יש משהו חלומי בתקופה הזאת של השנה, תקופת הסתיו. לא לחינם חלומות נרקמים בתקופה הזאת, ולא לחינם יש בסתיו מלנכוליה מיוחדת שאין בשום תקופה אחרת. בסתיו לא חם אבל יש שמש טובה, לא יורד גשם אבל יש אוויר קריר וטוב בערב. והשנה הסתיו מעורר ציפיות במיוחד, ברקע יש תחושה שיש איזה מלחמה באופק מול מטורפים כאחמדינג'אד וחמינאי אבל בעכשוי חודש אוקטובר נראה שצופן בחובו תרבות איכותית. להגיע בערב שכזה למועדון זאפה ולצפות בהופעת הג'אז של אבישי כהן טריו זה כמו להביא את ניו-יורק לפה. האיזור של רמת החיל משובץ בחברות היי-טק, ביום שורפים פה אנשים את תאי המוח שלהם במטרה לפתור בעיות טכנולוגיות עדכניות, ובערב נראה כי לא חסר תרבות. מועדון זאפה משבץ הופעות ישראליות ברמה איכותית, ומידי פעם ופעם מייבא אמנים זרים איכותיים. לפני כשנתיים ראיתי פה את רון קרטר. והיום זהו אבישי כהן.
יש דברים מסויימים שאפשר לראות בהרכב של שלישייה ששום הרכב אחר לא יכול לתת באותה המידה. בימינו בעיקר שלישיות נוטות לספק את ההרכבים האדוקים ביותר. הרכבים גדולים יותר לעיתים "נפתחים", לפחות לפרקים, למרות שיש רביעיות וחמישיות ואפילו שישיות ושביעיות שמצליחים להמנע מכך. צמדים ובודדים בדרך כלל בייחוד בפורמט של ג'אז מתקשים לספק אופק מתחדש בכל רגע ופעמים רבות פניהם לדרך המרחב, ספייס גדול בין האמנים שמצנן את המוזיקה בתצורה של הרמוניות ועוד הרמוניות. הרכב השלישייה של כהן לא איבד במשך כל ההופעה את הקשר שלו עם הקהל, החום של המוזיקה שייצא מהמלודיות המשובחת הידק היטב את ההרכב וחיבר אותו לקהל בצורה טובה. ולקהל שהיה היום בזאפה מגיע בהחלט מלוא המחמאות. קהל אנרגטי ומבין שתמך בחום של המוזיקה והעריך אותו בכל רגע.
לא היה שום שלב בהופעה שבו ביקשתי להחליף את ההופעה בערמת גוויות אקדמית של חובבי הקלות, קיצורי הדרך והתחכום של ההרמוניות והוירטואוזיית-סקסופונים. אין תחליף למוזיקה חמה, וכשהיא מבוצעת היטב לא נותר אלא להינות ממנה. כבר בקטע הראשון אפשר היה לראות למה כהן נחשב לאחד הבאסיסטים המעניינים בעולם בעשור האחרון ולמה הוא מככב ברשימות נחשקות של הבאסיסטים הטובים של המאה. היה זה קטע מהטובים ביותר בהופעה כבר בפתיחתה, כאשר כהן נדרש להתקפות מרשימות על הבאס והפגין סגנון מלא מלודיות מורכבות ומלא טכניקות מעניינות. הסגנון המלודי-קופצני של כהן הופך אותו לאחד הבאסיסטים היחידים בימינו בעולם שמסוגלים לספק תוכן מוביל חם ומעניין על באס כפול אקוסטי. כהן משתמש בחוכמה הן בסגנונות לאצבעות והן בקשת בשביל לייצר את התכנים שלו.
