בעבר ציינתי שמבקר הג'אז המועדף עלי בהיסטוריה הוא רוג'ר פריור דודג'. כתביו הראשונים של דודג' התפרסמו בשנת 1926. הוא היה כוריאוגרף, רקדן, ומבקר אמנות. שני זאנרים אמנותיים שבהם הביקורת שלו הותירה חותם עמוק הם הריקוד והג'אז. לקרוא את כתביו של דודג' כחוויה זה הרבה מעבר לאמנות שהוא מבקר, עצם הקריאה היא משפיעה מאוד ואני אישית מרגיש את השינוי לאחר שקראתי את כתביו.
דודג' היה אחד המבקרים המוקדמים הכי חשובים של הג'אז. בשלב מסויים החלו להגיע מבקרים חדשים שתמכו בסצנת הביבופ, דודג' לא היה חובב של מוזיקה מבוססת ביבופ ועל כן היה פחות מעורב בכתיבת ביקורת בסגנונות אלו. בערך באותו הזמן דודג' טבע האת מונח "Post-Bop", לתיאור תהליכים שקרו בג'אז בסוף שנות החמישים. היה זה אך סמל לתפיסתו, ולחיבתו לג'אז כמו גם למוזיקה קלאסית שיש בהם קשר עמוק לריקוד ולפולקלור.
לפני כן, דודג' התידד ושיתף פעולה אמנותית עם מאסטר חצוצרת הג'אז באבר מיילי. השניים נותרו ידידים עד מותו של האחרון, אירוע שדודג' יכתוב עליו שנים לאחר מכן על העובדה שאמריקה לא יודעת לתת כבוד לגיבורי התרבות שלה.
הנה סרטון מיוטיוב. לצלילי East St. Louis Toodle Doo, קטע שבאבר מיילי ארגן מחדש עבור דיוק אלינגטון רוג'ר פריור דודג' ומורה דן מבצעים כוריאוגרפיה של דודג'.
[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=oVSm_dX8Jqs[/youtube]
מעניין
תודה!