בעת שתכננתי את הבלוג שלי באנגלית שקלתי מספר כיוונים. לבסוף החלטתי לעשות בלוג של ביקורות על אלבומים בעיקר בנושא בלוז, ג'אז ורוק, אלבומים היסטוריים לצד חדשים יותר, כהתחלה. לאחר זמן מה תכננתי לפתח כיוונים נוספים, ברגע שבבלוג יהיו מספיק ביקורות. אלא שאחד הדברים שרציתי לעשות היה מתן ציונים לכל אלבום. ולשם כך חקרתי מעט מערכות של מתן ציונים בתחומים שונים לפני שהחלטתי על המערכת שבה אני אשתמש. נכון לעכשיו, החלטתי עדיין לא לפרסם את הציונים שאני נותן לכל אלבום ואלבום, מהטעם שעד שלא יהיו שם לפחות 100-200 אלבומים או משהו כזה, אין שום ערך למתן ציונים כי מתן הציונים הוא מטיבו ערך השוואתי ולא ערך מוחלט כלומר, למתן הציונים יש ערך כאשר יש הרבה אלבומים שלהם ניתנים הציונים, לאלבום בודד שנניח יקבל ציון כלשהו אין לכך משמעות רבה. מאחורי הקלעים כמובן שאני ממשיך במה שרציתי וזה יפורסם מאוחר יותר, אבל הסיבה שבגינה אני מלאה את הקורא עד כה היא התהליך של חקירת מערכות מתן הציונים. הגעתי למספר ממצאים.
המערכות למתן ציונים הן שונות ורבות כל כך שכמעט ואין שום תאוריה מסודרת שממומשת. בדר"כ המערכות מתעוותות אם אין איזשהו סטנדרט שנקבע מראש. בישראל למשל מערכת הציונים התעוותה במשך השנים מהסיבה שפסיכולוגית אנשים רוצים לראות ציונים גבוהים וקשה להם להשלים עם ציונים נמוכים. ואז המציאו את הבונוס בשביל להרגיע את האנשים, בונוס שבאמצעותו אפשר לעבור את הממוצע של 100/100 כשמקבלים 25 נקודות בונוס על 5 יחידות מה שמגדיל את הממוצע בצורה משמעותית. כמובן שזוהי שיטה שמטרתה היחידה לדחוף תלמידים ללמוד 5 יחידות ממקצועות מסויימים שבהם זה אפשרי, מה שיעניק להם את הבונוס, שיטה שרוצה לגרום לתלמידים לנסות להתמקצע בנושאים מסויימים על כל היתרונות והחסרונות שבזה. מהסיבה הזאת שיטת הציונים היא אמנם גורם שמושך תלמידים ללכת ולהעמיק בתחומים מסויימים, דבר שהוא בהחלט חיובי, אך מצד שני היא מאפשרת לתלמידים לזלזל במקצועות אחרים.
מערכת אחרת היא מערכת החמישה כוכבים ששימושית מאוד בנושא של בתי מלון. המערכת היא יעילה למדי בייחוד במדינות מתקדמות, משום שיש סטנדרטים מסויימים שעל פיהם נקבע המדרג. השיטה הזאת מאפשרת לבתי מלון לעמוד בסטנדרטים מסויימים ולקבל תשלום הולם בתמורה, ובכך לפנות לקהלים מסויימים מאוד שמתאימים לתשלום. זוהי שיטה שמתאימה את קהל היעד ויכולת הקנייה שלו אל המוצר שהוא יכול לעמוד בו במסגרת הקנייה.
שיטה אחרת היא שיטת הניקוד של גוגל. Larry Page שעומד בראש הרעיון של ניקוד הדף כתב במצגת בסטנפורד את הרעיון שלו שממנו למעשה קמה חברת גוגל. אפשר לראות כיצד הוא פיתח את הרעיון, תחילה הבסיס שיוצא מהרעיון של הגולש הרנדומלי, זהו גולש שמקבל דף רנדומלי, ולוחץ על הלינקים שעליו באופן רנדומלי ומשתעמם מדף מסויים אחרי זמן מסויים ולוחץ שוב על לינק רנדומלי. הגולש הרנדומלי מיוצג בנוסחה של פייג' ע"י פרמטר מסויים, ושאר הפרמטרים מחושבים ע"י כמות הלינקים והמשקל שלהם. בצורה כזאת עבור כל דף באנטרנט מתקבל מספר כלשהו מהנוסחה, שכמובן הוא חסר ערך למעט הערך ההשוואתי. גוגל ממיינת את הדפים לפי הערך הזה ומדרגת את האתרים ע"פ המספרים שיצאו. אם נניח 50 דפים צריכים לקבל את הציון 10 ו 500 את הציון 9 ו 5000 את הציון 8 וכן הלאה, האתרים מקבלים ע"פ מיקומם בסדר הממויין של הדפים את הציון הנדרש.
