אינדינגב אין דה נגב

במהלך שיטוטי הבלתי נלאים באנטרנט מצאתי את הפסטיבל הבא. יש איזשהו סדר מופתי באתר הזה שמעוצב כל כך יפה וחדשני וכל כך ברמה גבוהה יותר מאשר אתרים שמבשרים לנו על פסטיבלים בדר"כ. לחיצה על "על הפסטיבל" מביאה לחשיפה מעניינת על הסיפור של הפסטיבל הזה. ציטוט: “In D Negev " הוא אירוע הבא לחגוג, לתמוך, לייסד ולמסד את החיבור ההכרחי למוזיקה ותרבות עצמאית בכלל, ובנגב בפרט.בכל מה שקשור ליצירה מקורית ושונה, בדומה לתחומי חיים אחרים, דרום הארץ נותר בצל ונזנח בשולי הדרך."-סוף ציטוט. יש בזה משהו מאוד "מגניב" בכך שיש ביזור של המוזיקה מחוץ לאיזור תל אביב למקומות אחרים. בחיפה וירושלים יש סצנות מוזיקליות כבר שנים ארוכות ובנגב זה בהחלט מרענן לשמוע שמפריחים את השממה. למרות זאת שאני נהנה מכך שאפשר יהיה למצוא תבות גם במקומות שלא התמזל מזלם עד כה, אני מקווה שהתוצאות יהיו התעוררות של הקהל הדרומי, ומיסוד תרבות דרומית.

המשך ציטוט: "ככזה, החיבור למוזיקה אלטרנטיבית מקורית, לא מתפשרת וכנה הוא טבעי ומתבקש. מעבר לחגיגה וההנאה, האירוע מכוון למספר מטרות חשובות. איחוד בין משפחות ואמנים שונים, מסצינות מוזיקליות שונות ומגוונות על מנת ליצור משפחה אחת חזקה שקולה יישמע מהמדבר והלאה. זו הזדמנות אדירה ליצירת שותפויות אומנותיות מסקרנות, וכמובן ליצירת חשיפה וקשר מכונן לעתיד בין תרבות ייחודית לקהל שבדרך כלל לא זוכה אליה. “In D Negev " קורא לחבר את הזרם, לצעוק חזק ולהפריח את השממה התרבותית."-סוף ציטוט.

יש משהו מאוד אופטימי ומרתק ברצון הזה לייצר סצנה אלטרנטיבית. ומי שחושב שאין חיוניות בכך הוא כנראה מכור למוזיקה שאיננה שואפת לדבר מעבר לבינוניות, המוזיקה שבדר"כ קיימת בפופ הישראלי. ההקשבה לאתרי המייספייס מפתיעה למדי. אמנם אי אפשר לומר שלא היתה מוזיקה אלטרנטיבית בישראל, מאז שנות השישים היו אמנים שהציעו אלטרנטיבות לזרם המרכזי, אלא שהזירה הזאת נראית יותר מעניינת מבעבר. ראשית, הימים שבהם אנחנו חיים כיום הרבה יותר מתאימים לכך. בכל העולם נושא האינדי פורח, ומי שקרא בבלוג שלי כתבות קודמות למשל החשיבות ש CBS מעניקה ברוח הימים למוזיקה אינדית (מהמילה אינדיפנדנטית) ומכיר את הנושא מבין שהיום בעולם שתי המילים הכי מתאימות אולי הן ביזור ואקזוטיקה, זה מה שהולך וכל הנסיונות לקפוא על השמרים לא מצליחים למנוע את ירידת הזרמים המרכזיים ועליית כוחם של כוחות עצמאיים קטנים.