הקטע השני היתה קצת כניסה יותר לכיוון הוירטואוזיה, אם כי למרות כל זאת כהן לא ניסה לרגע לנטוש את דרך המוזיקה החמה. הקטע עם מילותיו של ביאליק היה קצת יותר חלש בתחילתו, אמנם כהן שר בהשראה גבוהה ואמנם כמו בכל קטע אחר שהוא ביצע, גם פה היו לכהן קונספטים מאתגרים לביצוע על בסיס חומר הגלם, אלא שבגדול קטע שכזה מטיבו נוטה לבינוניות, ובתחילת הקטע היו פחות נסיונות להרימו. לעומת זאת בשלב מסויים לאחר קטעי הסולו לפתע עבר ההרכב לקצב טוב והחל להרים את הקטע לגבהים המצופים.
ההרכב של מספק לכהן השראה נוספת. על ההשראה שמספק הפסנתרן המוכשר שי מאסטרו שמעניק לכהן הזדמנויות רבות לשיתוף פעולה מלודי וחם דיברתי, ההשראה השנייה היא בתיפוף, ובכלל, כל הנושא של הדינמיקה והקצב. מארק ג'וליאנו המתופף וכהן יצרו ביניהם שפה מרשימה שבה השניים עוסקים בנושאים מורכבים של מקצב. השראה זאת היא טובה במיוחד, משום שאין שום דבר אקסטרא ואגנטי בעבודה שלהם, הם לא צועקים, הם לא צורחים, ולהיפך, השניים למדו את היתרונות העצומים בנגינה רכה אך אגרסיבית, כלומר, נגינה שבה לאו דווקא מכים בכוח על כלי הנגינה בשביל לעשות הרבה רעש, אלא מנגנים כל צליל בשביל לקבל את עומק הסאונד שלו, אך הם עשו זאת מבלי ליפול לרגע למלכודת של המוזיקה הקרה! ניצול זה של עומק הצליל במוזיקה חמה הוא השראה מצויינת של השניים וראוי היה שיבואו אחרים וילמדו מהם.
ואולי כאן המקום לציין את הסאונד המצויין של זאפה, במקום אחר דברים שכאלו היו יורדים רובם ככולם לטימיון, ואילו הסאונד בזאפה איפשר לרובו ככולו של הקהל כמעט בכל מקום באולם לשמוע את הדברים הללו היטב. כהן מנצל היטב את ההשראה שג'וליאנו מספק הוא הכניס לסגנון שלו תיפוף משל עצמו שמעניק עניין נוסף לנגינה שלו. הדינמיקה בין השניים מאפשרת לכהן להיות מוביל ההרכב ולהכניס תוכן וסולואים. כהן הוא גשר דינמי גם בשיתופי פעולה עם המלודיה של מאסטרו. כתוצאה מכך כהן מציג במוזיקה שלו פאנים רבים. וכשג'וליאנו נכנס לנגינה אגרסיבית, הוא הפתיע לטובה, המראה הראשוני שלו נראה מעודן מכדי להכנס לטראנס אגרסיבי, אך כמה זה מטעה, גם בטראנס האגרסיבי שלו יש לו טאץ' טוב!
כהן הוא ללא ספק מוזיקאי שופע רעיונות. תחילה הוא נראה היה מאוד עדין. לכהן היתה רתיעה לאחור לעיתים במהלך הנגינה מהמיתרים, כאילו נראה שהוא מרחם על שהוא מכה בהם. ככל שההופעה התקדמה הרתיעה לאחור נעלמה, ייתכן שהבאס עצמו לא היה נוח לו והוא רגיל אולי לבאס אחר, בכל אופן קשה היה שלא להתרשם מהיכולות שלו, הרעיונות שלו, ושיתוף הפעולה המצויין שקיים בין נגני ההרכב שלו המשלימים יחד פאזל חם ומרתק.
היתה זו ההופעה החיה בין הטובות ביותר שראיתי, אם לא הטובה ביותר מבחינה זו , כשאולי כאן המקום גם לציין את האורח איתמר שסיפק דירבוקים ותיפופים מעניינים משלו, מה שמוכיח שמוזיקה חמה החיבור שלה הוא דבק חם.