לשיטה של גוגל יש מספר חסרונות. בעייה ראשונה, למשל בהשוואה למערכת של בתי המלון שציינתי קודם היא בעיית הסטדנרטים. במערכת בתי המלון, קיים סטנדרט מסויים. למשל במדינה מסויימת חדר בבית מלון עם ג'אקוזי, גישה חופשית לאנטרנט אלחוטי בחדר, מסך 94 אינץ' עם דיוידי בכל חדר, רמת נקיון גבוהה, שפים מדופלמים עם עשרות שנות נסיון, שטיחים מקיר לקיר בחדר זה נניח מספיק ל 4 כוכבים בגלל שאין מיזוג בחדר הזה. תוספת מיזוג תעלה את החדר לשם הדוגמא ל 5 כוכבים. בחדר אחר במלון אחר יש במקום מסך 94 אינץ' ודיוי די טלוויזיה פשוטה יותר ויש את שאר הדברים והוא יקבל 5 כוכבים. הרעיון הוא שיש עמידה בסטנדרטים, למרות שהחדר השני אין בו מסך מפואר הרי שהוא עומד בתנאים הבסיסיים ל 5 כוכבים ויש לו מיזוג ולכן הדירוג שלו הוא 5 כוכבים. בשביל למשוך למעלה מעלים את הרף. אם כל המלונות בארץ הגיעו באמת כבר למיזוג אז מעלים דרישות בדברים אחרים, ואז עשויים יהיו לבקש דיוי די עם מסך 94 אינץ בשביל 5 כוכבים והטלוויזיה הפשוטה תספיק רק ל 4 כוכבים או אפילו פחות.
במערכת של גוגל אין משיכה למעלה. המשיכה היחידה היא לינקים. אתר שרוצה להתקדםבדירוג של גוגל לא צריך לשקוד על תכנים משובחים במיוחד אלא על לינקים! זוהי השראה נמוכה מאוד והסיבה שאתרים בכל זאת ממשיכים לייצר תוכן טוב בלי קשר לדירוג גוגל שלהם היא שהם לא מסתמכים עליו. דירוג גוגל מסייע למשיכת קהל, באמצעות מיקום טוב יותר במנועי החיפוש, אבל מאחר והדירוג איננו מקיים את המשיכה כלפי מעלה, את ההשראה הטובה שכל דירוג צריך לתת, הוא לוקה בחסר מאוד. זה לא מפליא למצוא כל מיני חברות שעוסקות בהפצת לינקים! במקום שאתרים קטנים ובינוניים ששואפים להתפרסם יילכו על שיפור עצמי הם משקיעים בקניית לינקים!!!
חיסרון נוסף של שיטת הדירוג של גוגל הוא נושא הזמן. אני לא מדבר על כך שגוגל מפרסמים את הדירוג שלהם פעם בחצי שנה, שזה חיסרון אמנם אבל יותר קטן, אלא על כך שבמשוואה שלהם יש להם את המקדם d של הגולש הרנדומלי. המקדם הזה אמור להשתנות כל הזמן, כלומר, מאחר והאנטרנט גודל ונוספים דפים רבים מידי שנייה, הרי המקדם הזה לא יכול להיות קבוע הוא חייב להשתנות ולקטון. לעומת זאת סריקת כל האתרים בעולם תיקח הרבה יותר זמן גם ע"י הרובוטים המשוכללים של גוגל. כלומר בכל שנייה לגוגל יש את הבעייה שהמקדם אמור להשתנות בשביל לתת תוצאה מדוייקת והמקדם שבדקו את הנוסחה לגבי אתר מסויים יהיה שונה מהמקדם של אתר אחר.
ההצעה שלי לגוגל בשביל לפתור את הבעייה היא לייצר עבור אתרים אפשרות להעלאת לינקים בזמן יצירתם ישירות לדטה בייס של גוגל. למשל, ע"י אתר שבו יוכלו להקליד דף מקור ודף יעד ולשלוח לגוגל. הרובוטים של גוגל אז יוכלו לבדוק את הנכונות של הלינק וברגע שיאשרו זאת יכניסו זאת ישירות לדטה בייס. בצורה כזאת גוגל יוכלו "להקפיא" את הדטה בייס בזמן מסויים, כלומר ליצור העתק אופ-ליין שלו ואז יוכלו לנתח את הנתונים עד אותו רגע וליצור תוצאות מדוייקות להפליא. התוצאות הללו יהיו נכונות לאותו רגע שבו נוצר העתק האופ-ליין. גוגל יוכלו בצורה כזאת לפרסם מידי פרק זמן מסויים וקבוע עדכונים מדוייקים ביותר ומבלי שהרובוטים שלהם יתרוצצו בטירוף בחיפוש נואל ונואש אחרי לינקים.
המסקנה שאליה הגעתי ממבדקים של שיטות הדירוג הללו ואחרות היא שממש כמו במוזיקה, בכל המקרים שבה ישנה השראה גבוהה וטובה של שיטת הדירוג על נושא הדירוג, שיטת הדירוג היא טובה. במוזיקה העניין בא לידי ביטוי באיכות ובעומק הכתיבה מעבר למדרג. למשל במוזיקת הפופ, ההשראה של הביקורות היא כל כך נמוכה, שהמוזיקה היא בדיוק המראה של הביקורות הללו. המבקרים שואפים למוזיקה חלשה, חיוורת, נירפית וחסרת השראה גבוהה והמוזיקה אמנם נהיית פופולארית, בעיקר בקרב ילדים מתחת לגיל 13, אבל מעבר לזה היא מוזיקה שלא תורמת משהו משמעותי במיוחד.