כמות הזמרות שמגיעות לישראל שיש בהן שירת נשמה היא קטנה. מייסי גריי היא כזאת. להגדיר אותה דווקא כשייכת למוזיקת נשמה ופ'אנק זה לא אומר שלא ניתן לשייך אותה להיפ הופ. גריי היא זמרת נשמה שיש בה איכויות ישנות לצד חדשות. סגנון השירה שלה מובנה בדומה לזמרות כמו טינה טרנר או זמרים כמו בובי בלנד, שילוב עם דגש על טון, ניואנסים ונשמה יחד. מכאן ככל הנראה נגזרת הסיבה שכשמייסי גריי שרה שירים במקצבים איטיים פעמים רבות ניתן להפיק מכך הנאה רבה יותר מאשר שירים קיצביים.
אמנם שלא יובן לא נכון, גריי היא זמרת נהדרת למוזיקת ריקודים. ההרכב שלהם למעשה בנוי בדיוק לזה, הרכב שיושב על ביטים של פ'אנק דיסקו ורגאיי במיטב המסורת עם נגיעות חדשניות. וכתוצאה מכך, המוזיקה שגריי עושה נוטה פעמים רבות לקיצביות רבה ונשמעת היטב. אלא שכאשר הקצב הוא איטי, גריי יש בה איכויות "אולד סקול" שבאות לידי ביטוי היטב. אחת הבעיות של מוזיקאים בני זמננו היא מוזיקה במקצב איטי. המוזיקאים המודרניים מתקשים לעמוד בקצב האיטי, מחשש שהצליל שלהם לא יחזיק מעמד למול אתגר קשה שכזה, ופעמים רבות מוזיקה איטית אינה זוכה אם כן להשראה הנדרשת, וזה נראה כאילו המבצעים רוצים לגמור מהר. לגריי יש יתרון שיש לה את האולד סקול הזה, היא יכולה להוציא ארסנל של ניואנסים ולשיר איטי וזאת מבלי שתפגע האיכות. מצד שני היא יכולה להתאים עצמה בקלות להיפ הופ. בכניסה למופע רכשתי מיני-תקליטור שלה במיטב מסורת הראפ, עם הליריקה המפורשת וכל האלקטרוניקה וכדומה. התמונה של אובאמה שעיטרה את המיני-אלבום לא מותירה מקום לספק, אובאמה, אובמה הוא אחת הדמויות הכי מעניינות היום. בן דוד של צ'ייני אבל שחור ודמוקרטי, חתיך מצליח מוצלח ואצילי, עם תכונות של מנהיגות.
מייסי גריי: שרביט של נסיכה
למייסי גריי יש הרכב מעניין ודינמי. כולם מאוד מקצועיים, זמרות הליווי, הגיטריסט, הבאסיסטית, המתופף והקלידן, כולם מתוקתקים עד לפרט האחרון. גם אם יתנו סולואים מעניינים, והיו כאלו בייחוד מצד הפסנתרן והגיטריסט שרזי הפ'אנק הרוק והסול ידועים להם היטב, הרי שהעיקר זה שיצליחו לנגן באופן כזה שהתוכן של מייסי גריי יבוא לידי ביטוי. גריי היא אלופת במה. מי שמסתכל עליה חושב שמדובר במישהי שאיננה מרוצה מהחיים! אבל נראה שזה עניין של עייפות, אתמול היא פשוט קרעה לגזרים את הבמה יחד עם ההרכב שלה! אנשי הזאפה עלו לבמה וכניסו אדרנלין כזה שנראה לי שההרכב של מייסי גריי יישן עכשיו במשך שבוע רצוף.
זה היה מחזה מרתק, קהל מוטרף שצמא למוזיקה כזאת, לזמרת עם קול כמו של מייסי גריי, כמובן, בשלבי העייפות המתקדמים מייסי גריי החלה לשלב יותר ויותר שירים מוכרים שהם לאו דווקא החומר שלה אבל שירים מוכרים שהקהל הישראלי יוכל מייד להצטרף. לקהל זה עדיף להפגש עם חומר שהוא מכיר בביצוע של מייסי גריי מאשר לשמוע את החומר שלה, למרות שהחומר שלה יותר מעניין מאשר החומר הממוחזר אבל בשביל קהל שרוצה להתפרק והמוזיקה לא מעניינת אותו במיוחד במובן שמעבר לריקוד והתנועה, לשמוע חומר מוכר יכול להיות מצויין.
גריי וההרכב שלה נתנו לקהל את מלוא התמורה, המופע היה לשם הדוגמא טוב יותר מהמופע של אינקוגניטו שראיתי בפסטיבל אילת, גם בשל שהקונטקסט טוב יותר, מופע של הרכב אר אנ בי במועדון זאפה יותר מתאים מאשר מופע שכזה בפסטיבל ג'אז, נכון שהיום זה מקובל בפסטיבלי ג'אז להכניס כל מיני מופעים שהם אופ טופיק לג'אז, אלא שבאילת יש מיעוט יחסי של מופעים שהם ממש ממש אופ טופיק וזה הפך את אינקוגניטו לפחות רלוונטי לחובבי ג'אז.
אבל לא רק, המועדון של זאפה הרבה יותר מתאים למופע כזה. התוצאה היתה הנאה גדולה ממייסי גריי והיכולות שלה אתמול, והרכב שנתן על הבמה את כל מה שהיה לו עד טיפת האנרגיה האחרונה.
5 כוכבים.