Big Book Of Blues

כותב הספר Robert Santelli הוא בראש ובראשונה כותב מוכשר שכייף לקרוא אותו אפילו בפעם הראשונה, דבר מאוד חשוב בעיקר בתחום שהספר עוסק בו. רעיון הספר הנ"ל בדומה לספר של  AMG הוא להיות ספר שמכיל אוגדן מידע כספר מדף שמשמש ספר עזר לסגנון מוזיקלי בבסיס, אלא ש AMG ניסה להיות יותר מזה, בעוד ביג בוק אוב בלוז (BBOB) הוא יותר ממוקד, וזה אחד היתרונות שלו. ישנם כל מיני סוגים של ספרים, שההבדלים ביניהם הם קטנים בתפיסה אבל זה יוצר שינוי גדול בתוצר הסופי.

למשל, מי שמכיר את הפינגווין גיידס השונים להקלטות של סגנונות, ויש כזה ספר מפורסם לג'אז למשל, יימצא שהמבנה דומה אך המינון שונה, כלומר, בפינגווין גייד יש עבור כל אמן באופן דומה לAMG ול BBOB כותרת כניסה עבור כל אמן, שמתחתיה ישנו מידע ביוגרפי לצד ביקורות אלבומים. למעשה, ישנו קושי להפריד בין שני הדברים הלכאורה שונים הללו, הביוגרפיה או בעברית קורות החיים של אמן מסויים, והאלבומים שהוא עשה. בשביל להבין את הקושי בהפרדה בין שני הדברים, אפשר לנסות לחשוב על כל אחד בנפרד.

ניסיון לחשוב על אלבום כנטול קשר לתקופה שבה האמן עשה מה שעשה, יכול להיות עם יתרונות אבל ידוע שבדר"כ רוצים לדעת את הדברים הללו. מי שלמשל יכתוב על אלבומים, נניח של מיילס דייויס, כמו ביצ'ס ברוּז, יכתוב בוודאי גם על המסביב של האלבום, השינויים הפרסונליים בהרכב של מיילס דייויס, הדברים שהוא אמר לפני ואחרי, ועוד דברים ביוגרפיים שאינם קשורים לתפקיד של ביקורת אלבום באופן ישיר, בביקורת אלבום טהורה אנחנו רוצים בסופו של דבר לדעת על הפלוסים והמינוסים מבחינה אמנותית, באופן שמנטרל ככל האפשר דברים שמסביב, אבל קורות החיים מאפשרים להבין קבלת החלטות ואווירה סביבתית בעת יצירת האלבום שפעמים רבות לא מוותרים על החלקים הביוגרפיים בעת ביקורת אלבומים.

מהעבר השני מחשבה על קורות חיים ללא ציון האלבומים, וללא מתן ביקורת מסויימת על הטובים והמוצלחים מביניהם לעומת הללו שהם פחות טובים מביניהם מוציאה מעט מהעוקץ של ביוגרפיה. למרות שביוגרפיה כשלעצמהלא בהכרח אמורה להתעסק עם ענינים שקשורים בטעם, שהם מן הסתם סובייקטיביים בעוד כל מי שכותב קורות חיים שהם תקציר ביוגרפי של מישהו אחר ירצה שדבריו יהיו אובייקטיביים ככל האפשר, לפחות רוב המקרים הם כאלו משום שקורות חיים אמורים להיות מבוססים על עובדות ולא על פרשנות ויש חשיבות גם מי שעושה פרשנות, להפריד ולהצהיר על החלק שבו הפרשנות מתחיל, נכון, ידוע שפעמים רבות ביוגרפים אינם עושים כך, והפרשנות מתערבבת עם עובדות, אבל אם מדברים על אוטופיה חשוב להבין זאת.

באותו אופן כמובן שראינו שיש חלקים ביוגרפיים בכתיבה על ביצ'ס ברו, יהיו כמובן בביוגרפיות על מיילס דייויס התייחסות ביקורתית לאלבום ביצ'ס ברו, ואיכויותיו המוזיקליות. על כן לסיכום, אנחנו מוצאים בביוגרפיות אמנים חלקים שהם ביקורת אלבומים, ובביקורות אלבומים אנחנו מוצאים חלקים ביוגרפיים. וסוג הספרים שבנוי על כניסות עבור אמנים, כמו הפינגווינין גייד או AMG וכדומה מטיבו יתקשה להפריד בין הדברים. ההבדל בין הגישות של הספרים הללו, אם כן כמו שכתבתי בסוף הפסקה הראשונה, הבדלים קטנים בתפיסה שיוצרים שינוי גדול בתוצר הסופי, הבדלים שמתבטאים בעיקר במינונים השונים.

