אחד הדברים שהטרידו אותי בשבוע שעבר הוא עצמם העובדה שלא יכולתי להגיע לפסטיבל אינדינגב עקב אילוצי העבודה. הפסטיבל הזה הוא אחד מהדברים מעוררי התקווה במוזיקה הישראלית, בעיקר תקווה לכך שעם רוח גבית טובה, פסטיבל מלא עניין וחיוניות כפסטיבל האינדי יכול לייצר משהו משמעותי. אלא שדברים כאלו צריכים לחוות על הבשר משום שבישראל מעולם לא היתה תשוקה שכזו למוזיקה עצמאית כמו שנראה שיש כיום בפסטיבלים שכאלו. הקרטון שמופיע בתמונה בבלוג של ניימן אומר הכל, הפסטיבל הזה יש בו באמת מהרוח הטובה שציפיתי שתהיה בו!
הקרטון הזה הוא יצירת אמנות בפני עצמה, יצירה ספונטנית ויפה! לפעמים דבר כל כך פשוט יכול להיות כל כך חזק ולשקף את האותנטיות שברוחם של דברים. בתקווה לכך שבפעם הבאה יעדכנו מבעוד מועד אודות מועד הפסטיבל.
הקרטון הזה מחמם את הלב יותר מחלק מהיצירות שראיתי היום בערב פתיחת הגלריות של תל אביב :] מסכים בהחלט עם דבריך!
(והאמת היא שיחסית הם יחצנו את הפסטיבל לא רע מבעוד מועד. כנראה, אבל, שיש גבול מה אפשר לעשות עם תקציב פרסום אפסי והרבה כוונות טובות..)
ניימן, אני למשל שמעתי על הפסטיבל רק כמה ימים לפני שהוא התבצע, והופעות זה הדבר הכי אהוב עלי במוזיקה!!!