אי לכך התופעה שונה מתופעות דומות של "מוזיקת שוליים" בעבר. מוזיקת שוליים בדר"כ התאפיינה במרדנות, ובדר"כ בנסיונות מהפכניים ולוחמניים בדר"כ תוך שילוב של מסרים של לוחמה בממסד כולו. בימינו לאור תופעות הביזור והאקזוטיקה כבר אין צורך בכך. אמני ה"אינדי" לא חייבים בכלל בשביל למשוך תשומת לב ללכת על קיצוניות או על מסרים מסויימים שימשכו ליצד אנשים, אם כי ישנם כאלו שעדיין עוסקים בכך, היום אמני "אינדי" פשוט עושים את המוזיקה שלהם ומגיעים לקהלים בדרכים אלטרנטיביות וזוכים לעיתים להצלחה רבה (ושוב אני מפנה לכתבה על CBS שם יש דוגמאות).

תופעה חדשה נוספת היא שאמנים שהם עצמם מבוססים מבחינת השם שלהם בממסד הישן, בוחרים לפנות לדרך האינדי. ג'ון מקלפלין, גיטריסט פיוז'ן מהמובילים בעולם שאפשר לראות בקישור לראיון עצמו את זה שהוא לא רק נלהב מהצעירים של ימינו והשאפתנות והגישה שלהם, אלא שהוא רואה עצמו כאמן אינדי לכל דבר ופועל כך! להקה מבוססת כמו Radiohead לשם דוגמא נוספת, מעניקה אפשרות כמו שאפשר לראות בלינק להוריד את האלבום החדש שלהם בחינם, בקיצור, מדובר בהתמסרות קיצונית לאינדי. יש אמנים נוספים מבוססים שציינו שהם בעד שהמוזיקה שלהם תחולק חופשי, זה לא העניין כרגע להתמקד בהם, לסיכום אפשר לומר שיש מספיק ראיות לראות עד כמה השינוי עמוק ביחס לעבר גם בנושא הגישה של אמנים מבוססים לאינדי. כמובן שיש רבים שעדיין מתרפקים על השיטה של העבר שהיתה טובה להם, אבל השינוי הוא בכך שיש גישות שונות אפילו בקרב כאלו שעשו להם שם וכוח בזרמים המרכזיים ביותר.

עצם העובדה שרעיונות שכאלו הגיעו לישראל היא עובדה מבורכת. מי שלא רואה את החיוניות שיש בפסטיבל הזה בנגב, הוא כנראה מנותק מההוויה ומהרוח של התקופה שבה אנחנו חיים לחלוטין. יש יתרונות וחסרונות ברוח הזו, אבל דבר אחד בטוח, היא קיימת.

מבין אתרי המייספייס המצורפים בלחיצה באתר על "משתתפים" אני חייב לציין את אייל תלמודי כדוגמא טובה לביזור ולאקזוטיקה של ימינו. פלוס המוזיקה שלו מצאה חן בעיני. את דוד פרץ כבר מכירים קוראי הבלוג מאחר וכתבתי עליו בעבר וציינתי עד כמה הוא מביא רוח רעננה. שני קדר מביאה הרבה ספייס בצורה מעניינת. מלכת הפלקט מנגנים עם מלנכוליה מצויינת עליה הם שומרים גם במקצבים טובים, בהחלט אחת הלהקות המעניינות שיש לשים לב אליהם היטב. מבין הלהקות ששרות באנגלית ביום שישי Midnight Peacocks מציגים גם הם נגיעה מהמלנכוליה הישראלית בקצב טוב כמו שציינתי לגבי מלכת הפלקט מה שיוצר ניגוד מעניין. The Girls ו Oceanic נשמעים טוב אבל פחות נגיעות ישראליות.

גם ההרכבים האלקטרוניים יותר כמו Acute ו Digital Me מעניינים. רגאיסטן זה שוב להקה שלמדה היטב את האקזוטיקה, ועד כמה אפשר לקחת קורט אקזוטיקה ולייצר צליל עדכני. מפאת קוצר בזמן לא הספקתי לשמוע את כל המייספייסים בעיקר של יום שבת, אבל שמעתי מספיק בשביל להבחין שמדובר בפסטיבל ראוי ומעניין. 19-20 לאוקטובר לא נראה לי שיש משהו יותר בטוח מזה.