קן פפלובסקי שיש לו ידע רב במוזיקה על גווניה, בסגנונות רבים ובכיוונים שונים, הגיע עם החמישייה שלו, מוזיקאים מיומנים ביותר, אבל. סיימתי עם המילה 'אבל' ואחריה נקודה את המשפט הקודם, בגלל שעצם השימוש במילה "אבל" אומר שיש כאן איזה בעייה, ואכן, נתגלעו מספר בעיות בהופעה שאני מייד אציין ואפרט אותן, עצרתי משום שעצם קיום מה שאני רואה כבעיות לא אומר שהיתה הופעה רעה, ההיפך הוא הנכון, ההופעה היתה טובה, אלא, שקשה לא לומר שהיה פוטנציאל למשהו הרבה יותר גבוה. לא ליצור רושם בתת-מודע שכל ההמשך של מה שאני כותב מצביע על חולשה מוחלטת של ההופעה אתמול באמפי המהודר של קיסריה.
פפלובסקי הוא אמן שהבין היטב שהוא מגיע בשביל לתת לקהל הצגה טובה, חוש ההומור יוצא הדופן שלו לא הספיק להימאס עלי במהלך ההופעה, (הכוונה כמובן לחוש ההומור שהוא הפגין במעברים שבין השירים ןבהצגת השירים). בנוסף, קשה לומר שלמישהו בקהל אתמול היה ספק שהנגנים של פפלובסקי הם ברמה טכנית גבוהה, כל הנגנים שולטים היטב בכל מה שקשור במה שהם עושים, והם עושים הרבה דברים שונים כל אחד בפני עצמו, כלומר זה לא ממש סווינג ישן, יש כאן גלישה מובהקת לכיוונים מלבד הסווינג שבאה לידי ביטוי על ידי כל הנגנים, כפי שיוסבר בהמשך.
נקודה נוספת היא ההבדל משנה שעברה בכל הקשור לפסטיבל הג'אז של קיסריה. שנה שעברה ההופעה היתה עם כמות של וירטואוזים שכל אחד הפגיז, היה זה מעין טכניקה על חשבון סדר, שפגמה מעט בזרימה הטבעית של המוזיקה בהופעה שהייתי בשנה שעברה, ואילו השנה קיבלנו מפפלובסקי את ההיפוך, ההופעה שלו היתה מסודרת ומדוגמת, וזה היה לכיוון השני בקיצוניות, ההופעה היתה כל כך מסודרת שזה הפך להיות מופע של "ללכת על בטוח", פפלובסקי והנגנים שלו לא יכלו במצב שכזה ממש לסחוף את הקהל, בדיוק כמו שאם נניח תבניות ביצים על הריצפה ונבקש ממישהו להלך על התבניות מבלי לשבור את הביצים, הוא יאלץ ללכת בלאט, אט אט בשביל לעבור את המכשול.
כמו שאמר סטלין, אי אפשר להכין חביתה בלי לשבור ביצים. סטלין היה איש נורא ומרושע אבל בכל זאת בציטטה הזאת מתאימה לערב בקיסריה משום שבמקרה הזה ההליכה על בטוח הפכה לפרקים, בעיקר בכל הנושא של הבלדות המתוקות הרבות שנשזרו בערב, למשהו שאינו שונה מלשבת בבית ולהדליק 88FM. אמנם לא כל הערב היה ככה, אבל היו כמה וכמה קטעים שכאלו. כשבוחרים לקחת חומר בלדות מתוקות שהוא חומר גלם נמוך, ומנסים לעשות איתו דברים בטוחים, זה הופך להיות לפרקים אנמי ומתודי. וחבל, משום שכאשר פפלובסקי וחבריו החליטו שהם רוצים לקבל השראה טובה הם עשו זאת. דוגמא טובה לכך היתה לאחר מספר קטעים ראשונים, כאשר החליף פפלובסקי את הסקסופון בקלרינט.