די דומה למשל להבדל בין מרק אורז ועדשים לאורז ועדשים, המינונים השונים של המים האורז העדשים והתבלינים עושים את ההבדל בין מרק אורז ועדשים, לבין תבשיל אורז ועדשים. התהליכים האחרים במהלך היצירה עשויים להיות שונים או דומים אבל הרכיבים ברובם הם אותם רכיבים ורק המינון הוא זה שמשתנה באופן גדול.

בפינגווין גיידס יש דגש גדול יותר במינון על האלבומים עצמם. לעומת זאת, הספר של סנטלי מנסה ככל האפשר לנטרל את ההשפעה של הביקורות אלבומים, ולמעשה אילו היה סנטלי מוותר על החלק של האלבומים המומלצים, שהוא חלק מיותר לחלוטין בהתבוננות טהורה על הספר שלו, ולו מהסיבה שהוא רק מפרסם רשימה ולא יותר, היה מצליח אפילו לנטרל יותר מזה את עניין הביקורת אלבומים ולהפריד יותר. כמובן, שבעצם האלבומים הם בסופו של דבר התוצר הסופי אמנותי שכולם נושאים אליו עיניים, אבל כשמתייחסים לתקציר ביוגרפי אפשר להבין את החשיבות של ההפרדה הזאת, אם מה שכתוב בתקציר הביוגרפי מכיל מספיק מידע מעניין ומקדם את האלבומים הקורא יוכל למצוא במקומות אחרים.

סנטלי נותן דברים חשובים לקורא, ראשית, כמו שציינתי כיף לקרוא אותו. הספר הוא "קל" נוח לקריאה, מסודר, סגנון אחיד, ישנה הדגשה בכל ציון של אמנים אחרים בתוך אמן מסויים, ואין נסיון לתת ביוגרפיה מלאה אלא לתת את הדברים המעניינים והמושכים אודות האמנים השונים ולתת אותם באופן מתומצת ומסכם. דבר נוסף שקל להבחין בו ב BBOB לעומת ספרים אחרים הוא הקישור מאמן לאמן, עבור כל אמן, סנטלי מציין את הללו שהשפיעו עליו, אמנים דומים, ואמנים שהושפעו ממנו. מעין עבר הווה ועתיד של כל אמן. הדבר מאפשר די מהר לגשת ל 3-4 אמנים שאמן מסויים הושפע מהם או השפיע עליהם, או אמנים דומים, ולקרוא את החלק שלהם ולקבל די מהר תמונה על האמנים השונים, תמונה שלא קשה לזכור אותה בשל התמצות והעניין בכתיבה.

הספר כולל  650 אמנים, לעומת אלפים רבים בAMG ועל כן הוא יותר ממוקד, ויותר מתאים לבניית הבנה. סנטלי ביקש לבחור אמנים שהם מעניינים וחשובים כאחד, והתוצאה שהספר שהוא בנה כל כך נוח ללמידה ולזכירה, כאילו סנטלי הצליח להעביר מהמוח שלו למוח של הקורא בצורה מדוייקת את הסדר של הדברים, עד כדי כך שמי שישתמש בספר הזה תוך זמן קצר יתחיל להאמין שהוא מכיר  כמעט את כל המידע שעל הספר מבלי שקרא אותו סדרתית אפילו פעם אחת, וזה יכול להיות טוב מאוד בשלבים מסויימים של חובב בלוז ללמידת הבלוז.

סנטלי עצמו מתייחס אל הבלוז כאל מה שבלעדיו לא היה ג'אז, רוק או סול, היפ הופ או רגאיי, כיסוד של הסגנונות הללו ושל מה שהוא מכנה פופ אמריקאי. זה מעיד על הגישה שלו ומתבטא גם בספר, הספר מכיל אמנים שמגיעים מתחומי הרוק הסול והג'אז ולעיתים הכניסות עליהם ארוכות יותר מאמני בלוז והאזכורים שלהם לעיתים רבים יותר. סנטלי גם מתייחס לבלוז כמוזיקה שהיא אנושיות ופולקלור. סנטלי מביא את החשובים לדעתו מהתחומים הללו, והספר שלו יוצר נרטיב נוח מאוד ללמידה אודות הבלוז. התוצאה היא שהספר הזה בעיקר בזכות הלמידה המהירה יכול לקדם את חובב הבלוז בצורה מהירה בשלביו הראשונים, מה שהופך את הספר לחיוני.

 ציון הוא 1 עד 5 כוכבים במדרגות של חצי ראה מקרא למטה:

דרגת החובב	ציון התאמה בכוכבים	כיצד להשתמש בספר
1	4.5	קריאת כניסות על אמנים מוכרים לאו דווקא בלוזיסטים
2	5	מעבר מאמן לאמן על פי הקשרים וההשפעות
3	5	כמו שלב קודם
4	4.5	כמו שלב קודם
5	3.5	להתחקות מאיפה נלקח המידע עבור כל אמן ואמן בנפרד
6	3	כמו שלב קודם
7	1.5	כמו שלב קודם