הזמר והאמן פרינס שבשנות השמונים היה מחלוצי המוזיקה החדשה ששלטה אז, מקצבים פ'אנקיים על פסקולי סרטים בשילוב פופ/רוק החליט כי מאס בכך שמשתפים את הקבצים שלו ופנה בתביעות נגד גורמים בארה"ב, צרפת ואף ישראל. אתר youtube מכעיס אותו כמו גם דברים אחרים שקורים במרחבים החופשיים של האנטרנט. פרינס אינו מרוצה מכך שחומרים שלו, תמונות, סרטונים ועוד מוצגים באופן חופשי ואף טוען שיש מידע שמופץ עליו שלוקה בחוסר אמינות. פרינס הוא אמן שידע במשך השנים להתרחק מאימתם של הפאפארצי ושאר עסקני הרכילות אך עידן החופש נטל ממנו את הפרטיות.
אוהדי פרינס לקחו את המסרים הללו ברצינות והקימו אתר מחאה שבו הם נלחמים את מלחמתו של פרינס. פרינס שיחסיו עם האוהדים שלו לא סוגים בשושנים, בלשון המעטה, והוא כמידי פעם בפעם נוטה להכניס להם, גם הפעם הפליא כאשר ע"פ התגובה הרישמית של האתר הוא הראה נכונות למאבק שהם עושים באתר ואף הציע להם לפרסם באופן בלעדי שיר באתר להאזנת המבקרים אלא ש… לטענת מפעילי האתר מילות השיר מעבירות ביקורת גם על אוהדיו! פרינס נשאר פרינס.
וזאת בשעה שמתברר שמתוך כל שלושה מורידי ההפצה האנטרנטית באיכות רוחב פס נמוכה יחסית של רדיוהד, שניים לא שילמו או למעשה, שילמו סנט אחד. כמובן שמדובר במספר גדול של סנטים, אבל זה די דומה לחידה עם 3 הכובעים. מעמידים 3 אנשים ככה שכל אחד רואה את השניים האחרים ועל ראשו של כל אחד שמים כובע, אדום או לבן. המנצח הוא זה שמגלה ראשון את הצבע של הכובע שעל ראשו. סה"כ יש חמישה כובעים, 2 לבנים ו3 אדומים.
אחד המשתתפים רואה שכל אחד מהאחרים חובש כובע אדום. עוברות מספר דקות שאף אחד לא אומר ולבסוף הוא אומר כובע אדום וצודק. הסיבה לכך היא שאילו אחד המשתתפים היה רואה שני כובעים לבנים על ראשי שני החברים שלו הוא מייד היה יודע שהכובע על ראשו אדום. ואילו אחד המשתתפים היה רואה על החברים שלו כובע לבן וכובע אדום, הוא מייד היה יכול לדעת שאם על הראש שלו יש כובע לבן אז אחד המשתתפים יראה שני כובעים לבנים ומייד יאמר. ולכן אם חולף זמן רב מידי בלי שהמשתתף יאמר משהו, סימן שהכובע על הראש שלו אדום והיה אומר אדום! מאחר ועברו מספר דקות ברור שכל אחד מהמשתתפים רואה כובעים אדומים בלבד, ועל כן בסופו של דבר מישהו הבין זאת אחרי כמה דקות ואמר וניצח.
גם פה אפשר לראות מתוך שלושת השלישים שניים לא שילמו (שני כובעים אדומים) על אלבום ההורדה של רדיוהד, ושליש אחד (כובע לבן) שילם. הרעיון הוא כזה, בפעם הבאה שרדיוהד יעלו אלבום לאנטרנט, יהיו הרבה פחות משליש שישלמו. כל אחד ששילם בפעם הראשונה ויודע שהרוב לא משלמים עשוי לא לשלם בפעם הבאה. זהו חלק מנושא הקומוניזם מול הקפיטליזם. שני שליש קומוניסטים לא שילמו, שליש קפיטליסטי שילם. במודל הקומוניסטי אנחנו יודעים שזה לא עובד, ברגע שבמודל הקומוניסטי חלק רואים שהם יותר מידי יצרנים לעומת החברים שלהם, הם יאטו את ההשקעה שלהם והעבודה שלהם. האלבום של רדיו הד מתאפיין במאפיין הקומוניסטי הגורס שלא משנה כמה כל אחד מייצר, כולם מקבלים אותה תשואה. במקרה הזה, מי ששילם סנט אחד ומי ששילם 1000$ יקבלו בדיוק את אותו המוצר.
הקומוניזם קרס בדיוק מהסיבות הללו ויש סיבה להניח שהרעיונות הקומוניסטים הללו בצורה הנוכחית לא יוכלו להתקיים. הקפיטליזם לעומת זאת ייאלץ אולי לייצר יותר איכות, כלומר היתרון היחיד על שיתוף הקבצים של חברות ריווחיות הוא ביכולת שלהם לספק מוצרי איכות. ובקיצור המלחמה הזאת עדיין רחוקה מלהסתיים!