלחות מסויימות ונחמדות מידי פעם.

ולעומת זאת, היתה פה גם סצינה מאוד מאוד רצינית של אואנטגארד עם מלחינים כמו יוסי מר-חיים, אריה שפירא, רובין יוליאן חפץ וכו… זה מזכיר לי תקליט מדהים שלא ידעתי על קיומו עד לא מזמן של אואנטגארד ישראלי מדהים:

תומר: מהן 3 להקות הרוק המתקדם הטובות ביותר שיצאו מישראל?

מידד: לטעמי האישי האלבומים המוקלטים הטובים ביותר ברוק המתקדם המקומי הם "אטמוספירה", "זינגלה" ו"קצת אחרת". הלהקות הטובות ביותר שהיו פה ללא קשר לתקליטים הם גם "אטמוספירה" ו"זינגלה", אבל הייתי מוסיף את "חלום קוסמי" גם כן לרשימה. עוד להקה יותר מתחום הג'אז והפיוזן היא כמובן ה"פלטינה" שלדעתי נעשה לה עוול מאוד גדול בהיסטוריה של המוסיקה הישראלית.

תומר: שמתי לב לאהדתך למוזיקה מוקלטת. הרצון להציל קטע שהוקלט ולא ייצא לאור מעולם. יש בכך צדק להציג קטע מחד גיסא, כלומר לקחת קטע שהוקלט והיה מיועד לצאת לאור, ולממש את ייעודו. מאידך גיסא, האין מוזיקה מוקלטת אולפנית במידה מסוימת מקפחת אמנים שעדיין לא הקליטו או שמעדיפים הופעות חיות מאשר הקלטות? מה חשוב יותר במוזיקה מתקדמת לדעתך, הופעות חיות או עבודות אולפן?

מידד: חד-משמעית עבודות אולפן. בתפיסה שלי אולפן הוא כלי נגינה לכל דבר! אם יודעים להשתמש באפשרויות האולפניות התוצאה יכולה להיות הרבה יותר עמוקה.

אחד הסגנונות המוסיקאליים האהובים עלי נקרא MUSIQUE CONCRETE , סגנון המולחן רובו ככולו באמצעים אולפניים בלבד. תפיסת עולמי היא שאין טעם אמיתי בהופעות חיות במוזיקה מתקדמת, שוב, בשל אלמנט הסטוץ או הקוויקי שדיברנו עליו קודם. כופים עליך שעה מסויימת, חברה, אווירה להנות ממוזיקה. אני צריך את העיתוי שלי ואכן לא הייתי בהופעות מספר רב של שנים, למעט לאחרונה בהופעה של דיויד אלן, יו הופר וכריס קאטלר, ודי הצטערתי שהגעתי אפילו לשם מאותה סיבה.

תומר: האם יש לך תוכניות עתידיות בתחום המוזיקה המתקדמת, כתרומה נוספת? האם יש בך עדיין את ניצוץ העשייה?

מידד: ניצוץ העשייה עבורי ז"א להמשיך ללמוד כל הזמן וזה תמיד קיים ואפילו יותר מיום ליום.

מיו-רקורדס היתה חוויה מעולה אבל גזלה המון אנרגיות, וזמן הקשבה לדברים אחרים, ולכן לא הייתי רוצה לחזור לזה. לאחרונה כתבתי רשימה ארוכה מאוד של הדיסקוגראפיה האולטימאטיבית למוסיקה מתקדמת של המאה העשרים, וכל זה על מנת לכתוב אולי ספר ביום מן הימים. כרגע זה בבחינת רצון ולא בר-ביצוע מבחינות רבות בעיקר חוסר בזמן.

תומר: במה אתה עוסק ביום יום.

מידד: אני מהנדס מחשבים, ועוסק הרבה בתכנון מתמטי ואלגוריתמים מה שנותן לי די הרבה פנאי להאזין למוסיקה תוך כדי משום שתוך כדי האזנה אני מתפקד טוב יותר מסתבר 🙂

=======================

הערות:

(*) תגובתו של מר עוזי עזרתי שהיה שותפו של מר מידד זכריה במיו-רקורדס: "הפוסל במומו פוסל."