ראשית הגיטרה חשמלית, אדי דורהאם

דורהאם היה אחד הארכיטקטים של התזמורות של בני מוטן, וקאונט בייסי, ולמעשה של כמה וכמה תזמורות נוספות כמו זו של גלן מילר, כך שהיתה לו חשיבות רבה בהתפתחות להקות הסווינג של שנות השלושים. שירים כמו "In The Mood" , "Moten Swing" עבור מילר, ואחרים עברו את מגע ידו. להקתו של מוטן היתה להקה עם הרבה מאוד רעיונות וחדשנות, ודורהאם כארכיטקט ניגן במגוון של כלי נגינה, אם כי עיקר הפרסום שלו היה בנגינת הטרומבון וכמובן בגיטרה. בסוף שנות העשרים ותחילת השלושים דורהאם החל להשתמש במקרופון אותו שתל בתוך הגיטרה. הוא אלתר באמצעות קולב בגדים ועוד כמה אביזרים שפצורים מתאימים כך שהגיטרה שלו נגנה באופן מוגבר מאוד והיתה משהו חדש. חדש עד כדי כך, שבעלי מועדונים חששו שינגן פן הקהל יתרגז מהצלילים הללו שלא הבינו מהיכן הם בוקעים.

היתה זו תקופה מאוד מיוחדת בהיסטוריה של המוזיקה האמריקאית, ובעיקר עבור הג'אז. משבר כלכלי עמוק פשט על אמריקה בשנת 1929, ולא רק אמריקה, בכל העולם היה מחסור. מוזיקת הג'אז שהיתה פופולארית מאוד בשנות העשרים, הרגישה את השינוי והגיבה כלפיו בהתאם. בשנות העשרים, מרבית האמנים היו פרילנסרים. מוזיקאים חופשיים שכל מה שהיו צריכים זה שידעו מיהם, ואיפה אפשר למצוא אותם. זה היה אמור להספיק, אמנים שהשיגו חוזי הקלטות או הופעות, הזמינו אמנים אחרים שישלימו להם את ההרכב. בצורה כזו זה סייע לג'אז להתפתח מהר מאוד, שילובים שונים ורעיונות שונים הביאו למיצוב זירה מאוד מעניינת ומאוד פתוחה לרעיונות חדשים. המוזיקאים היו בכל תקופה מתגודדים ומתרועעים עם מספר מצומצם של חברים למוזיקה קרובים, ושילובים בין קבוצות היו פופולאריים.המשבר הכלכלי שינה את זה. היה פחות "קונטאקטס", כלומר היה פחות למי לפנות בשביל שישיג מקום להופיע, או להקליט. חברות ההקלטות ובעלי המועדונים לא הצליחו, המשבר השפיע על כוח הרכישה של הקהל שיכל פחות ופחות להוציא על מוזיקה.

ויחד עם משבר השקעות שנכנסו אליו מרבית בעלי ההון שיכלו להשקיע ולייצר הופעות והקלטות, הפרילנסריות החלה להחלש. די דומה למה שקרה עם משבר ההייטק בתקופת התחלפות המילניום, הרבה היו פרילנסרים בהייטק, עם המשבר, זה הפך להיות פחות פופולארי.אחד הראשונים אולי להבין את התוצאות של המשבר היה Bennie Moten.מוטן היה פעיל מאוד באמצע שנות העשרים, וכבר אז היה בקטע של איחוד להקות להרכבים קבועים, הוא רצה תזמורת גדולה של נגנים קבועים. אולי זה רצון תמידי של פסנתרנים, שיהיה להם תמיד נגנים קבועים שיוכלו לסייע להם לעצב צליל ייחודי ולקדם את הסווינג וההרמוניה, גם דיוק אלינגטון וג'לי רול מורטון היו פסנתרנים ומובילי תזמורות, מוטן בכל אופן, הצליח בתקופה שבין סוף שנות העשרים לתחילת השלושים לשרוד ולמשוך אליו רבים בין השאר בזכות הגישה הזו שלו, ולהקתו המשיכה לשרוד הרבה לאחר שאחרות נעלמו.בשנת 1935 מוטן מת, ואת מקומו כמנהיג התזמורת תפס Count Basie. התזמורת בראשות בייסי תפסה תאוצה והיתה לאחת מהשלוש-ארבע החשובות ביותר, אפילו יותר חשובה מימי מוטן.

דורהאם נהג להשתמש בגיטרה עוד מילדותו, אלא שאז ניגן בהרכבים קטנים. עם הגעתו להרכבים גדולים יותר של תקופת הסווינג, עדיין היתה בו אהבה לנגינת גיטרה לצד הדברים האחרים בהם עסק, עיקר הבעייה היתה שלגיטרה היה קשה מאוד לבוא לידי ביטוי בלהקות הגדולות בגלל שהיתה זקוקה להגברה, כמובן, הגברה עדיין לא היתה קיימת ולא היו גיטרות מוגברות בנמצא. באמצעות האלתור, דורהאם הצליח להתגבר חלקית על הבעייה הזו ולהגביר את הגיטרה שלו כך שמובילי להקות יסכימו להקליט איתו.דורהאם כאריינג'ר, נגן טרומבון, כותב ויוצר, מלבד הגיטרה, הכיר היטב את הצרכים של תזמורות הסווינג וכך יכל לפרוץ דרך עבור הגיטרה החשמלית, הוא היה במקום הנכון ובזמן הנכון לראות את זה, אם כי את מרבית הפירות קטפו אחריו.

ממש באותה תקופה, דורהאם הקליט לראשונה עם גיטרה מוגברת מסודרת בניגוד לאלתורים שעשה עד אז. אם עד אז נהג להשתמש בגיטרות דוברו ומטאליות שהצליל שלהן מוגבר ולשתול בהן מקרופונים, בספטמבר שנת 1935 "HITTIN THE BOTTLE" היתה ההקלטה הראשונה עם הלהקה של Jimmie Lunceford עם גיטרה מוגברת.בשנת 1938 ג'ון המונד אירגן את ההקלטות של חמישיית קנזס סיטי ודורהאם הציג לראשונה ובצורה מסודרת את המשנה הסדורה של הגיטרה החשמלית העתידה לבוא בג'אז. היה זה כשנתיים לפני בואו לשטח של צ'ארלי כריסטיאן.עם בואו של האחרון, כל הללו שהיו לפניו התגמדו, כריסטיאן הציג גיטרה חשמלית במלוא הדרה, כפי שמעולם לא הוצגה לפני כן, והמוזיקה שהיתה בו פרצה דרכים רבות והשפיע על רבים, לא רק גיטריסטים אלא שלל כלים אחרים. כך, עם ירידת המסך על הסווינג, והתרומה של כריסטיאן, דורהאם די נשכח בהיסטוריה של הג'אז, ולא זכה להכרה של קטיפת הפירות מעשה ידיו, אבל זה לא ישנה את העובדה שהגיטרה החשמלית היתה במידה רבה החזון שלו, חזון שהוא מימש היטב לפני שהפכה לכלי מקצועי ומוכר בידיו האמונות של כריסטיאן. דורהאם היה מאחורי כמה וכמה דברים מעניינים ולא זכה להכרה ראויה, אבל הוא גם לא ישכח במהרה.