ההרכב ניגש לביצוע בלוז בסגנון ניו-אורלינס ובהשראה מצויינת. המעבר מהסקסופון טנור המגושם אל הקלרינט, כלי שנולד לנגן בלוז, ועוד בקטע של השראה גבוהה וטובה מייד הביא לתחושה גבוהה, הישיבה במקום המופלא הזה, אחד היפים בעולם אם לא היפה ביותר מבין המקומות שבהם מנגנים אנשים ג'אז, עם הגברה מדוייקת, נגנים מוכשרים ומקצועיים, קהל נפלא, במזג אוויר מושלם או הכי קרוב שיש לכך, ולקבל את הבלוז הניו-אורלינסי הזה, היה זה שיא הערב. באותם רגעים הייתי משוכנע שפפלובסקי ביצע מהלך מבריק, לאחר מספר קטעים שבהם שיחק עם הסקסופון טנור, חשבתי, החליף פפלובסקי לכלי יותר נמרץ ומעכשיוואילך יהיה טוב יותר, ההשראה תלך לפסגות ולא תהיה שקיעה. אלא שהתבדתי.
בסופו של דבר מתברר כי פפלובסקי החליף מסקסופון לקלרינט לא בשביל להעביר הילוך, אלא מסיבות אחרות שהקלרינט יותר מתאים לו בלי קשר לחומר המבוצע וזה שזה הרבה בלדות וסטנדרטים זה רק יד המקרה. לאחר קטע הניו אורלינסי הקטע הבא התחיל טוב ומלא השראה. פפלובסקי עבר לאלתור חופשי, סולו ללא ליווי, עם השפעות קלסיות שבו הפגין את הידע הרב שלו. אלא שהמשך הקטע החל משלב מסויים התכנס לבלדה נמוכת השראה. בהמשך הערב לפרקים פפלובסקי שוב נצץ, אבל היה בעיקר טכני. התקשתי למצוא ברבים מהקטעים איזשהו כיוון של פפלובסקי, איזשהו רצון לנסות לעשות משהו שיפגין מהדברים שעשה בחייו.
במקום זה התקבלו גירסאות מתוקות של בלדות פורסמות, של אחרים, שפפלובסקי הגיש. במקום מנה עיקרית היה זה מעין מתאבנים של מנה ראשונה. מבין הקטעים האחרים מלבד השניים שתיארתי, קטע אחד בלבד, שהיה של ארול גארנר בוצע בהשראה טובה מאוד מבחינת פפלובסקי, והיו כמה וכמה קטעים חסרי אתגר, גם בבחירה וגם בביצוע. אמנם, היו כל הסולואים היו לא רעים, והיו מספר סולואים משובחים, אבל היו הרבה קטעים שבהם כל העסק הצביע על אותו רצון ללכת על בטוח שדיברתי עליו. פפלובסקי הוא מוזיקאי טוב שמבריק כשהוא רוצה, ואתמול ברוב הזמן הוא לא רצה להבריק.
הגיטריסט אלדן איכזב אותי אפילו יותר. גיטריסט ללא ספק עם טכניקות משובחות, ידע רחב, אלדן שיש לו כל מה שצריך פשוט לא הגיע למרבית הערב, ורק בשלב שהגיע התור שלו לנגן סולו ללא ליווי בסגנון ג'אנגו ריינהארדט פתאום הוא התמלא השראה והחל להפגין מהניצוצות שלו. בשאר חלקי הערב היה אלדן טוב מאוד בכל מה שקשור לסיוע וגיבוי לאחרים, אבל בכל מה שקשור להכניס תוכן משלו בהקשר המתאים אלדן פשוט לא היה שם, ולא משך והוביל אלא היה נמוך מאוד מחפש את ההשראה שלו בריצפה. כאמן מוביל ויוצר תוכן אלדן אכזב מעט, אני ציפיתי שהוא יוסיף לכל מה שקשור לחלק של ההובלה עצמה, כלומר, הייתי רוצה לראות שמחת חיים בסולואים שלו גם כשהחומר הוא בלדות או בלוז, אם הוא לא אוהב את החומרים הללו אז שלא ייצא לסולואים! זה לפחות התפיסה שלי. אלדן הוא הרבה יותר מוכשר וטוב ממה שהוא הציג ואם הוא איבד את הכייף שלו ביצירת מוזיקה הוא בבעייה וצריך לעבוד על שיפור עצמי בגישה.
