המקרה של מייקל ברקר, מאמני הג'אז המובילים בעולם, הוא טראגי. אין יותר טראגי ממוות של דעיכה, מוות שחווה אדם כאשר הוא מצוי בשיאו וצעיר יחסית והוא מתחיל לדעוך למול עיניו עצמו, להעלם ולימוג. וזה היה מותו של ברקר, מוות ארוך ומייסר. ואם חסרה תוספת לטראגיות, הרי שאילו היה נמצא תורם מתאים היה יכול ברקר להתאושש.
ברקר הספיק לפני מותו לחצות סגנונות ולהוכיח את חיוניותו בפלטפורמות מוזיקליות שונות ומגוונות. נגינה מהוקצעת שיכלה להשתלב כמעט בכל דבר מבלי לאבד מהיצירתיות. מותו של ברקר היה טראגי, הנחמה היחידה היא בכך שהוא הספיק לעשות הרבה למרות מחלתו, לא נשבר והוכיח גבורה עד לרגעיו האחרונים, זה לא מכבר הוא סיים עבודה על אלבום אחרון שמהווה את שירת הברבור שלו, אלבום שהופק כאשר ייתכן מאוד שברקר עצמו היה מודע לכך שזה הסוף.