ממש ברגעים אלו צפיתי בקליפ של סאבלימינאל ובן-ארי. הקליפ גרם לי לדמעה שנקוותה בעין. הנגינה של בן-ארי נוגעת בלב, והשירה של סאבלימינאל מלאת נשמה. זהו רגע שנוי במחלוקת מהסיבות הלא נכונות. במשך שנים היתה השואה טאבו, ובמוזיקת הפופ השתדלו לא להכנס לזה ולא להתעסק עם זה. התרגלנו בימי השואה לשמוע שירים מסוג מאוד מסויים, שירים שבמידה מסויימת מידת הישראליות בהם היתה קטנה. לכאורה מירי בן-ארי וסאבלימינאל לא היו אמורים להתאים לחומר. בן-ארי היא סלבריטאית היפ-הופ עולמית, סאבלימינאל הוא כזה בארץ. מצד שני, מי שעוקב אחרי הקריירות שלהם יודע שיש להם לב גדול, לב גדול הפתוח לדברים העצובים הללו שקרו למרבה הצער. זה עניין של איכפתיות, עניין של לומר אמירה בנושא טעון ורגיש שכזה. לומר אמירה בנושא השואה זה דבר לא קל, בעיקר באמנות. וכשבאים אמנים עם לב גדול ורחב הפתוח לקבל ולתת, צריך לפרוש ידיים ולחבק את הרגע.
אז מה בעצם שנוי במחלוקת; ניסיתי לחשוב על התמונות הללו, תמונות בהם רואים את סאבלימינאל ומירי בן-ארי. את הכוריאוגרפיה. מה מידת הגרפיקה של הקליפ? האם זה פסול שנראה את דיוקני האמנים עצמם שמבצעים כשמדובר בנושא כל כך לא אישי? האם יש כאן גלישה לעולם הפופ? האם יש בזה משהו לא ראוי? לגבי דיוקני האמנים, אני לא חשתי בבעייה. כמה שהנושא הוא לא אישי, אולי אפילו אוניברסלי, יש משהו בביצוע האישי כשמדובר באמנים שיודעים לכבד את זה, וכמו שרואים בטלוויזיה זמרים ששרים בימי אבל ובטקסים, לא צריכה להיות בעייה בעידן המודרני לראות אמנים על פורמט של קליפ, כאמור, כל עוד זה מכובד ורציני. ופה אני חושב שהם עוברים את מבחן הרצינות, אפשר לראות שהכל נעשה מהלב, המוזיקה מלאת נשמה בביצוע, הסימפול של עוזי חיטמן מלא עוצמה, והשיר עומד במבחן האיכות, לא שיר שמנסה להיות איזה משהו פורץ דרך בתחום ההיפ-הופ שלא נשמע כמותו בעולם, לא ניסיון להיות וירטואוזים, אלא ביצוע מלא נשמה ורגש הבאים מהלב.
לגבי הכוריאוגרפיה, התחושה היתה של חוסר יציבות, היו רגעים שלא התחברתי, היה משהו שנתן לי תחושה של אובר-סקסיות ברגעים מסויימים, אם היו מורידים מספר קטעים מהכוריאוגרפיה, אני סה"כ מרוצה שסאבלימינאל ובן-ארי ביצעו את הקטע הזה, שהתמודדו עם החומר, אני מרוצה שלא ניסו להיות מתוחכמים מידי אלא לתת את הנשמה, ולא מוצא יותר מידי מקום לטענות על המוזיקה. לכוריאוגרף הייתי אומר שהוא בדיוק הצליח להציג את השואה בצורה רעה, רקדנים סקסיים אין להם מקום שם ונראה כי היתה יומרנות של המנהל של להקת הריקודים הזאת לגנוב את ההצגה מהשואה ולהציג במקום זה את עצמו ורעיונותיו.