אליס קולטריין, מי שהוכרה בעיקר כ"אשתו של" ג'ון קולטריין הלכה לעולמה. היתה לה השפעה עצומה על בעלה והיא חלק ממה שגרם לו לנסות אפיקים חדשים במוזיקה שלו. בתחילת שנות השישים ג'ון קולטריין כבר היה מוכר כאחד מהגדולים בתחום הג'אז, הוא היה ידוע באהבה שלו לכלי אותו כמעט ולא עזב, הסיפורים אודותיו כוללים סיפורים שכאשר הלהקה היתה יורדת מהבמה להפסקת מנוחה קולטריין לעיתים היה ממשיך לנגן במהלך ההפסקה וחוזר לבמה כשהוא ממשיך לנגן!
הנגן המשקיע והאנטנסיבי ביותר בעולם, שלא יכל להניח את הסקסופון לרגע, עבר שינוי מהותי, מהפיכה תפיסתית של ממש. לא עוד מאמץ של נגינה אנטנסיבית, אלא התחברות לצד הרוחני שלו לצד הצד הפיזי במהלך המוזיקה. מדובר במהלך רוחני שהדעות חלוקות לגבי עד כמה זה באמת ג'אז, אבל התוצאה בכל מקרה היא אחת, לאחר מותו, המוזיקה המאוחרת של ג'ון קולטריין והתפיסה שהציג בה היתה למאוד משפיעה על דורות חדשים של מוזיקאים. המוזיקה נקראה לעיתים "מוזיקה אנרגטית", אואנטגרד ועוד שלל סופרלטיבים.
לחובבי הג'אז האנטנסיבי היתה זו אכזבה מרה, אבל במבט לאחור כיום, ברור שיש חשיבות רבה לעבודה המאוחרת של קולטריין, גם אם חלקים נרחבים ממנה הם חוצניים לג'אז: המוזיקה הזו איננה בנויה על להקה עם סווינג אדוק ואינה ממש מאתגרת את המוביל כקומפוזיטור במובנים הקלאסיים של הג'אז, היא גם לא מתאפיינת באותה שאיפה של "הרחבת-בלוז", מאפיין שהיה הכרחי בג'אז במשך שנים ארוכות. מצד שני האלתור ממשיך להתקיים במובנים שונים חלקם מובנים שלא היו הכרחיים בג'אז לאורך השנים.
ייתכן וג'ון קולטריין התקרב בעצמו כבר לפני היכרותו עם אליס לרעיונות הללו, והיה זה רק מהלך שהתאפשר לו ללכת לכיוונו יותר ויותר מאחר והיה יותר חופשי להוביל את ההרכב שלו כרצונו בניגוד לשנות החמישים שהיה נאלץ לרכז את מרבית העבודה שלו כסיידמן. הוא הוציא את האלבום My Favorite Things עוד לפני ההיכרות עם אליס קולטריין, אלבום שאולי מרמז על משהו פנימי שאולי היה מושך אותו לברוח מהג'אז גם ללא אליס קולטריין בשלב כלשהו, ויתכן שהבחירה שלו באליס קולטריין היה בגלל שהיא ייצגה בנאמנות את הצד הרוחני ועסקה ברוחניות באופן תדיר כולל במוזיקה. כך או כך, אליס קולטריין הספיקה להיות מוזיקאית מובילה בתחום בפני עצמה גם לאחר מותו של ג'ון קולטריין.