AMG BLUES – הספר

בשנת 2004 הוצאה המהדורה האחרונה של איי.אמ.ג'י לבלוז, ספר שמעודכן ממש עד קרוב לזמן יציאתו על כל הפלוסים והמינוסים שיש בדבר. לתפיסתי ישנן 7 דרגות של חובבי ז'אנר אמנותי, והשאלות המתבקשות שהחלטתי עליהן עת ניגשתי לביצוע הביקורת אודות הספר הן כדלקמן(לפי הפוסט ההוא) ולהלן: 1. מה יכולה להיות התרומה והחיוניות של הספר עבור כל אחת מהדרגות? 2. מאיזה חלקים בנוי הספר? מה כל חלק יכול לתרום ולמי? 3. מהו עומק התוכן ורמתו, והעניין שהוא יוצר? מה הרעיון הכללי של הספר? בנוסף מהו הציון הכללי שיש לתת לספר ביחס לדרגות אליהן הוא מתייחס בעיקר, דרגות החובבים שמתאימות לספר. האם הספר מתאים כספר ראשון או שאולי יש צורך בידע מוקדם לפני כן? והאם הספר בסופו של דבר מציג תמונה מהימנה של הבלוז, מעצב טעם בצורה טובה או מאפשר לעצב טעם, ומהם החסרונות והיתרונות שלו. ישנם עוד מספר מדדים שביקשתי למדוד שהם פחות חשובים.

הספר מחולק לשלושה סוגי תוכן למעשה:
1. תוכן היקפי שכולל: תוכן עניינים, הסבר כיצד להשתמש בסימוני הספר, קרדיטים, הקדמה,תיאור סגנונות ובסוף הספר יש גם אינדקס.
2. חלק עיקרי :אמנים לפי האותיות + האלבומים שלהם וסקירה אודות קורות חייהם.
3. מאמרים.

התוכן ההיקפי משמש בעיקר להתמצאות בספר והבנת רעיונותיו, למשל, מתוכן העניינים רואים את המבנה של הספר ואפשר לגשת לאותיות השונות של האמנים או למאמרים מסויימים. ההסבר אודות הספר וסימוניו למשל יש שימוש באחד עד חמש יהלומים לתיאור איכות אלבומים, כך מוסבר, וכוכב או עיגול מלאים מסמלים אלבום ראשון של אמן שאיתו כדאי להכיר אמן, וכוכב לא מלא מסמל הקלטות חובה של האמן. רשימת הקרדיטים מצביעה על הללו שתרמו לספר מידיעותיהם ערכו ועשו אותו. ההקדמה נכתבה על ידי אדם בשם קוב קודה, מותיקי וראשוני הפרוייקט של AMG בלוז. תיאור הסגנונות שנכתב גם הוא על ידי קודה. האנדקס בסוף הספר מאפשר לראות את האמנים השונים והיכן הם נזכרים בספר.

החלק השני של האמנים מסודר על פי סדר האותיות, לכל אמן יש סקירה של קורותיו, ואז אלבומים נבחרים, כשעבור כל אמן משתדלים לתת אלבום ראשון + אלבומים הכרחיים, כאלו על דעת עשרות תורמי התוכן המשתתפים בחלק השני כל אחד ודעתו היא. החלק השלישי של המאמרים מנסה לתת תוספות למשל, כיצד להאזין לבלוז, סקירה של תקופות שונות בבלוז ותתי-סגנונות, לייבלים ומגמות שונות בעולם הבלוז, ונכתב רובו ככולו על ידי אדם אחד בשם ריצ'י אונטרברגר. החומר ההיקפי כולל 41 עמודים, החלק העיקרי כולל 679 עמודים, והחלק של המאמרים 47 עמודים. סה"כ הספר טוען להצגה של 1200 אמנים בסגנונות שונים, ו 8900 סקירות אלבומים בספר.אז לאיזה דרגה של חובבי בלוז מתאים הספר?

ראשית, ואפשר לראות זאת בקרדיטים, האנשים שערכו את הספר אינם בהכרח מבינים גדולים בתחום הבלוז, אלא כאלו שרואים במוזיקת הבלוז חלק מהפופ, תת-סגנון משפיע של פופ, הם כמובן מגיעים מהערצה למוזיקה קלאסית ורומנטית, AMG עושים הפרדה ברורה בין מה שהם מכנים קלאסית לבין פופ והבלוז בעיניהם הוא חלק מהפופ,שזה בעצם הנראטיב הראשי של AMG. מבחינה זאת AMG מראש לוקה ברצון שלהם להתייחס לבלוז כמוזיקה רצינית.גם התורמים מתייחסים בתכניהם אל הבלוז כפופ ולא ברצינות. רמתם של הכותבים עצמם, הם נעים בין דרגה רביעית לחמישית, מרביתם ויש כמה חריגים שמגיעים ליותר מזה, מאחר ומדובר בעיקר במבקרים ועיתונאים  ולא בחוקרים, כמובן שהתוכן המיוצר לא יכול להתאים לחובבים שהם בדרגות 5 או יותר בעיקר כשאין סדר או סגנון ייחודי או אחיד.