ופה אני חייב לציין לטובה דווקא את שלושת האחרים בהרכב של פפלובסקי. ראשית ניקי פרוט. פרוט לא ניגנה אגרסיבי ברוב הזמן, אך אספקת הבס שלה היתה כמו חמצן, היא מלאה רעיונות חדשניים ומודרנים. בקטע הבלוז הניו אורלינסי הבאס היה בגרוב בסגנון שנע בין הסול של מוטאון לבין סווינג שהיה חלק ממה שהפך את הקטע הזה למעולה, משום השילוב הקופצני שהזה שנתן למוזיקה הזו גוון מרענן גם מהכיוון של הבאס. במשך רוב הערב התקבל סווינג סביר עד טוב, והסולואים של פרוט היו טובים אם כי קצרים ומעטים, היא העבירה את המסר שלה. די מהר היא הפכה לחביבת הקהל, בין השאר משום החולשה היחסית של המובילים פפלובסקי ואלדן, פפלובסקי לא היה ממש חלש אלא שהכאריזמה שלו לא הורגשה באותה המידה שהורגשה אצל פרוט או הפסנתרן צ'סטנוט, אצלם אפשר היה לחוש את האהבה הטיבעית לעשיית מוזיקה, את החיוניות.
הנגינה של פרוט חלקה, בפרקים מסויימים ובחומרים מסויימיםהיא היתה פחות טובה, והסווינג בשלבים הללו היה פחות מובלט, ואולי בקטעי הבלדות המתוקות דווקא אז גם פרוט וגם אסיונה צריכים דווקא אז לנסות לעיתים יותר אגרסיביות, כשיש מוזיקה מתוקה לפחות סווינג חזק יכול להניע את הגוף. ויחד עם השירה הטובה שלה באחד הקטעים פרוט היתה בהחלט ביום טוב ותרמה היטב להרכב. לצידה היה המתופף ג'ו אסיונה אמון על ייצוב הסווינג (במובן האלינגטוני שלו). אסיונה הפגין סולו אחד מעניין בידיים חשופות, בשאר הערב עסק בסווינג בעיקר, כשהסווינג הכללי של ההרכב היה טוב, אסיונה נראה היה יותר "קרוב" למוזיקה, בעיקר כאשר האחרים נרדמו גם אסיונה היה רדום. הייתי מצפה ממנו אולי לשפר מעט את התמיכה שלו בסולנים, הוא תומך בהם היטב אבל לא מספיק מושך אותם קדימה, בעיקר נראה לי שזה קורה בגלל שההרכב מנגן מוזיקה מתוקה שכזאת בתדירות גבוהה מה שמוציא את העוקץ מהמתופף.
המצטיין של הערב היה כמובן הפסנתרן סיירוס צ'סטנוט, שהפגין יכולות מרשימות ביותר על הפסנתר, טכניקה, קצב, היה תענוג לראות אותו והתוספת שלו להרכב היתה משמעותית מספיק בשביל להעלות את ההופעה ברמה אחת לפחות, הוא היה בדרגה או שתיים מעל האחרים, בעיקר עקב זאת שבכל מה שקשור להעצמת ג'אז על בלדות הוא מעולה, וזה היה החומר והסגנון של הערב, לקחת קלאסיקות, לעבד לבלדות, ולבצע העצמת ג'אז, לצד מידי פעם נסיונות לצאת לביצועים יותר מרתקים. על כן צ'סטנוט גם כשעושה בלדות פשוטות יש לו מה להציע, הנגינה שלו על כן היתה לא משעממת לרגע.
ציון ההופעה: 4 כוכבים.
תודה על ביקורת נכונה המעידה בדיוק על חסרונות ההופעה.
אכן ההופעה היתה טובה אבל חסרת השראה ( דידקטית מדי) ובתחומי הג'אז קשה מאד בלי קורטוב של השראה ואילתור.
ככל הנראה , בהופעות במועדונים ובפורומים קטנים יותר הם כן מצליחים ליצור השראה ( קן פופלסקי ואנשיו מופיעים הרבה מאד באוניות הנופש הגדולות באיים הקריביים ובאחת ההקלטות שלהם ששמעתי בBBC היו מעולים) . אולי מעצם טבעו של הג'אז הוא נועד יותר לפורומים קטנים ופחות מסחריים .
עמי סלנט