חובבים בדרגה רביעית ימצאו מעט עניין בספר, אבל אם הם רוצים להרחיב את הידע שלהם סביר להניח שימצאו מקומות הרבה יותר מתאימים, לעומת זאת חובבים בדרגה 3 או 2 עשויים למצוא שימוש בספר, חובבים בדרגה ראשונה אינם זקוקים לספר במיוחד בשלב הנוכחי שלהם, משום שהוא פחות מתאים להם עקב הבעייתיות במעבר על אינדקס שלא מכירים את השמות בו.הספר בנוי מביקורות וביוגרפיות שנכתבו על ידי אנשים שונים ורמת הביוגרפיות נקבעת על פי הכותב והיא שונה. יש כאן מה שנקרא תפסת מרובה- לא תפסת מהבחינה הזאת, שהרי פעמים רבות נראה כי ביקורות אלבומים נכתבו מהר בשביל לסיים ולא בצורה רצינית, דבר שהוא מובן לאור הפרוייקט הגרנדיוזי הזה של AMG, אלא שזהו מחיר מובן אך לעיתים גדול מאוד שבא לידי ביטוי במספר אופנים, למשל, לא ניתן להשליך מהביקורת של אלבום של אמן מסויים לעומת אמן אחר על הרמה.

לד זפלין למשל, זוכים לשבעה או שמונה אלבומי חובה, למשל, כי אין הפרדה ממשית בין AMG בלוז ל AMG פופ, דבר שלא בטוח שהוא נכון מנקודת מבט בלוזית, בטח שלא כאשר אמנים כמו בליינד למון ג'פרסון או קליפורד גיבסון זוכים שאלבומיהם יזכו לשלושה וארבעה יהלומים בשעה שזפלין מקבלים 7-8 אלבומים של חמישה יהלומים + כוכב.ה די מרוקן את התוכן ממערכת הציונים הזו, ומפשיט את הספר מיכולות להיות מעצב טעם אמיתי, אולי יש עניין מסויים להסתכל פר אמן אולי ולבחור אלבומים של אמן מסויים על פי ההמלצות, אבל בטח שאין שום סיבה להאמין ששמונת האלבומים של לד זפלין הם חובה לחובבי הבלוז, בשעה שאלבומים של למון ג'פרסון וקליפורד גיבסון אינם כאלו.

אז הספר הוא לא ממש מעצב טעם, וגם אינו מיועד במיוחד לחובב שהגיע לרמות גבוהות שאז התוכן הפופוליסטי יהיה לו לזרא. אבל בשלבים הראשונים של חובבי הבלוז, יש משהו טוב בכך שיש ספקטרום רחב של בלוז, וגם הגישה הפופית שמגישה לקורא את לד זפלין וכדומה כמרכז הבלוז ייתכן והיא נוחה לכאלו שמגיעים מהכיוון הזה.הספקטרום הרחב יכול להביא למי שמרחיב את ידיעותיו מדרגה 2 ל3 או 3 ל 4 להשתמש באינדקס בשביל להזכר באמנים ואלבומיהם, זה לא תמיד מדוייק ולא חף מטעויות אבל בהחלט יכול להיות שימושי. מבין המאמרים יש בהם גם כן מספר נקודות שעשויות לשמש מי שמצוי בדרגות אלו. הספר יכול להיות אם גן ספר ראשון בתחום הבלוז, למרות שאינו מבריק במיוחד בשל הספקטרום הרחב הוא יכול לשמש כספר מדף ראשון, מי שמכיר כבר אמניםן שנושקים לבלוז יכול לקרוא עליהם בספר ולקבל מוטיבציה אולי לקריאה של אמנים נוספים.

 ציון הוא 1 עד 5 כוכבים במדרגות של חצי ראה מקרא למטה:

דרגת החובב	ציון התאמה בכוכבים	חלק הכי שימושי בספר לדרגה
1	3	מאמר עמוד 680: The Roots of Blues
2	4	כניסות על האמנים והאלבומים
3	3	כמו 2 + מאמר עמוד 711: How To Listen To Blues
4	2.5	החלק של המאמרים
5	1.5	אין
6	1	אין
7	1	אין

סיכום:

מי שמצוי בדרגה השנייה, כלומר עיצב לעצמו איזשהו חלק של הבלוז וגם קשר לסגנונות אחרים עשוי למצוא עניין לקרוא על אמני הבלוז והאמנים בסגנונות האחרים וגם זה יוכל לשמש אותו אם וכאשר ירצה להגיע לשלב השלישי כאנדקס אמנים שיכול להזכיר לו לגבי אמנים ואלבומים, ושימוש קטן גם לאחר מכן בקריאת המאמרים בשלב הרביעי. מי שכבר בשלב השלישי זה גבולי, מי  שיותר, ישנם ספרים יותר מתאימים לו שאני אסקור חלקם בהמשך. מי שבשלב הראשון יכול ללכת על הספר כמשהו שיהיה יותר בשימוש בהמשך, אבל אין צורך להיחפז.

ציון כללי: 3 כוכבים